קשה היה לי להחליט אם עלי למיין את הספר “אליס בארץ הפלאות” לקבוצת הספרים בעלי העלילה או אולי להשאיר אותו בגדר ספר שאופיו אינו ברור. התלבטותי הנ”ל נבעה מכך שכל האירועים העוקבים והרבים, שבהם עוסק הספר [ושבהם אעסוק אני בהמשך העבודה]- מתרחשים כולם בחלום בלבד.

בחלומה נחשפה אליס לדמויות רבות המתאפיינות בקו אופי/ התנהגות או מראה שונה ויוצא דופן בעוד שאלמנט האנשה מנצח עליהן. בין הדמויות ארנב עם שעון, זחל המעשן נרגילה, חתול “צ’טר” , כובען וארנביב מטורפים אשר מסיבת התה שמשתתפים בה הינה אין סופית, ולבסוף ממלכת קלפים שבראשה מנצחת מלכה אכזרית שאינה פוסקת מציווים המורים על כריתת ראשיהם של הדמויות שמעשיהן אינם מוצאים חן בעיניה.

בכל אותם המאורעות והפגישות של אליס עם אותן הדמויות המשונות שבחלומה- נחשף בפני הקוראים אופיה ואופן התנהגותה של אליס. רק מעצם חלומה הגדוש בהמצאותיה המופלאות אנו מבחינים בדמיונה השופע, החסר גבולות . מאידך, יתכן וצורת התנהגותה של אליס בחלומה שונה מתמיד, לנוכח כל התופעות המשונות באותו היום (מצויין בספר כי היא מודעת לכך שמחזות עיניה אינן דבר רגיל ואף משונה. רק לאחר כל המראות היוצאים דופן, היא כבר מתרגלת לכך שבאותו היום הכל ‘הולך’ מוזר). למשל, בתחילת חלומה כשנחשף לפניה בקבוק קטן שעליו פתקית מפתה “שתה אותי”, נהגה בנבונות ולא שתתה אותו ישר בפזיזות (על אף הסקרנות הרבה), אך, לאחר שכבר למדה להכיר את ארץ הפלאות שם אין יותר מדי הגיון, לא נהגה עוד באותה מידת זהירות.
אף על פי כן- ישנן תכונות שללא ספק מאפיינות את אליס הן בחלומה והן במציאות;
טוּב לבה, תמימותה, ובכלל- צורת חשיבתה. צורת חשיבתה של ילדה ממוצעת בגילה, אולם יותר מזה… או אולי זה נראה כיותר מצורת חשיבה רגילה המאפיינת ילדות רבות מכיוון שהמחשבות שאליס חושבת נראות יוצאות דופן ומיוחדות במיוחד, ובנוסף לכך, אנו לא רגילים להחשף למחשבותיה של ילדה קטנה, כתובות שחור על גבי לבן.
קשה לי להגדיר במילה אחת את אליס, הכל אצלה פשוט כל כך כובש… היא מעוררת רצון לשהות במוחה ולהאזין לכל מחשבותיה הורודות והיצירתיות. הייתי רוצה להכיר אותה.

באמצעות רמזים עקיפים, אנו נודעים לסיום הרפתקאות אליס מתחת לאדמה-, וחזרתה למציאות מלאת ההגיון (לפחות ביחס לארץ הפלאות).
הרמזים מתחילים בעת משפט הדן בגניבת לביבות מממלכת הלבבות. מתעורר שם ויכוח בין אליס והמלכה, שנקטע בעת אמרתה החוזרת זה הפעם האין סוף של המלכה; “לכרות את ראשה!”. אליס מגיבה בקור רוח בניגוד לכל שאר קורבנות פסק דין המלכה. “מי מתרגש מכם? הרי אתם לא יותר מחפיסת קלפים!” היא אומרת.
קור רוחה מרמז על הכרתה החוזרת אליה, כי אין לאותן דמויות בכלל כוח עליה וכי היא לא צריכה לפחד מהן, מאחר וזהו בסה”כ חלום שיגמר עוד שניות ספורות.
בנוסף לכך, גודלה המקורי שב וחוזר אליה.

לאחר שאליס מתעוררת, היא מספרת את כל חלומה המופלא לאחותה הגדולה. מסתבר שהחלום הותיר את רושמו על אחותה של אליס, מכיוון שלא עובר זמן רב והיא עצמה שרויה בחלום עמום הרוחש ביצורים שרק לפני דקות אחדות נודעה לקיומם…

2. מ א פ י י ן ב ו ל ט של העלילה
———————————————————
כל העלילה מתרחשת בחלום. בחלומה עוברת אליס מסע מהמציאות ההגיונית אל ארץ הפלאות, ארץ חסרת הגיון. יתכן ובמסעה מתבגרת מבחינה כלשהי, ויתכן כי חלומה היה חסר מסר עקיף ולא בא בכדי ללמד אותה דבר מה.

אולם בפרק זה בחרתי להתמקד במאפיין מרכזי יותר שסביבו בעצם סובבת כל העלילה ואשר במהלך הקריאה לא יכולתי שלא להבחין בו. זהו מאפיין מרכזי מאוד והוא דן בעובדה כי כל האירועים שבחלום, ללא יוצא מן הכלל- מכילים בתוכם איזשהו אלמנט על טבעי, פנטזי ומופלא. בין אם האלמנט מתבטא בהאנשה/ דברים לא הגיוניים או בהגזמה – העל טבעי אינו מרתיע או מפחיד את אליס וכמו כן גם את הקוראים – (כפי שאפשר היה לצפות מדברים שאנו לא מכירים בחיינו הרגילים, ולא יוצא לנו להיחשף אליהם- או שאולי אנו נחשפים אליהם כל הזמן אך לא מבחינים או טורחים לחקור אחריהם- שהם גם דברים מיסטיים), ואם כבר העל טבעי גורר תגובות- הן בעיקר חיוביות. אליס (ואנו הקוראים) בד”כ נמשכים לאירועים מסוג זה. את משיכתנו הקוראים אפשר להוכיח בהצלחתו הכבירה של הספר הזה. באופן פרדוקסלי, הוא נמנה בין הספרים שתורגמו להכי הרבה שפות אע”פ שהוא אחד הספרים הכי קשים לתרגום (אחת הסיבות לכך היא שמצויים בו הרבה מאוד משחקי מילים).
את משיכתה של אליס לעל טבעי, אמחיש בדוגמאות שלהלן; דוגמא אחת מובאת כבר בתחילת חלומה של אליס- היא מבחינה בארנב לבן עם שעון שממלמל לעצמו דברים. היא אינה נרתעת מהמראה, ודווקא מתעניינת בו וללא יותר מדי היסוסים ומחשבות הולכת בעקבותיו כמהופנטת: “… ארנבון לבן עם עיניים ורודות חלף- עבר לידה [ליד אליס]. לא היה בזה שום דבר יוצא דופן במיוחד, ואליס לא חשבה את זה לחריג במיוחד, כששמעה את הארנבון אומר לעצמו: “אוי לי! אני נורא מאחר!” (כשחזרה להרהר בזה כעבור זמן, נראה לה שהיתה צריכה להתפלא על כך, אבל באותה שעה זה נראה לה טבעי לגמרי); רק כשהארנבון ממש הוציא שעון מכיס האפודית שלו והסתכל בו ואז נחפז הלאה, אליס זינקה על רגליה [כלומר שעד שלא הבחינה במשהו יוצא דופן ועל טבעי- לא טרחה לבדוק מהו] …. עוד רגע ואליס ירדה בעקבותיו, מבלי ששאלה את עצמה אפילו פעם, איך בשם אלוהים, היא תעלה חזרה… ” [לא רק שהעל טבעי עניין וסיקרן אותה- הוא הפנט וכבש את ליבה, עד ששכחה כבר מהמציאות, הדברים המופלאים מילאו את כל ליבה ולא הותירו שום מקום פנוי לדברים אחרים כמו חשיבה על העתיד; המראה לגמרי נטרל את חושיה..].
דוגמא נוספת למשיכתה של אליס לדברים על טבעיים מופיעה עוד באותו הפרק באופן מאוד ברור וחד משמעי ; היא נגסה נגיסה מעוגה עליה רשום “אכול אותי”, וציפתה שגודלה ישתנה מאחר וזה מה שקרה לפני כן כאשר לגמה מבקבוק שעליו פתקית עם טקסט דומה. למראה התוצאה- נפלו פניה: “…. [אליס] גילתה עוגה קטנה מאוד, ועליה רשומות המילים “אכול אותי” בכתב יפהפה … היא נגסה ממנה מעט… אבל הופתעה מאוד לגלות שנשארה כמו שהייתה. למען האמת, זה מה שקורה בד”כ כשאדם אוכל עוגה; אבל אליס כבר התרגלה כ”כ לצפות לאירועים יוצאי דופן בלבד, שנראה לה משמים וטיפשי שהחיים יימשכו כרגיל [=> היא נהנתה באירועים העל טבעיים]. וכך היא ניגשה למלאכה, ועד מהרה חיסלה את כל העוגה [מחפשת אחר התופעות המתלוות לאכילת העוגה, שבהם ראתה את הטעם באכילתה].
כשאני מנסה להעמיד את עצמי במקום אליס בכל אותם המצבים המוזכרים לעיל, אני לא צריכה לחשוב יותר מדי מה הייתי עושה במקומה –ללא כל היסוסים הייתי בורחת כל עוד נפשי בי…! ובכל זאת- משום מה- אנו נהנים לקרוא את הספר הזה, שמצויים בו אין ספור קטעים על טבעיים. זה מזכיר במקצת את התופעה הקולנועית הידועה שמצויה בעיקר בסרטים מצויירים; אנו נהנים לראות דמויות מתענות- זה אפילו מצחיק אותנו, אע”פ שאנו עצמנו לא היינו רוצים להיות במקומן בעד שום הון שבעולם.

3. ה ת ר ש מ ו ת ח ו פ ש י ת
———————————————————
הסיבה העיקרית שבגללה בחרתי לעסוק בספר זה היא ששמעתי כי הוא ספר פילוסופי, ותהיתי כיצד ספר ילדים ‘פשוט’ כביכול, יכול לחבוק בתוכו משמעויות ומסרים פילוסופים.
לאחר הקריאה אני יכולה להעיד כי אכן יש בו מסרים פילוסופיים, אולם הבחנתי בהם רק כאשר חיפשתי אחריהם- בתחילת הקריאה. לאחר מכן כבר קראתי את הספר יותר ברצף, ללא ניסיונות ניתוח רבים. נהנתי עד מאוד לאורך כל הקריאה.
ובכן, כבר בעמוד הראשון ניסיתי למצוא מטאפורות ומשמעויות נסתרות לדברים מאוד פשטניים, כגון ‘מה מסמל הארנב הנמהר?’ וניסיתי לענות לעצמי; הארנב מסמל את השנים הרצות, ואליס בעצם רודפת אחריו כי בתת מודע שלה רוצה לעצור בעדו, ולהשאר צעירה וילדותית.
גם הנפילה בעקבות הארנב הובילה אותי אל מחשבות שונות. הבור שאליו נפלה אליס היה מאוד ארוך- יתכן ומפני שהמעבר מההגיון- המציאות שעל פני האדמה- אל ארץ הפלאות חסרת ההגיון והעל טבעי- הוא מאוד גדול, יש פער ענקי בין השניים והבור ממחיש זאת.

לאחר מכן ישנה סצנה שבה אליס לוגמת מ”בקבוק שאל צווארו מקושרת תווית עם המילים “שתה אותי” מעוצבות בכתב יפהפה, באותיות גדולות.” המילים שעל התווית מאוד מפתות, והפיתוי מוסיף לקטע אלמנט מאוד מסתורי. זה יצר אצלי תחושה כאילו יש במשקה רעל. התחושה הזאת הזכירה לי מאוד קטע מהספר “הרפתקאות דני הרואה ואינו נראה” מבחינה מסוימת [שם מסופר על ילד שתוצאות שתיית שיקוי סגול גרמו לו להפך לרואה ואינו נראה]. לאחר השוואה במספר קטעים, הבנתי שזהו בעצם מוטיב חוזר של שיקוי קסמים שתוצאת שתייתו גורמת לשינוי כלשהו – בלתי צפוי.
המוטיב מערבב בין המציאות- שתיית משקאות- מנהג יומיומי ושיגרתי עד מאוד, והפנטזיה-השפעתם הבלתי צפויה ונורמלית של המשקאות. כך בעצם קורה גם בספרו זה של קרול- ערבוב בין המציאות והפנטזיה.
אך אף המוטיב הנ”ל המשותף לשני הספרים- כל סצנה מוצגת באור שונה. בספר שבו עוסקת עבודה זו, משתלבת הסצנה בשאר סצנות הפנטזיה והעל טבעי, והיא חסרת משמעות ייחודית, לעומת חשיבות הסצנה בסיפור אותו בחרתי להזכיר- אודות הילד הרואה ואינו נראה, שם מקבלת הסצנה את מקום השיא- נקודת המפנה של הסיפור.

זהו בדיוק הייחוד של הספר בעיני. הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות מוצגות בהשלמה מסוימת עם הפלאות, וגורמות לקורא לחשוב… ‘איזה עולם עדיף’, שאלתי את עצמי כשבועיים בערך לאחר תום קריאת הספר, ‘עולם ההגיון הגלוי לעין אשר בו אנו מצויים כביכול, או אולי עולם ההגיון האבסורדי או במילים אחרות, עולם הקסם והמופלא?’.
אם היו שואלים אותי שאלה זאת לפני חודש, לא הייתי צריכה לחשוב בכדי לענות עליה; הייתי בטוחה ש’עולם הקסם’. אולם עתה, לאחר קריאת הספר, אני שמה לב ש’בעולם הקסם’ נחשפתי ליצורים שונים שאינם חיוביים בהכרח (כגון מלכת הלבבות כורתת הראשים האכזרית) ולסיטואציות שבחוסר צפייתן עלולות להיות מאוד בלתי נעימות. הייתי בטוחה שעולם כזה הוא פשוט אוטופי לחלוטין, ולתדהמתי- אינו כל כך נהדר. הדמויות שם חסרות נימוס או נימה בסיסית של אדיבות, ולהיפך- חצופות וגסות רוח.
כשאני מנסה כעת להעלות בזכרוני דמות נחמדה ואדיבה מארץ הפלאות- אני מתקשה. כמו כן, נראה כי עם התקדמות החלום, בו אליס פוגשת עוד ועוד דמויות, אופיה שלה עצמה מתקשה. היא לומדת להקשיח את ליבה בהתאם לדמויות שפוגשת.

נקודה נוספת שראויה להתייחסות היא נקודת המבט של הקורא. סביר להניח שכל בן אנוש שקרא את הספר ראה את כל הסיפור מנקודת מבטה של אליס, שכמו נשלחה כנציגה מעולם בני האדם, ומעניקה לנו טעימה קטנה מעולם פנטזי ושונה, בעודה מודהמת מהדמויות המוזרות שפוגשת, אולם ישנם קטעים שנקודת המבט מתבלבלת, וזה נובע משינויים בצורת התנהגותה של אליס. כאשר אליס מתנהגת באופן שאינו תואם לצורת התנהגותי שלי, או שמפגינה תמימות חסרת גבולות- אזי אני מסתכלת על הכל מהצד, וגם על אליס.

לדוגמא, אביא סצנה ממסיבת תה שבה משתתפים כובען, ארנביב ונמנמן, ואליהם מצטרפת אליס. “השולחן היה גדול, אבל השלושה הצטופפו יחד בקצהו האחד. “אין מקום! אין מקום!” קראו כשראו את אליס מתקרבת. “יש המון מקום!” אמרה אליס בכעס, והתיישבה בכורסה גדולה בקצהו האחד של השולחן”. מקריאת החלק הזה שונתה נקודת מבטי מנקודת מבטה של אליס, לנקודת מבט שונה, מהצד. אליס פוגשת בדמויות שאינן מעונינות בשהותה איתם, ואף מפגינות זאת בבירור רב ובכל זאת אליס שוהה איתם. אני במקומה פשוט הייתי הולכת… התקשיתי להבין מדוע מתעקשת לשהות במקום שלא רצויה בו, במקום שמבחינתה הדמויות גסות רוח?
לעומת זאת, לאחר זמן לא רב אני חוזרת להזדהות עם אליס ונקודת מבטי חוזרת להיות ממנה, כאשר תמהה על הטיפוסים הנ”ל; “הנמנמן כבר עצם את עיניו, ועמד לחטוף תמונה ; אבל לאחר שנצבט בידי הכובען, התעורר שוב בצווחה קטנה והמשיך: “… – אתם מכירים את ראשי התיבות של מה שכתוב כאן?”
“באמת, אם אתה שואל אותי,” אמרה אליס,נבוכה מאוד,”אני לא חושבת -“
“אם כך אל תדברי,” אמר הכובען.
גסות זו היתה כבר מעל ומעבר למה שאליס יכלה לסבו: היא קמה בשאט-נפש והתרחקה מן המקום…”.. חוץ מחוצפתם של הדמויות, אנו למדים על שטחיותן ואטימותן.

בתחילת הסיפור מצויין איזה קטע שכבש את לבי עד תום. לאחר שאכלה עוגה וצווארה התארך, בקושי יכלה לראות את כפות רגליה והחלה לדבר אליהן. “רגליים קטנות ומסכנות שלי, מי ינעיל לכן את הנעליים ויגריב לכן גרביים, חביבות? אני בטח לא אוכל! אהיה רחוקה מדי בשביל לדאוג לכן…”, והקטע התפתח למקומות עוד יותר יצירתיים.. היא חששה שיסרבו ללכת לאן שתרצה ולכן החליטה שבכל חג מולד תקנה להן זוג נעליים חדשות. היא שאלה את עצמה כיצד בעצם תביא להן את הנעליים בכל פעם, וענתה לעצמה בבת צחוק;
“לידי
הגב’ רגלה הימנית של אליס,
מרבד-האח
ליד הסבכה.
(באהבה מאליס.)”

במיוחד השורה האחרונה הדליקה אותי. באליס יש קסם כלשהו.. היא לא צריכה ללכת לארץ הפלאות, כי היא בעצמה מופלאת. היא מיוחדת, היא כובשת! אני חושבת שצריך לכתוב ספר שלם על מחשבותיה של אליס! אין ספק שזה יהיה רב מכר.

לאחר שהכינה לעצמה בראש מכתב לרגלה הנכבדת- אמרה: “אלוהים, איזה שטויות אני מדברת”, וגם זה העלה חיוך על פני.
לאחר מכן המשיכה לדבר לעצמה, אולם עתה נזפה בעצמה על בכיינותה, והזכירה לי ספר נוסף.
“היא התיישבה ושוב התחילה לבכות [על גודלה וקומתה העצומים]. “תתביישי לך,” אמרה אליס, “ילדה גדולה שכמותך [תרתי משמע], להמשיך לבכות ככה! תפסיקי מיד, אני אומרת לך!” ואז בעצם הצטברו להן טיפות הפיל הענקיות שלה לבריכה גדולה.
הנזיפות העצמיות הללו הזכירו לי את נזיפותיו של דוֹבי בעצמו, הלא הוא גמדון הבית מ”הארי פוטר “.

קטע אחרון שאיני יכולה שלא להזכירו, מאחר וחיבבתיו עד מאוד, הוא הצטיירות דברי העכבר שפגשה אליס בבריכת הדמעות שדמעה- כבצורת זנב.
מכיוון שזוהי חשיבה יצירתית במינה, צירפתי בסוף העבודה עותק של הדברים.
בקטע זה ראה קרול לא רק את כוונתו שלו, בדברי העכבר, אלא גם את אפשרות טעותה של אליס. הוא עצמו כתב את הדברים מכל נקודות המבט האפשריות של הדמויות. היצירתיות הקסימה אותי.