סלע משקע – סלע שנוצר על פני כדור הארץ מחומר שמקורו בסלע קודם אחר בתנאים רגילים של טמפרטורה ולחץ. סלעי המשקע כוללים סלעים נפוצים כגון קירטון, אבן גיר אבן חול ודולומיט. החומר ממנו נוצרים סלעי המשקע מגיע ממקורות שונים: פירוק של סלע קודם (סלע יסוד, סלע משקע או סלע מותמר) בתהליכי בלייה מכנית או כימית. חומרי הפירוק מוסעים על ידי המים או הרוח ושוקעים ביבשה או בים. חומר הנוצר ושוקע בסביבה מימית בתהליך כימי (כדוגמת הגבס) או ביוכימי (כדוגמת אבן גיר). חומר שמקורו אורגני כדוגמת פחם או שונית אלמוגים. חומר שנפלט
בהתפרצות געשית. חומר בין כוכבי המגיע מהחלל (אבק קוסמי ומטאוריטים). בשתי תכונות נבדלים סלעי המשקע מסלעי היסוד. • שכבתיות – על אף שלעיתים ניתן למצוא שכבתיות בסלעי יסוד (זרמי לבה שקפאו), תכונה זו מאפיינת בעיקר סלעי משקע. עובי השכבות יכול לנוע בין כמה מילימטרים לכמה מטרים. הסיבות להיווצרות השכבות הן פיזיקליות: כוח הכובד ושינויים בקצב השקעת החומר; כימיות : שקיעה של מלחים בתמיסה רוויה; ואורגניות: גידול של אלמוגים. • מאובנים – תופעה שאינה קיימת בסלעי יסוד. המאובנים משתמרים בסלעי המשקע בכמה צורות: הקליפה החיצונית או השלד, חומר חרסיתי המחליף את גוף בעל החיים או עקבות של בעלי החיים. הסיבה שמאובנים נוצרים רק בסלעי משקע היא שבניגוד לסלעי יסוד וסלעים מותמרים, סלעי משקע נוצרו בתנאי חום וטמפרטורה כאלה שלא הרסו את שרידי בעלי החיים. סלעי המשקע מכילים מידע חשוב על ההיסטוריה של כדור הארץ. הרכב המשקעים מספק רמזים לגבי הסלע המקורי ממנו נוצרו, ההבדלים בין השכבות מלמדים על תנאי הסביבה בה נוצרו, והמאובנים מספקים מידע על סוג הצמחים ובעלי החיים שהיו קיימים בתקופות שונות בהיסטוריה העולמית. קירטון- אינו קשה מציפורן. תוסס בחומצה גרגיריו קטנים. סלע משקע. הוא סלע משקע ביוכימי, פריך, לבן ונקבובי בעל גבישים עדינים, סוג של אבן גיר. הקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר. על אף שהקירטון הוא נקבובי הוא אינו מעביר מים היטב שכן נקביו זעירים ביותר ולכן הוא סלע אטים. הקירטון עמיד יחסית לסחיפה. ולכן נוצרים צוקים תלולים בנקודה שבה רכסי הקירטון פוגשים בים. הקירטון עשיר מאד בשלדי אורגניזמים. היצורים הנפוצים בקירטון הם הקוקליטים (סוג של אצה היוצרת לוחות גיר דקים) והפורמיניפרים (סוג של חד־תאיים). בחלק מסלעי הקירטון בארץ מהווים הקוקליטים 75% מהסלע, אלא שבשל גודלם (בין אלפית לשתי אלפיות המילימטר) ניתן לראותם במיקרוסקופ האלקטרונים בלבד. לעומת זאת, את הפורמינפרים שגודלם כ-0.1 מ”מ ניתן לראות במיקרוסקופ רגיל. קירטון נחצב כבר עשרות אלפי שנים, ומספק חומר לבנייה ואדמת סיד לזיבול השדות. גרניט – צבעה ורוד, אפור, לבנבן.הסלע אחיד קשה וחזק.לא נשרטת במסמר או ציפורן.אינה תוססת בחומצה.גרגיריה קטנים.סלע יסוד. או קשה, צבעונית, גרגיריה גדולים, סלע יסוד. נוצר בעומק ובלחץ רבים תחת הקרום היבשתי. מקור השם מלטינית “גרנום” “גרגיר” המתייחס למבנה הסלע הבנוי מגבישים בינוניים. הגרניט הוא בדרך כלל סלע קשה שיש בו מעט מאד נקבוביות, הסלע סדוק על ידי מספר מערכות סדקים ניצבות זו לזו. צבעו של הגרניט הוא לרוב ורדרד־אפור, אך יש גם סלעי גרניט בגוונים שונים של ורוד ואפור וכן בצבעים אדום, שחור ולבן. קיימות שתי תאוריות להיווצרות הגרניט. התאוריה המגמטית טוענת שהגרניט נוצר בהפרדות המינרלים במגמה בעת שהיא מצטננת, ולכן גופי גרניט הם תוצאה של חדירה של מגמה נוזלית לתוך סלעים קיימים. כשמגמה מתקררת בכיס תת קרקעי היא אינה מתגבשת בבת אחת, הטמפרטורה שלה יורדת לאיטה ובזה אחר זה “פורשים” ממנה המינרלים כל אחד בהתאם לטמפרטורת ההתמצקות שלו, תאוריה הקרויה שורת בואן. הגרניט נוצר בשלב האחרון כשהטמפרטורה יורדת מתחת ל-1000°. תאורית הגרניטיזציה טוענת כי הגרניט נוצר במקום בו מצוי בהתמרה קיצונית. קיימות עדויות התומכות בשתי התאוריות, ושתיהן שימושיות להסברת תכונות שונות של הגרניט. השתיים אף מתמזגות כאשר בשל תנאי חום קיצוניים הגרניט המותמר עובר התכה והופך להיות מגמה נוזלית. הגרניט הוא אומנם סלע פלוטוני (סלע תהום) אך הוא נחשף על פני השטח בשל תהליכי בליה או בשל תהליכי קימוט היוצרים שלשלות הרים. גרניט מופיע בשתי צורות עיקריות, גופים קטנים יחסית במבנה המכונה “סטוק” בשטח של עד 100 קמ”. במקומות מסוימים נוצרים פגמטיטים, סלעים בעלי גבישים גדולים במיוחד יחד עם גרניט. מחדרים של גרניט נוצרו בקרום כדור הארץ במהלך כל התקופות גאולוגיות, למעט אולי הראשונה, רובה בעידן הפרקמבריון. הגרניט נפוץ בכל הקרום היבשתי (בניגוד לקרום הימי שרובו בזלת) והוא הסלע המוצק הנפוץ ביותר ביבשות מתחת לציפוי דק יחסית של סלעי משקע. בישראל ניתן למצוא גרניט בעיקר בדרום הארץ. באזור אילת ניתן למצוא גרניט גס־גרגיר שצבעו אדום, באזור נחל רודד מצוי גרניט שהוא דק־גרגיר וצבעו ורוד ובו כמות גדולה יחסית של קוורץ וכן מצוי גרניט באזור תמנע. גרניט שעבר ליטוש מצוי בשימוש הרחב בבניין כציפוי חיצוני, כמרצפות וכמשטחי עבודה במטבחים. גרניט משמש כאבן שפה במספר מקומות בעולם והוא מבוקש מאד כאבן למצבות. גיר- קשה מציפורן. תוסס בחומצה. גרגיריו קטנים. סלע משקע ימי. סלע משקע המורכבת מסידן פחמתי. המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בעלי חיים ימיים. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליט (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ. אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קלציט, קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי שרט או צור בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שבאנגליה; והפארק הלאומי “הא לונג ביי” בוייטנאם. טרוורטין הוא סוג של של סלע גיר שנוצר לאורך ערוצי נחלים, בעיקר במקומות בהם יש מפילם ומעיינות קרים או חמים. סידן פחמתי מצטבר במקומות שבהם המים מתאדים ומשאירים אחריהם תמיסה רוויה במיוחד של מרכיבי קלציט. טוף, גרסה נקבובית או תאית של טרוורטין, מצטברת ליד מפלי מים. מערות נוצרות לעתים קרובות באזורים המורכבים בעיקר מאבן גיר. אבן גיר משמשת לבנייה, תשתית כבישים, עיצוב נוף וייצור מלט. אבן גיר פופולרית במיוחד בארכיטקטורה, ומבנים ידועים רבים, בעיקר בצפון אמריקה ובאירופה נבנו מחומר זה. אבן גיר היא נפוצה למדי לכרייה וקל לסתת אותה ללבנים או עיצובים מורכבים יותר. היא גם עמידה למדי לפגעי מזג האוויר והשנים. עם זאת, אבן גיר היא חומר כבד למדי. גיר שימש גם לבניית החזית של מספר גורדי שחקים, אולם רק ביריעות דקות ולא בלבנים גדולות. בארצות הברית נכרית רוב אבן הגיר לבנייה במדינת אינדיאנה. למרות שאבן גיר המשמשת לבנייה עמידה באקלים לח, היא פגיעה לחומציות, ולכן גשם חומצי מהווה בעיה במקומות בהם היה שימוש רב בה, והוא שוחק את הפרטים בפסלים ויצירות אומנות אחרות העשויות מאבן גיר וחשופות לפגעי הסביבה. צור -הוא סלע משקע ימי קשה בצבעים לבן, אפור ועד חום כהה. הוא מורכב מקוורץ, תחמוצת הצורן, במבנה גבישי מיוחד. צור נוצר בסביבה ימית אך מנגנון ההיווצרות שלו אינו ברור לגמרי, וכנראה קיימות כמה דרכי היווצרות. קשיותו של הצור הפך אותו לחומר הגלם העיקרי של האדם הקדמון לייצור כליו, הן כלי עבודה והן כלי נשק. הצור מצוי בארץ בעיקר בדרום. הוא מופיע, בדרך כלל, כדרגשים קשים בתוך קירטון או כתרכיזים בולטים בסלע גיר או קירטון. בדרך בין ירושלים ליריחו אפשר להבחין בשכבות גליות של צור קשה בצדי הכביש. דולומיט- נשרטת במסמר. אינה תוססת בחומצה. גרגיריה קטנים. סלע משקע. בנוי מינירל דולמית בתוספת גיר. נוצר בתוך הים מגיר, שבו חלק מהסידן הוחלף במגנזיום. בתנאי אקלים מסוימים, מומס הגיר על ידי גשמים המחלחלים בסדקים ונוצרים נופי קרסט עם מחילות ומערות תת-קרקעיות. הגורמים לנדידת היבשות קרום כדור הארץ בנוי מלוחות-לוחות הנעים על פני המאגמה. ישנם סוגים שונים של לוחות: לוח שחלקו יבשה וחלקו ים (לדוגמא: הלוח האפריקאי). לוח ימי בלבד (לדוגמא: הלוח הפציפי) לוח יבשתי בלבד. בין הגבולות (מפגשים) של הלוחות יכולים להיות מצויים מספר דברים: מאגמה מתקרשת (אשר יוצרת רכסי הרים). הרי געש. רעידות אדמה. תנועת הלוחות – ישנן מספר דרכים שבהן הלוחות נעים: תנועת התרחקות כאשר שני לוחות מתרחקים אחד מהשני (à ß), למשל: הלוח האפריקאי והלוח האמריקאי. תנועת התקרבות התנגשות – הלוח ההודי מתנגש בלוח האירו-אסיאני וגורם להתרוממות של הרי ההימלאיה. לוח עולה על לוח אחר – גרם להיווצרות של הרי האנדים, הרי הרוקי. תנועה של החלקה כאשר שני לוחות מחליקים זה לצד זה בכיוונים הפוכים, למשל: השבר הסורי-אפריקאי. קימוט נוצר ע”י לחץ גדול מאוד (אך קטן יחסית ללחץ המופעל בשבירה) אשר מתקיים על השכבות וגורם להתקמטותן. כאשר מתקיים לחץ שכזה, השכבות מתקמטות לצורה של הר/עמק. שים לב – ניתן לדעת מהי השכבה הקדומה ביותר ע”י כך שהיא התחתונה ביותר. שבירה הגורם לשבירתן של שכבות הוא לחץ גדול מאוד (גדול גם יחסית ללחץ של קימוט) אשר מתקיים על השכבות וגורם לשבירתן.
