פוסט: מצב היהודים תחת השלטון הנאצי בשנים 1933-1939

במארס 1933 עלתה המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לשלטון בגרמניה, ובראשה אדולף היטלר. ב1934- עם מות הנשיא הינדרבורג,ריכז היטלר בידיו את כל הסמכויות השילטוניות.
תהליך השתלטות המפלגה התבצע תוך סילוק היריבים הפוליטים בשיטות של אלימות, הפחדה ורצח. שאיפתו של היטלר הייתה לבנות מדינה שבה יזדה העם עם הרעיונות הנאציים ויפעל על פיהם. היטלר מימש שאיפה זאת בעזרת תעמולה. שר התעמולה של היטלר היה יוזף גבלס,אשר השליט נאציפיקציה בחיי התרבות לשלילת צלמו האנושי של היהודי.

המדיניות האנטי יהודית של המשטר הנאצי בראשית שלטונו התבצעה בשני מישורים משלימים. האחד-חוקים, צווים מנהליים והנחיות אנטי יהודיות, והשני-פעולות טרור “ספונטניות” מבוימות ויצירת אוירה אנטי יהודית בקרב האוכלוסייה הגרמנית.
ב1- באפריל 1933 הוכרז בשם הממשלה, חרם על בתי עסק יהודיים. אנשי ס”א עמדו בפתחי חנויות ואסרו על כניסת קונים.למעשה,העם הגרמני נמנע מלהיכנס לחנויות שסומנו מראש בגלל המשמעת שלו לחוקי הממשלה.
באותו חודש פורו פקידים שלא היו ממוצא ארי. חוקים אחרים הגבילו את פעולתם של יהודים ברפואה ובעריכת דין, גם באמנות, תרבות ועיתונות וקבעו מכסה לתלמידים יהודיים במסגרת החינוך.
ב10- במאי יזם גבלס את שרפת הספרים ה”בלתי גרמניים”.
הצורך בשיקום הכלכלה הגרמנית וחשש הנאצים מחרם כלכלי, הניעו אותם לאפשר ליהודים לעסוק בתעשייה ומסחר עד שנת 1937 כי האמינו שבכך תבוא להם תועלת.

בנובמבר 1935 התקיימה ועידה של המפלגה הנאצית בנירנברג,ובה נתקבלו שני חוקים, המבוססים על תורת הגזע והמכונים “חוקי נירנברג”.
החוק הראשון נקרא “חוק האזרחות”.לפיו ,רק גרמנים בעלי “דם גרמני” יוכרו כאזרחי הרייך. כך הפכו היהודים לחסרי זכויות, נתונים לחסדי המדינה.
החוק השני היה “החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני”.לפיו נאסרו נישואין ומין בין יהודים לגרמנים, העסקת משרתות גרמניות מתחת לגיל 45 בבתי יהודים והנפת הדגל הגרמני על ידי יהודים.

הגזרות עד 1937 גרמו לאי נוחות בצבור היהודי. נאסר עליהם להיכנס לגנים ציבוריים, לקבלת טיפול רפואי,לשחיה בברכות ולגדל כלבים. הגזרות הפרידו בברור בין היהודים לאזרחים הגרמניים.

שנת 1938 הייתה שנת מפנה ביחס הממשלה הנאצית ליהודים בגרמניה סדרת חוקים וגזרות, מאסרם של המוני יהודים ומעשי טרור ששיאם היה בפראות ה10- בנובמבר 1938 (“ליל הבדולח”),החריפו את מצב יהודי גרמניה והבהירו, כי אין ליהודים אפשרות להמשיך את חייהם במדינה זו.
באפריל נגזר על רישום רכוש יהודי. ביוני נאסרו כ1550- יהודים ונשלחו למחנות ריכוז, בהם מתו רבים בעינויים, ונאסרה פעילותם המקצועית של רופאים יהודיים.
באוגוסט נוספה חובת שינוי שמות פרטיים ליהודים. בספטמבר נאסרה פעילותם של עורכי הדין.
באוקטובר נוסף הסימון J בדרכוני היהודים.

באותו חודש ערך הגסטאפו מצוד על כ17000- יהודים פולניים וגירשם לפולין, אלא שהממשלה הפולנית סגרה את גבולותיה לכניסת הפליטים והללו נותרו בשטח ההסגר. רק עם כיבוש פולין ב1939- החל גירוש המוני לפולין.
בשנה זו התרחשו פעולות טרור בידי הנאצים והאספסוף הגרמני.בתי כנסת חוללו, רכוש יהודי נבזז ורבים גורשו מבתיהם.

בליל 9-10 בנובמבר 1938 נערכו פרעות ביהודים ברחבי גרמניה ואוסטריה. הפוגרום נגרם כתוצאה מרצח פום ראט,מזכיר גרמני בשגרירות הגרמנית בצרפת, על ידי היהודי, הרצל גרינשפם (כך טען הממשל הגרמני).
הגסטאפו והס”ס עודדו את העם הגרמני לפגוע ביהודים וכך הסיח היטלר את דעת המוני העם מאוירת המלחמה.

ב”ליל הבדולח”,כינוי שניתן לפרעות אלו, נרצחו למעלה מ100- יהודים. בתי יהודים ובתי עסק נשדדו, ובתי כנסת הועלו באש. “ליל הבדולח” היווה התראה ברורה לאשר עתיד להתרחש.
נעצרו 30000 יהודים, רובם בעלי רכוש והשפעה ונשלחו למחנות ריכוז. הממשלה הטילה קנס בסך מיליארד מרק על היהודים, כפיצוי על רצח הדיפלומט ותיקון נזקי הפוגרום.

בצעדים האנטי יהודיים שננקטו עד 1938 שאפו הנאצים לגרום להגירה יהודית מגרמניה החוצה. אך משאלה לא הבינו את הרמז, החלו לנקוט באלימות קשה נגדם.