תאר בשלבים את עלייתו של מוסוליני לשלטון:
פרשת פיומה, הקמת המפלגה, המצעד על רומא..
בגלל מלחמת העולם השניה הייתה איטליה במשבר שבעקבו שונתה שיטת השלטון והונהגה שיטה חדשה- פאשיזם.
משבר כלכלי- איטליה הצטרפה למלחמת העולם הראשונה רק לאחר שקיבלה מצרפת ובריטניה הבטחה לנתח בשלל. אך לאחר שהסתיימה המלחמה איטליה לא קיבלה דבר, ואפילו נלקחו ממנה שטחים. המצב הזה יצר תסכול ומורת רוח לאומית בקרב האזרחים שדרשו להשיב את כבודה של איטליה. הצעד הראשון שננקט היה “פרשת פיומה” שהתרחשה בספטמבר 1919 -קבוצת מתנדבים לאומניים בראשותו של גבריאל ד’נונציו צעדו לעבר עיר הנמל פיומה ששוכנת על גבול יוגוסלביה והשתלטו עליה, הם דרשו להנהיג בעיר משטר איטלקי לאומני. לאחר שנה וחצי נאלצו לעזוב בלחץ ממשלת איטליה. משבר פיומה היה סמל לתנועה הרדיקלית שטענה שהדמוקרטיה נכשלה, ושהממשלה לא מסוגלת להגן על כבודה של איטליה ועל מה שקיבלה כתוצאה מהמלחמה, כמו כן הועלתה טענה שלממשלה הנוכחית אין סיכוי שלשפר את מצב הכלכלה. לסיכום, בתקופה זו היתה בעיה להקים ממשלה יציבה בשל חילוקי הדעות הרבים והבדלי האינטרסים הגדולים.
המפלגה הפאשיסטית- הוקמה ב1919 כ”ההתאגדות האיטלקית למאבק”. המפלגה ידעה לנצל את המתחים ולהחדיר את המסרים שלה שהיו עד אז דעה של מיעוט שולי אל ההמונים וכך הפכה לתנועה פוליטית מובילה. השם “פאשיזם” נלקח מהמילה פאשי שזה היה סמלם של שומרי הראש באימפריה הרומאית (זרדים שעוטפים את הגרזן) זה היה סמל לסמכות וכוח, אחדות של רצון ופעולה. התנועה/מפלגה הוקמה ע”י מספר גורמים: חיילים משוחררים, פורשי המפלגה הסוציאליסטית, משוררים ואומנם, סוחרים ותעשיינים זעירים, וקומץ אינטלקטואלים. עוד לפני המלחמה פיתחו אנשים אלו אדיאולוגיה שתמכה באלימות ככוח תרבותי משחרר, הם אימצו תפיסה לאומנית שיוצאת כנגד הממסד השמרני שהיה קיים עד אז- המלוכה, הכנסייה, הפרלמנט ובעלי הקרקעות. הם רצו להביא למהפכה חברתית וביטול החוקה הליברלית מלוכנית.
בראש הקבוצה הזאת עמד מוסוליני- עיתונאי שפרש מן המפלגה הפאשיסטית לאחר שהבין כי לדרך הפאשיסטית האלימה יש יכולת רבה יותר להלהיב המונים. מוסוליני מאוד תמך רעיון הלאומי של הקרבה ומאבק קשה למען המולדת. רבים מהתעשיינים ובעלי ההון ראו בו את המושיע שיוציא אותם מהמשבר הכלכלי ויעמוד כנגד הסוציאליסטים.
לאחר שנכשל כשלון גדול בבחירות של 1919 החליט מוסוליני לשנות כיוון והחל לקשור קשרים עם הימין שאותו תקף עד כה(למרות שחלקם תמחו בו כל הזמן).
משנת 1920 (לאחר שנכשל הניסיון לתפוס את בתי החרושת) חדל מוסוליני לתקוף את הסדר החברתי הקיים ועסק בייחוד בתקיפת הסוציאליסטים ועמדתם. בשנה זו גם פרצו מהומות ושביתות פועלים שבמהלכן בלטו הפאשיסטים בדרישתם לתגובה אלימה כנגד השובתים. בשנת 1921 התקיפו הפאש’ מוסדות רבים של המפלגה הסוציאליסטית וזאת לא הגיבה כלל, פעולות אלו הרחיבו בצורה ניכרת את התמיכה בהם בדעת הקהל.
למרות כל זאת, בבחירות של שנת21 קיבלה המפלגה הפאש’ רק 35 מקומות מתוך 535 קיימים, עובדה שלא הפריעה לכך שהממשלה נפלה בלי קשר בגלל פרישת מפלגה. הפאשיסטים מיד קפצו על ההזדמנות והחלו במסע תעמולה אלים במטרה לתפוס את השלטון ולהוציא את איטליה מהמשברים- הפרלמטרי והכלכלי שאליהם היא נקלעה.
המצעד על רומא- באוקטובר 1922 יצאו ממילנו 10,000 חברי המפלגה הפאשיסטית והחלו לצעוד לכיוון רומא, ב- 28 לחודש הם עמדו בשעריה, רעיון זה נולד כבר ב 1919 כשהיה כיבוש פיומה. המלך (שהיה מקורב למוסוליני) התבקש לחתום על צווים המורים לפעול נגד הפאש’ אבל הוא סירב בגלל שהעדיף לראות את המפלגה הפאשיסטית שולטת ולא את הסוציאליסטית. חיילי הצבא האיטלקי סירבו פקודה בטענה שהם לא ירו על חבריהם.
תפיסה סופית של השלטון- המלך זימן את מוסוליני והציע לו ליהיות שותף בממשלה שבראשות מנהיג הימין השמרני, מוסוליני סירב ולאחר כמה זמן שוב קרא לו המלך- הפעם הוא הציע לו את השלטון כאשר כל המפלגות תומכות בו (למעט השמאל) והוא יהיה שליט בלתי מעורער. לסיכום בדרך זו שלשם שינוי לא הייתה אלימה ולא דרשה קרב תפס מוסוליני את השלטון והדמוקרטיה הוחלפה בפאשיזם.
פרשת פיומה, הקמת המפלגה, המצעד על רומא..
בגלל מלחמת העולם השניה הייתה איטליה במשבר שבעקבו שונתה שיטת השלטון והונהגה שיטה חדשה- פאשיזם.
משבר כלכלי- איטליה הצטרפה למלחמת העולם הראשונה רק לאחר שקיבלה מצרפת ובריטניה הבטחה לנתח בשלל. אך לאחר שהסתיימה המלחמה איטליה לא קיבלה דבר, ואפילו נלקחו ממנה שטחים. המצב הזה יצר תסכול ומורת רוח לאומית בקרב האזרחים שדרשו להשיב את כבודה של איטליה. הצעד הראשון שננקט היה “פרשת פיומה” שהתרחשה בספטמבר 1919 -קבוצת מתנדבים לאומניים בראשותו של גבריאל ד’נונציו צעדו לעבר עיר הנמל פיומה ששוכנת על גבול יוגוסלביה והשתלטו עליה, הם דרשו להנהיג בעיר משטר איטלקי לאומני. לאחר שנה וחצי נאלצו לעזוב בלחץ ממשלת איטליה. משבר פיומה היה סמל לתנועה הרדיקלית שטענה שהדמוקרטיה נכשלה, ושהממשלה לא מסוגלת להגן על כבודה של איטליה ועל מה שקיבלה כתוצאה מהמלחמה, כמו כן הועלתה טענה שלממשלה הנוכחית אין סיכוי שלשפר את מצב הכלכלה. לסיכום, בתקופה זו היתה בעיה להקים ממשלה יציבה בשל חילוקי הדעות הרבים והבדלי האינטרסים הגדולים.
המפלגה הפאשיסטית- הוקמה ב1919 כ”ההתאגדות האיטלקית למאבק”. המפלגה ידעה לנצל את המתחים ולהחדיר את המסרים שלה שהיו עד אז דעה של מיעוט שולי אל ההמונים וכך הפכה לתנועה פוליטית מובילה. השם “פאשיזם” נלקח מהמילה פאשי שזה היה סמלם של שומרי הראש באימפריה הרומאית (זרדים שעוטפים את הגרזן) זה היה סמל לסמכות וכוח, אחדות של רצון ופעולה. התנועה/מפלגה הוקמה ע”י מספר גורמים: חיילים משוחררים, פורשי המפלגה הסוציאליסטית, משוררים ואומנם, סוחרים ותעשיינים זעירים, וקומץ אינטלקטואלים. עוד לפני המלחמה פיתחו אנשים אלו אדיאולוגיה שתמכה באלימות ככוח תרבותי משחרר, הם אימצו תפיסה לאומנית שיוצאת כנגד הממסד השמרני שהיה קיים עד אז- המלוכה, הכנסייה, הפרלמנט ובעלי הקרקעות. הם רצו להביא למהפכה חברתית וביטול החוקה הליברלית מלוכנית.
בראש הקבוצה הזאת עמד מוסוליני- עיתונאי שפרש מן המפלגה הפאשיסטית לאחר שהבין כי לדרך הפאשיסטית האלימה יש יכולת רבה יותר להלהיב המונים. מוסוליני מאוד תמך רעיון הלאומי של הקרבה ומאבק קשה למען המולדת. רבים מהתעשיינים ובעלי ההון ראו בו את המושיע שיוציא אותם מהמשבר הכלכלי ויעמוד כנגד הסוציאליסטים.
לאחר שנכשל כשלון גדול בבחירות של 1919 החליט מוסוליני לשנות כיוון והחל לקשור קשרים עם הימין שאותו תקף עד כה(למרות שחלקם תמחו בו כל הזמן).
משנת 1920 (לאחר שנכשל הניסיון לתפוס את בתי החרושת) חדל מוסוליני לתקוף את הסדר החברתי הקיים ועסק בייחוד בתקיפת הסוציאליסטים ועמדתם. בשנה זו גם פרצו מהומות ושביתות פועלים שבמהלכן בלטו הפאשיסטים בדרישתם לתגובה אלימה כנגד השובתים. בשנת 1921 התקיפו הפאש’ מוסדות רבים של המפלגה הסוציאליסטית וזאת לא הגיבה כלל, פעולות אלו הרחיבו בצורה ניכרת את התמיכה בהם בדעת הקהל.
למרות כל זאת, בבחירות של שנת21 קיבלה המפלגה הפאש’ רק 35 מקומות מתוך 535 קיימים, עובדה שלא הפריעה לכך שהממשלה נפלה בלי קשר בגלל פרישת מפלגה. הפאשיסטים מיד קפצו על ההזדמנות והחלו במסע תעמולה אלים במטרה לתפוס את השלטון ולהוציא את איטליה מהמשברים- הפרלמטרי והכלכלי שאליהם היא נקלעה.
המצעד על רומא- באוקטובר 1922 יצאו ממילנו 10,000 חברי המפלגה הפאשיסטית והחלו לצעוד לכיוון רומא, ב- 28 לחודש הם עמדו בשעריה, רעיון זה נולד כבר ב 1919 כשהיה כיבוש פיומה. המלך (שהיה מקורב למוסוליני) התבקש לחתום על צווים המורים לפעול נגד הפאש’ אבל הוא סירב בגלל שהעדיף לראות את המפלגה הפאשיסטית שולטת ולא את הסוציאליסטית. חיילי הצבא האיטלקי סירבו פקודה בטענה שהם לא ירו על חבריהם.
תפיסה סופית של השלטון- המלך זימן את מוסוליני והציע לו ליהיות שותף בממשלה שבראשות מנהיג הימין השמרני, מוסוליני סירב ולאחר כמה זמן שוב קרא לו המלך- הפעם הוא הציע לו את השלטון כאשר כל המפלגות תומכות בו (למעט השמאל) והוא יהיה שליט בלתי מעורער. לסיכום בדרך זו שלשם שינוי לא הייתה אלימה ולא דרשה קרב תפס מוסוליני את השלטון והדמוקרטיה הוחלפה בפאשיזם.
