מבוא למיקרוביולוגיה- שיעור מס’ 10 (27.12.10)

מבנה ליפיד A של חיידק E.Coli

הוא שקוע בתוך הממברנה ולכן בא לידי ביטוי רק לאחר שהחיידק עובר ליזיס.

הגורמים לליזיס של חיידק גרם שלילי

• התקפה של המשלים Complement. כשהוא תוקף חיידק הוא יכול לגרום להרס שלו.
• עיכול והרג החיידק ע”י פאגוציטים.
• הרג החיידק ע”י סוגים שונים של אנטיביוטיקה.

הפעולה הטוקסית של ליפיד A

• ליפיד A פועל בכמה תחומים וכל מה שהוא עושה זה לעורר את המערכת החיסונית ולגרום לה לעבוד ביתר.
• אקטיבציה של המשלים– מפעיל את כל מערכת המשלים. המשלים הן מול’ שנוצרות בכבד והן חלק ממערכת החיסון המולדת והלא ספציפית. מורכבות מ9 מול’ C1-C9. ברגע שיש לה ביקוע פרוטיאוליטי (שנעשה ע”י ליפיד A) מתחילה שרשרת של אירועים שבה כל חלבון מתפרק כך: C1 יתפרק ל C1A, C1B- כאשר A זה המולקולה הקטנה וB זה המולקולה הגדולה.
• סטימולציה להפרשת ציטוקינים.
• הפעלה של תהליך הקרישה.

פעילות ליפיד A

• משלים וציטוקינים- פועלים כחלק מהמערכת ההגנתית של המאכסן.
• הם נעשים טוקסיים למאכסן כאשר הם מופרשים בצורה מוגזמת.

אינדוקציה ותהליכים בפעולת אנדו טוקסין (תרשים במצגת)

מליזיס של חיידק משתחררת מולקולת LPS שנקשרת לאיזשהו קומפלקס. הקומפלקס נקשר למולקולת CD14 על גבי המאקרופאג’ והקישור הזה גורם לפעולה של הליפיד A (אחת מהפעולות שהזכרנו למעלה).

אפקטים ביולוגים של אנדוטוקסין IL1 (אינטרלוקין)

• פיתוח חום אצל החולה עקב שחרור אינטרלוקין (IL) 1 מהמקרופאגים של החולה.
• IL1 הוא פירוגן פנימי (אומר שהוא גורם להעלאה של חום)- Endogenous pyrogens.
• IL1 מופרש ועובר דרך זרם הדם להיפותלמוס שנמצא במח, ההיפותלמוס בין השאר אחראי לויסות הטמפ’ בגוף- וההיפותלמוס בעקבות זאת מייצר יותר פרוסטגלנדינים (מולקולות שומניות). בהיפותלמוס יש וסת חום- ככל שיש יותר פרוסטגלנדינים הווסת “נפגע” ובגלל נוכחותם הוא משנה את רמת הוויסות לגבוהה יותר המביאה לעלייה בחום הגוף.
• אספירין ואצטאמינופן פועלים על הורדת החום ע”י עיכוב סינטזת פרוסטגלנדינים.

TNF- Tumor necrosis factor

• פוליפפטיד שפגוציטים מפרישים לאחר פגוציטוזה של חיידקי גרם שלילי.
• נקשר לרקמות רבות בגוף ומשנה את המטבוליזם שלהן במס’ צורות:
  • נזק לנימי הדם ע”י העלאת חדירות הנימים, דבר שגורם לאיבוד כמויות גדולות של נוזלים, שגורם לירידה בלחץ הדם ולבסוף לשוק.

NO

• גורם להרחבת כלי דם, ולכן ליצירת תת לחץ דם שמוביל לשוק עקב קריסת מערכות חשובות בגוף החולה.
• הוא גם רעיל: תוקף אנזימים, חלבונים ודנ”א.

קרישה

• אנדוטוקסין גורם לאקטיבציה של המנגנון ליצירת קרישים. יצירת קרישים גורמת לטרומבוזיס (פקקת). בעקבות הניצול עד הסוף של גורמי הקרישה יכול לקרות מצב שהם יגמרו, ואז לא יהיה מה שיקרוש את הדם ואז מתחילים דימומים פנימיים.

הפעלת המשלים

• הפעלת C3A ו- C5A גורמת לשחרור היסטמין, שמוביל להתרחבות של כלי הדם.
• C5A משפיע על הכמוטקסיס (משיכה כימית) של מקרופאגים שמגיעים למקום מסוים ברקמות וגורמים לדלקת.
• C5A מעודד ייצור מחמצנים רדיקליים, ויצירת מונוציטים או מקרופאגים, ייצור IL1 ו- IL6 ועוד.

האנדוטוקסנים

• האנדוטוקסינים יציבים לחום.
• אי אפשר ליצור מהם חיסון (טוקסואיד) לצורך חיסון המוני.

גרימת מחלות

• Colonization (התיישבות)– נוכחות של חיידקים. התיישבות בלבד אינה אינפקציה.
• Infection– התרבות של חיידקים בתוך הגוף.
• Pathogen– מיקרואורגניזם המסוגל לגרום מחלה או זיהום.
• Nonpathogen– חיידק שידוע שאינו גורם למחלה. לדוגמא: פלורה נורמאלית של הגוף, ספרופיט על גבי צמחים, על פני הקרקע, בקרקע, באוויר, במים.
• פטוגן מזדמן (opportunistic pathogen)- חיידק שבד”כ לא גורם למחלה אך בתנאים מסוימים הוא כן יגרום. כאשר החוסן של המארח ירוד או הרוס, חסר חיסוני או חולים הלוקחים תרופות המורידות את החיסון הטבעי, בחדירה דרך פצעים, כוויות, ניתוח או החדרת התקן.
• Virulence– היכולת של חיידק (מיקרואורגניזם) להיות אלים- לגרום לאינפקציה. תלויה בגורמי האלימות שיש לחיידק.
• הגורמים שמופיעים אצל חיידקים שגורמים לאלימות: adherence- אפשרות האחיזה, capsule, Exoenzymes.
• אפשרות גנטית לקיום גורמי אלימות: גן או גנים על גבי הכרומוזום, פלסמיד, פרופאג’.
• חיידקים חייבים לחדור לתוך רקמת המאחסן ולהתרבות על מנת לגרום לאינפקציה.
• דרכי הכניסה השכיחות ביותר:
  • איברים בהם ישנן ממברנות מוקוזיות: דרכי הנשימה העליונות, דרכי העיכול, דרכי השתן והמין.
  • דרך העור: עור פגוע- חתכים, כוויות ופצעים.

התפשטות מחלות

• העברת מחלות דרך אירוסולים- דרך האוויר.
• מחלות שמועברות דרך יחסי מין.
• מחלות שמועברות בצורה אורלית.

זואנוזיס- מחלות שעוברות דרך בעלי חיים.

• בנאדם מודבק ע”י בעל חיים והוא לא ידביק לעולם אדם אחר.