2. בתנ”ך עם ישראל מצווה לחוג את חג הפסח בספר שמות, פרק י”ב פסוק 27:
“ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פסח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל…”
3. המאורע ההיסטורי בחיי עם ישראל אותו מציין חג הפסח הוא יציאת מצרים. יציאת מצרים היא היציאה מעבדות לחירות של אבותינו שהיו במצרים וברחו ממצרים למדבר.
4. ההסבר לשמו של החג- פסח הוא שאלוהים פסח על בכורותיהם של היהודים במכת הבכורות. על פי ספר שמות , פרק י”ב , פסוק 27: “ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל…”.
5. שמותיהם הנוספים של החג הם חג המצות , חג החירות וחג האביב.
השמות- חג המצות וחג החירות קשורים למשמעות ההיסטורית של החג- לסיפור יציאת מצרים. ואילו השם חג האביב מתקשר למשמעות החקלאית של חג הפסח , שחל בעונת האביב ובו מתחילים את קציר התבואה הראשון הנקרא- ‘קציר השעורים’.
6. ערב הפסח נקרא ליל הסדר מכון שבערב- לילה זה כולם ערוכים בצורה מסודרת ומפורטת.
7. א) ההגדה של פסח נקראת הגדה ולא אגדה מפני שהכוונה היא להיגד- למשהו אמתי ולא לסיפור אגדה כמו סיפורי ילדים.
ב)
ג)
8. הסברים:
חמץ הוא קמח או מאפה , שתפח- והחמיץ.
ביעור חמץ הוא הניקיון הכללי של כל הבית שבמהלכו מוצאים את כל שאריות החמץ שנשארו ושורפים אותם בבוקר של ערב החג הראשון.
בדיקת חמץ זהו טקס חיפשו אחר פירורי חמץ שנשארו לאחר הניקיון , והוא נערך בערב הקודם לחג , לאחר החשיכה.
מכירת חמץ היא על מנת שלא יצטרכו לזרוק מלאי חמץ בפסח , בעיקר בעלי העסק והסוחרים ולכן נמכר החמץ באופן באורגן לגויים ואם לא שילמו בעבור החמץ עד סוף החג מוחזר החמץ לבעליו.
אפיקומן הוא המחצית הגדולה של המצה באמצעית הנמצאת בין שתי המצות הנוספות של צלחת ליל הסדר. האפיקומן מוחבא לאחר בציעתו לזכר הצידה שצררו בנ”י בצאתם ממצרים. נהוג גם שהילדים בבית מחפשים את האפיקומן , והמוצא דורש/מקבל מתנה.
קמחא דפסחא הוא מנהג שבו גובים בתחילת חודש ניסן “מעות חטין” מן הציבור.
ונתרם לעניי העיר.
שבת הגדול זוהי השבת הכי קרובה לפסח ובה נהוג לדרוש בציבור ולקרוא חלק מההגדה כהכנה לחג הפסח.
מצה היא מאפה קמח שלא תפח והחמיץ. המצה היא זכר לבצק שלא הספיק לתפוח ולהחמיץ בגלל במהירות שבה יצאו בנ”י את יציאת מצרים.
מצה שמורה זוהי מצה שמכינים אותה מראש לחג., עם הקפדה מיוחדת שלא תחמיץ.
9. א) המאכלים המונחים בקערת הפסח הם: מצות , ביצה , מרור , חרוסת , כרפס וזרוע.
ב) המצות הן סמל ל”לחם העוני” שאכלו אבותינו , בני ישראל במצרים, כמו שמסופר בהגדה של : “זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים” מכון שהמצה נחשבה ללחם של עניים ביותר, של עבדים.
הביצה מסמלת את הזכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח.
המרור הוא עלי חסה וחזרת. הוא נועד להזכירנו את מרירותם של אבותינו במצרים
הזרוע שבצלחת הסדר היא זרוע של עוף לזכר קורבן פסח שהקריבו בבית המקדש.
החרוסת היא עסק של פירות שונים ואגוזים טחונים עם יין. החרוסת באה להזכיר את הטיט שבו עבדו אבותינו במצרים.
כרפס הוא ירק, אפשר להשתמש בפרוסת בצל או בתפו”א מבושל. הוא נאכל בתחילת הסדר , כדי להתמיה ילדים.
10. א) למילה עומר ישנן שתי משמעויות. האחת היא שעומר הוא מין חבילה-אלומה קטנה של שיבולים שנקשרו ונקצרו. והשניה היא מידת נפח קדומה של חומרים יבשים המקבילה ל- 4 ליטרים (בערך).
ב) ספירת העומר היא בעצם ספירת הימים שבין היום הראשון של חול המועד פסח , שבו הביאו את העומר ובין חג הביכורים- חג השבועות, שיוצאים 49 יום (שזה 7 שבועות).
את ספירת העומר המשיכו לקיים גם לאחר חורבן בית המקדש השני – ונהגו לקיימה גם בימים אלו בטקס מיוחד הנקרא “ספירת העומר” , ובו בכל ערב שהוא תחילת היום לפי הלוח העברי , סופרים ואומרים את היום והשבוע לספירת העומר.
על-פי המנהג שהיה קיים בבבל לפני יותר מ- 1,000 שנה.
“ספירת העומר” מדגישה את הקשר בין חג הפסח ויציאת מצרים.
