פוסט: הדבר באירופה- ההשפעות לטווח ארוך

תעודת זהות- אירופה

מקור השם אירופה הוא עתיק. העמים ששכנו בבל ובציון כינו כך את ארצות המערב שמעבר לים.
אירופה מכסה 115 משטח היבשה בעולם, היא היבשת הקטנה ביותר בעולם פרט לאוסטרליה. מקובל לקבוע את גבולה המזרחי בהרי אורל שטחה עד שם הוא ,000 10,000 ק”מ. אירופה אינה מוקפת ע”י ימים, היא בעצם חצי אי ענק, המשך רצוף של אסיה. למרות היותה חצי אי המחובר לאסיה יש הצדקה לראות את אירופה כיבשת בפני עצמה בגלל השילוב של אוכלוסייה גדולה התפתחויות היסטוריות ותנאי הטבע מיוחדים
לה. אירופה משופעת באוצרות טבע ובאדמה חקלאית, ומסבירה פניה לתושב.
האקלים האירופאי ממוזז ונוח, באזורים שונים של אירופה האקלים שונה, אך אין מקום באירופה שנחשב בלתי ניתן לישוב. מבחינת אקלים אירופה הנוחה מבין יבשות העולם. ניתן לראות במפת אירופה את קו החוף המפוצל, איים רבים וחציי איים, משום כך יש לאירופה חוף ארוך ביחס לשטחה.
במשך מאות השנים, התחוללו באירופה תהליכים ושינויים היסטוריים, שינויים בתחומי החיים, בכלכלה ובמדיניות. יש הרואים באירופה את אם התרבות של העולם המערבי, ובצדק, אמריקה שאבה מאירופה את סגנון החיים, הבניה, וכמובן התרבות.
יש הנוהגים לחלק את אירופה פרט לברית המועצות ל4 קבוצות עיקריות:
1. בריטניה, צרפת, גרמניה המערבית, הולנד, בלגיה.
2. ספרד איטליה, יוון פורטוגל.
3. נורווגיה, דנמרק, שבדיה, פינלנד.

4. פולין, צכוסלובקיה, יגוסלביה, רומניה.
נקודות חשובות באירופה: שטח- 10,000,000 קמ”ר, קו החוף- 60,000 קמ”ר, הנקודה הגבוהה ביותר- הר אלברוז – 5633 מטר, הנקודה הנמוכה ביותר- הים הכספי,-28 מטר, הנהר הארוך ביותר- הוולגה, 3,450 ק”מ, המערכת הנהרית הגדולה ביותר- דנובה, 817,000 קמ”ר, הימה הגדולה ביותר- ימת לדוגה,18400ק”מ.
בשטחה הגדול של אירופה יש הבדלים גדולים באקלים- כגון בין אקלימה של לפלנד שבצפון ואקלימו של האי סיציליה שבים התיכון. אף אל פי כן, כמעט כל אירופה כלולה באקלים הממוזג – קריר,וההבדלים האזוריים בה מתונים יחסית.
למעשה, כמעט ואין באירופה אזור שאינו מיושב בגלל תנאי מזג האוויר שלו, תנאי מזג אויר קיצוניים כמעט ולא קיימים. המקומות הקרים ביותר באירופה הם דווקא במרכזה ולא בצפונה, רכסי האלפים בשוויץ ובאוסטריה.

האוכלוסייה באירופה

באירופה חייה שישית מאוכלוסיית העולם, והיא היבשת המאוכלסת בצפיפות הרבה ביותר. בערך 70 תושבים לקמ”ר, כשהממוצע העולמי הוא הוא 22 תושבים למטר רבוע.
תפוצת האוכלוסייה המגוונת והלא קבועה של אירופה משקפת את אופייה הפיסי המיוחד של היבשת. צפיפות האוכלוסייה באירופה לא קבועה בכלל, אזורים רבים שונים לחלוטין מאזורים שדווקא קרובים אליהם מבחינה פיסית.
במדינות שהתנאים בהם קשים יחסית,כגון איסלנד, נורווגיה, וחלק ניכר משבדיה ופינלנד- יש פחות מ20 איש לקמ”ר.
בדומה לזה, חלקים מספרד והרי הפירנאים, האלפים והאפנינים, מיושבים בדלילות רבה. באזורי האלפים הגבוהים והקפואים, אין ישובי קבע רבים מעל ל2000 מטר, כמו כן אנשים מועטים יחסית מתיישבים ברמות הצחיחות של קסטליה הישנה והחדשה בספרד, ובאזורי אבן הגיר של ה”מידי” בצרפת וביוגוסלביה.
צפיפות כפרית נמדדת בעיקר במישורים, במיוחד לחופי האוקיינוס האטלנטי.
ריכוזי האוכלוסים הגדולים ביותר באירופה קשורים למניעים כלכליים, בעיקר פחם, ברזל ותעשיה. ברוב חלקי אירופה נוטים תושבים לעבור מן הכפר אל העיר.
העיור נובע לעיתים קרובות ממשיכה לרמת החיים המודרנית והגבוהה יותר. תנאים סוציאליים טובים יותר. ברוב הערים הגדולות באירופה הדיור מצומצם, בעיה שמחמירה עם זרמי ההגירה של פועלים זרים, בעיקר מארצות ים תיכוניות.
חלק מהפועלים הזרים מצליחים למצוא משרות מיומנות, אך רוב המהגרים יכולים למצוא תעסוקה רק בעבודות מיומנות ונשכרות פחות.
במשך 300 שנה, מאז אמצע המאה ה-17, גדלה האוכלוסייה באירופה פי שישה, כאשר ב-16 המאות שקדמו לכך רק הוכפלה. משנת 1900 התמתן הגידול באוכלוסייה, בשתי מלחמות עולם קיפדו את חייהם 40,000,000 אירופאים, והיום האוכלוסייה גדלה לאט יותר.חלק הערים המרכזיות באירופה בעלות ריכוז האוכלוסין הגבוהה ביותר בעולם, אך במרבית מדינות אירופה נפסק גידול האוכלוסייה המואץ כבר באמצע המאה ה-20, אוכלוסיית ערים מסוימות גדלה רק במעט מאז מלחמת העולם השניה. עם זאת עדיין ישנם ריכוזים עירוניים ענקיים, הנקראים “אגד ערים”, כמה ערים מרכזיות סמוכות אחת לשניה.

הדבר- החיידק, ההדבקה, המחלה
הדבר, היא מחלה מדבקת חריפה של נברנים ובני אדם, הנגרמת ע”י חיידק ספציפי, הנקרא: Pasteurella pesttis . חיידק הדבר מתפתח יפה על קרקעי מזון פשוטים, עם או בלי חמצן. בטבע מתקיים החיידק בחולדות הבית ובנברני- בר שונים.
החיידק רגיש לחום ולקרני שמש, בחימום ל55 מעלות צלסיוס הוא נהרס. חיידק הדבר יכול להתקיים עד 5 שבועות בצואת פרעושים ובמשך 100 יום בדמם המרקיב של חיות שמתו מדבר. הדבר מועבר מנברן לנברן לאדם ע”י עקיצת פרעושים, עובדה זאת נתגלתה רק בשנת 1897. העובדה שהמחלה מופצת ע”י מכרסמים, מסבירה את מה שידעו תושבי סין המקומיים מאות בשנים, העובדה שלפני כל מגפת דבר ניכרת תמותה גדולה של חולדות, כמו כן בספרות ההודית העתיקה מודגש, שכאשר חולדות מתות בהמוניהם רצוי לתושבי העיר או הכפר לעזוב את מקום מושבם.
ברוב המקרים, סימני ההדבקה בדר הם קשים. תקופת הדגירה של החיידק היא בין2-8 ימים, עד התפרצות המחלה. מבחינה קלינית מוגדרים שני סוגים של דבר: הדבר הבובוני ודבר של זיהום הדם הנקרא גם דבר הריאות, אלא שלעיתים מיטשטש הגבול בין השניים. בשני המקרים יש זיהום של הרקמה הלימפתית, שסימנה החיצוני הוא התנפחות בלוטות הלימפה בגוף, שנמצאות במפשעה, מתחת לבית השחי או בגרון, האזור מתנפח עד להתהוות בובון, (הנקרא גם טעון) המגיע לגודל ביצה ולעיתים אף יותר. התופעה מלווה בחום גבוהה, כאב ראש, ליקויי הכרה,עיניים אדומות ולעיתים שפכי דם תת עוריים. מצב זה נמשך בדרך כלל כחמישה ימים, ועלול להסתיים במוות.
במקרים אחרים החום יורד לאיטו, הטעון נפתח ופולט מוגלה רבה והחולה מחלים בהדרגה. לעיתים תכופות תתפתח דלקת ריאות בשלב מאוחר יותר.
התמותה בדבר הבובוני היא גבוהה-30%-35% בממוצע אלא שהיא תלויה במידה רבה ברמת החיים. המחלימים מהמחלה נמצאים מחוסנים חיסון מוחלט מפניה. צורה זאת של המחלה נגרמת ע”י עקיצת פרעוש מזוהם או חדירת החיידק לגוף דרך פצע בעור. במקרים אחרים מתפשט החיידק עם מחזור הדם בגוף כולו וגורם לדלקת ריאות מדממת חריפה, שהתמותה בה קרובה ל100%. צורה זאת של המחלה נגרמת ע”י זיהום בדרכי הנשימה בטיפות רוק הבאות מאדם חולה. ישנם לפחות שלושה סוגים לחיידק הדבר. ההדבקה בדבר עומת על שלושה גורמים: נברני בית, נברני בר ופרעושים. חולדת הבית, חולדת הביוב, והעכבר קשורים באדם קשר הדוק, במגוריו, ובמזונו, והגיעו לתפוצה עצומה בעולם כולו בעזרתו. החולדה עוברת עם האדם בכל אמצעי תחבורה קיים, אניות רכבות וכ”ו. יכולתה של החולדה לשחות, לטפס על עצים, לשרוד בכל מצב, ובמיוחד פריונה העצום, תרמו למעמד המנצח במלחמת הקיום. חיות נוספות נגועות בדבר בעולם, סנאים ומרמוטות למיניהם, שרשרת ההדבקה נמשכת אך ברוב המקרים ללא הדבקת האדם. הדבר אינו מתפשט בין נברנים וחולדות ע”י מגע ישיר, אלא רק בעקיצות פרעושים במעבירים את החיידק מחולדה חולה לחולדה בריאה.

הפרעושים הם טפילים של בעלי חיים בעלי דירה קבועה ומוגנת, כגון החולדה- והאדם. פרעושים, הניזונים מדם יונקים וציפורים. הם נדבקים בדבר כשהם עוקצים בעל חיים ומוצצים כ0.5 ממ”ע מדמו שיש בו ריכוז מספיק גבוהה של חיידקיי דבר.
באדם החולה, גם במקרים הקשים, אין ריכוז החיידקים בזרם הדם מגיע לשיעור המספיק להדבקת פרעוש. מסיבה זאת האדם החולה עצמו אינו משמש מקור ישיר להפצת המגפה, לכן בידודם של בלבד נידונה לכישלון. הטמ”פ הנוחה ביותר לחיידק להתפתח היא 20 מעלות צלסיוס, לכן הדבר מגיע לשיאו בארצות טרופיות בחורף, ואילו באירופה- בחודשי הקיץ. היום בניגוד לעבר, מסוגלת הרפואה המודרנית לטפל בדבר. כיום אנו יודעים כיצד להשמיד את הפרעושים, וישנם חיסונים שמספקים מידה מסוימת של הגנה. חומרים אנטיביוטיים מסוגלים לרפא את שתי צורות המחלה, הדבר הריאתי והדבר הבובוני. מן הניסיון אנו יודעים שהדבר אינו מתפתח במדינות שרמת תברואתן גבוהה. דרך יעילה יותר לניעת הדבר היא מלחמה נגד גורמיו וחסימת דרכי הפצתו (השמדת חולדות בזמן המגפה שיפור הבניה וריסוס למניעת כניסתם של חולדות וכו”…).

מזוג טכסטים.

תנאי החיים של התושבים
באירופה

אירופה נחשבת היבשת הנוחה ביותר למחיה מכל היבשות האחרות.
היא נוחה כל כך למגורים מפני שהאקלים בה טוב, האדמה פוריה, המשקעים מספקים, אדמתה עשירה בפחם ובברזל וכן בעשורים האחרונים נתגלו סמוך לחופיה מקורות נפט לא מעטים, שמאפשרים הפקת רווח כלכלי ניכר.
כיום, מרבית תושבי אירופה חיים בערים בגדלים שונים, ערים רבות מהן (פריז, לונדון, אמסטרדם) מהוות מרכז תרבותי המושך אליו תיירים רבים מאד מדי שנה מרבית תושבי אירופה נהנים מחיים ברמה גבוהה יחסית לתושבי אפריקה ואסיה.
שיעורי הילודה באירופה נמוכים וממשיכים לרדת וכך גם שיעורי התמותה. איתם יורד שיעור הריבוי הטבעי. אלו מושפעים מהתפתחות הרפואה והטכנולוגיה. אירופה מתברכת בחופי ים ,הרים מושלגים, ויערות עשירים בצמחייה, האקלים, אינו אקלים קיצוני כמעט בשום אזור באירופה ולכן המחייה באירופה קלה יותר מאשר בשאר היבשות.
בעבר, תנאי החיים בערים היו קשים מנשוא, מספר תושבים גבוהה מאוד חיי על שטח קטן יחסית, הרחובות הצרים יצרו צפיפות איומה, ומערכת התשתית הגרועה יצרה חוסר סדר ולעיתים קרובות בעיות הגייניות כגון ביוב זורם ברחובות ואשפה הנזרקת ללא הבחנה וגורמת לזיהומים ומגפות למיניהם שהתפשטו ללא יכולת עצירה, ההדבקה נמשכה בגלל החולים שבאו במגע עם הבריאים והגוויות הרבות שלא תמיד נקברו ישר לאחר המוות.
הבנייה עצמה לא הייתה עמידה כלל, ומיכון שרוב הבתים בערים נבנו מעץ, השרפות שפרצו כילו לעיתים ערים שלמות או חלקים מהם לפני שנבלמו, כגון השרפה הגדולה של לונדון שחרבה כמעט 80% מהמבנים בלונדון והצריכה פעולות שיקום שערכו שנים.
בערים מרכזיות שזרם בהם נהר, שימש הנהר צרכים רבים בחיי היום יום כגון רחצה, כביסה, השקיה, מסחר,ועוד. אשפה נזרקה ללא הבחנה לנהרות וכמו כן הביוב זרם לעיתים גם כן לנהרות. מיי הנהר המזוהמים ששימשו לשימושים רבים כל כך יצרו לעיתים קרובות זיהומים, מגפות והצפות שגרמו לאבדות רבות. בגלל הרפואה הלא מפותחת מחלות שניתנות למרפא היום הסתיימו לעיתים קרובות במוות, חוסר המודעות להגיינה גררה זיהומים קשים וקטלניים בעיקר לאחר ניתוחים למיניהם שבוצעו בתנאים לא הגייניים, לידות שנחשבות היום קלות הסתיימו במות בגלל איבוד דם או זיהום, שיעור תמותת התינוקות היה גבוהה ביותר, מה שיצר ריבוי טבעי גדול שטרם לצפיפות. הגיל הממוצע לילודה היה נמוך בהרבה מהגיל הממוצע היום, נשים נישאו לרוב בין גיל 17 ל22 וילדו ילדים זמן קצר לאחר נישואיהם. הגברים לעומת זאת, נישאו בגיל מאוחר הרבה יותר, לעיתים אף בשנות ה40 לחייהם, בדרך כלל נשים צעירות מהם במספר שנים ניכר. הבניה הגרועה אפשרה למכרסמים כגון חולדות עכברים ונברנים להתגורר בקרבת האדם בחורים חשוכים, עוד גורם חשוב לחוסר ההגיינה
הדבר באירופה

מגפות דבר רבות פרצו במשך השנים, בעולם העתיק, במספר מקומות בעולם. רובן לא מתועדות ככל, עדויות בודדות בכתב מספרות על מגפה איומה שפרצה באתונה אך אין איש בטוח שמדובר בדבר. כמו כן מגפה גדולה פקדה את מצריים ולאחר נכן את המזרח התיכון כולו וקטלה במשך שתי דורות כמויות אדירות של אנשים. המכה הגדולה לאנושות הגיעה עם מגפת הדבר הנוראה שנקראה “המוות השחור”.
במרוצת המאה ה-14 ספינות סוחרים רבות הפליגו מנמלי הים התיכון והים השחור לסין מטעמי מסחר. אחת השיירות הללו, שאנשיה היו סוחרים בני גנואה, הותקפה בדרכה ע”י שודדים טטריים. הסוחרים המותקפים נסו לעבר קאפה, עיר מוקפת חומה בחצי האי קרים, השודדים שנשארו מחוץ לעיר הטילו עליה מצור במשך שלוש שנים. לאחר שלוש שנים של מלחמה ללא כניעה, החלו הטטריים לזרוק את גופות מתיהם שמתו בדבר הבובוני לתוך חומות העיר, וכך גרמו לפריצת המגפה הגדולה בהיסטוריה.
המצור שהסתיים מעט מאוחר יותר אפשר לנותרים בחיים מבני גנואה לשוב להפליג בספינותיהם. חלקם הגדול מת בדרך, אך הנותרים ירדו לחוף בקונסטנסטינופול, גנואה, ונציה ונמלים רבים אחרים, והדביקו את כל מי שבא עימם במגע במחלה.
הדבר לא ידע מעצור במשך שמונה שנים, התפשטותו מאסיה לחצי האי קרים ומשם לחופי הים התיכון אל לב אירופה מאיטליה ויוון לצרפת ומשם אל ספרד ואנגליה. עצמתו של הדבר הייתה כה עצומה, עד שבשנת 1348 היו שני שלישים מתושבי אירופה נגועים בו.
במשך שמונה שנות המגפה מתו לפחות מחצית החולים בה, בסך הכל מדובר על כ-25,000,000 איש. לא היה מקום אחד בטוח שניתן להימלט מהמחלה אליו.
לאחר המכה של במאה ה-14 נרגעה מגפת הדבר והמשיכה לפרוץ חלופות במשך כ300שנה היכן שנמצאו התנאים המתאימים, בדרך כלל במקומות שבהם הצטופפו אנשים רבים יחד. במחצית השניה של המאה ה- 16 נפגעו בעיקר איטליה, ספרד וארצות השפלה. המגפה במילאנו ב 1630 הקטינה את מספר התושבים מרבע מליון ל60,000.
דומה כי לשיאן הגיעו המגפות הללו בדבר הגדול שפרץ בלונדון בספטמבר 1665.
בשבוע אחד באותו חודש נרשמו 30,000 קורבנות ויותר. רבים מהחולים החדשים במגפה עשו כל שביכולתם כדי להסתיר את המחלה, כדי שלא יאלצו להיכלא בבתיהם.
מיכון שבכל עיר היה רק בית חולים אחד, כל חולה חדש שנתגלה ע”י הממשלה נכלא בביתו- כשאיתו כל יושבי הבית, משרתים, ילדים, אורחים וכל מי שבא איתו במגע, בדלת הוצב שומר שלא נטש את עמדתו עד לעוברם של ארבעה שבועות להחלמתם של כל יושבי הבית, על הדלת הוצב צלב גדול ואדום שסימן את הבית.
משפחות שנמלטו מההסגר וברחו מלונדון הם שהפיצו את המגפה באנגליה, מחוץ ללונדון.
הרופאים פסקו לבקר בבתי החולים לאחר תקופה מסויימת, בגלל חוסר היכולת לטפל בחולים. בשנת 1666 נסוג הדבר מלונדון. מסע גדול ערך הדבר בשנת1675-1684, המגפה פרצה בצפון אפריקה, הקיפה את המזרח הקרוב והתיכון, והתפשטה דרך תורכיה על פני פולי, הונגאריה, אוסטריה וגרמניה. במאה ה-18 נעשה הדבר נדיר מאוד באירופה אך לא נעלם לגמרי. ב1720 הובא הדבר למרסי באניית סוחרים, וקטל במרסי ובטולון בלבד 50,000 איש.
מזוג טכסטים.

השפעתו של הדבר על האוכלוסייה והחיים

מגפת הדבר השפיעה על החברה האירופאית במספר דרכים.
מגפת הדבר לש המאה ה-14 קרבה את קץ המשטר הפאודאלי, ויש לה חלק בשינויי תפיסת העולם שאפיינו את הרנסאנס, שינוי התפיסה האנושית וחברתית.
בגלל התמותה העצומה, יכלו הנותרים לעמוד על שלהם בעניין שכרם, בגלל המחסור בידיים עובדות יכלו להרשות לעצמם העובדים לעמוד על שלהם ולשפר את תנאי חייהם. יאוש כבד שרר באירופה, המגפה נחשבה במשך תקופה מסוימת כעונש משמיים, קבוצות גדולות של חוזרים בתשובה נדדו באירופה והטיפו מוסר, כמו כן גם הסיתו את הציבור נגד היהודים וגרמו לפרעות. בזמן המגפה של המאה ה-14 החל הציבור להאשים את היהודים שביניהם בפרוץ המגפה, נאמר שהם הרעילו את בארות המיים במטרה לחסל את הנוצרים. חוץ מהחוזרים בתשובה, היו גם חוזרים רבים בשאלה, מגפת הדבר שינתה את התפיסה העתיקה כלפי תופעת החולי, עד אותה תקופה האמינו בני אדם כי המחלה היא עונש מאלוהים. הדבר, שקטל חוטאים, קדושים, וכל מי שבא איתו במגע עורר הרהורים בלב האדם בנוגע לדת, וערער את אמונם בה. כמו כן, הדבר גרם להתעוררות בנוגע לתפיסת הרפואה, ההדבקה בדבר לא סימלה יותר עונש, והחלו להופיע המושגים הראשונים כגון” אדים רקובים”, “עשן רגיל” וכדומה. בנוסף לכך, במשך המגפה החלו רופאים מבודדים את החולים, מה שיצר את המושג הסגר, אפ על פי שבאותה עת לא היו אלא פתרונות יעילים במיוחד, כך הונחו היסודות לתברואה ציבורית.
המגפה בעיתה, עצרה את כל המסחר, האירועים התרבותיים, ובכלל את תפקודה התקין של העיר הנגועה, ויצר הפסדים כלכליים עצומים בהשוואה לאותה תקופה.
הדבר באנגליה, שקטל כמעט חצי מתושבי המדינה,יצר שינויים חדים בכלכלה.
האיכרים ששרדו בכפרים מצאו עצמם לפתע משופעים בנחלות. מגפת הדבר הרסה את מעמדו של האציל- ולאחר ששכחה, העצימה את מעמדו של האיכר הפשוט.