פוסט: ”הבן האחר”- לואיג’י פירנדלו

אמצעים לאפיון הדמות-
· התנהגות- רוב הדמויות האקטיביות (שלוקחות תפקיד בחייה העכשוויים), נוהגות כלפיה בזלזול, לגלוג, סלידה, חושבות כי היא זקנה משוגעת ומשתדלות להתעלם ממנה.
“קדימה סבתא חמודה, מה את רוצה?”- נינפרוזה אינה חושבת באמת שמריגרציה חמודה אלא משתמשת במילה זו בכדי לצחוק עליה וללגלג עליה.
“כבר לא שמו לב אליה”
“זקנה משוגעת שכמותך”- קריאותיו של בחור שמהגר לאמריקה.
“כנגברתי”- נינפרוזה לא משקיעה מזמנה על מריגרציה, ומדברת בחיפזון.
שתי הדמויות היחידות שלא מתנהגות למריגרציה בקלות רוח, אלה הם בנה האחר והרופא. הבן, אינו מודעת לסיבה בגללה אמו מתכחשת לו ומנסה לרכוש את אהבתה. ואילו הרופא סקרן במאורעות חייה של מריגרציה, ולדעתי חלק ממניעיו היו להבין את טירופה.
מצידה, מריגרציה נפתחת במידת מה לאנשים, שמה את ליבה בידם בקלות רוח, זאת ניתן להבין מכך שבטחה בנינפרוזה במכתביה הכה חשובים, מכך שהיא בוכה לעיני כל על בניה, וכן מהמהירות בה סיפרה את סיפורה לדוקטור, לאחר היכרות קצרה (יחסית).

ובכל זאת ניתן גם לראותה מרוב השנים רצופות הבדידות, אישה מרירה, קרת לב וסגורה (את סיפורה שמרה בליבה ולא סיפרה לנפש מלבד לדוקטור).

· אופן דיבור ותוכן- ברוב דיבוריה משתמשת מריגרציה במילות הנחה כגון: “הו בנים בנים!” “יפים באמת הו-הו! ומסכנים” “אלי אלי הו, הו איזה דבר”. כאשר מריגרציה מדברת אל נינפרוזה בבקשה, היא משתדלת להיות מנומסת ואדיבה “לבתי” (=לבי שלי) “אלוהים ישלם לך על גמולך, וכן תעשה איתך גם האם היפה הקדושה מאוד…” וכאשר מגלה שאינה כתבה מעולם את המכתבים: “הנבלה הסרוחה, שתמיד עשתה ממני צחוק…”
הסגנון דיבור של מריגרציה, פשוט ואף נחות, על כך מעידה העובדה שהיא מחברת מילים “כנאדוני” ועוד.

· מחשבות וחלומות- במשך כל הסיפור מחשבותיה של מריגרציה נודדות לבניה הרחוקים שבאמריקה.
“יפים באמת, הו- הו! ומסכנים, שכדאי לבכות בגללם…”

· אפיון הדמות ביחס לדמויות אחרות-
רוב נשות הכפר ננטשו ע”י בעליהן אך בכל זאת המשיכו לעבוד, ואילו מריגרצה התבטלה.
מריגרציה היא ההיפוך המוחלט של נינפרוזה המאירה אותה באור שלילי. היא זקנה, מקומטת, דלת שערות, עיניים אדמומיות מרוב בכי ונראות כחסרות זיכרונות, חזה קעור, מסריחה ומזוהמת, דומה לערמת סמרטוטים מוכתמים וכבדים, כסילה.
בעוד נינפרוזה מתוארת כיפת מראה, ופירנדלו אף מדמה אותה לשמש- “פתחה נינפרוזה…את הדלת, והיה זה כאילו השמש זורחת..”, שחומה, עיניים נוצצות (ביחס לעינה חסרות זיכרונות הילדות של מריגרציה), בעלת שפתיים נוצצות גוף מוצק וגמיש. “גאווה ועליזה”.
גם הרופא מתואר ממנה בתכלית השינוי, צעיר, נאה, חכם ומלומד.

· יחס המספר אליה- המספר אכזרי ביותר אל מריגרציה, תיאורו בוטה וקשה: “דמתה לערמת סמרטוטים” ואף מפרט, “מכתמים וכבדים”, “קרועים”, “פרומים”, “ספוגים בזיעה מסריחה”, “זוהמה”, ריקנות- “עיני ילדות חסרת זיכרונות”, “הזבובים נדבקו לה”- זבובים בד”כ נדבקים לבהמות ונבלות.

· חלומות- בסיפורה אין תאור מדויק של חלום שחלמה אך, את כל הסיפור אופפת הכמיהה לכך שבניה יחזרו אליה.
בנוסף, אמנם אין זה חלום ועם זאת: מריגרציה מכניסה אותנו, הקוראים, יחדיו עם הדוקטור לממד של עברה בו היא מספרת למעשה את סיבת התכחשותה ל”בן האחר”.

· אנלוגית השוואה-
בין מריגרציה כיום לעברה:
בעבר מריגרציה היתה מטופחת: “…על אוזניה שתנוכיהן נקרעו מנטל עגילי- התליון הכבדים שהיא ענדה בצעירותה”.
מתוך סיפור עברה אנו מגלים מריגרציה חדשה- אשת איש ומשפחה, עובדת, והחשוב מכל-אוהבת. לעומת חייה כיום נטולי התכלית והמשמעות ללא בעלה וילדיה.
השוואה לחייה:
מקום מגוריה- “בקתות שהיו בתים ורפתות גם יחד”. כל אלה
חייה- ” חמור קטן, או פרד שהזבובים לא מרמזים על
נתנו להם מנוח”. השוואות של
“הזבובים נדבקו לה”. פירנדלו לפראיות
“אחדים מהם ערומים כביום היוולדם”. של חיות.

· קונפליקטים- דמותה של מריגרציה משקפת בעזרת תיאורים ואופן התנהגות הדמות אפסיות, קטנות וחוסר מימוש עצמי- החיים שהיו יכולים להיות לה לולא בעלה היה נרצח וילדיה מהגרים לאמריקה.
הסביבה לא מוקירה את מריגרציה ולכן ישנו חיכוך מסוים.
נוסף לכך ישנו הקונפליקט המתמשך בו מריגרציה מנסה לתקשר עם בניה ללא הצלחה.

· מראה חיצוני- נכלל ביחס המספר לדמות ובאפיון הדמות.

· אמצעים אומנותיים- פירנדלו משתמש בסיפורו בכמה וכמה אמצעים אומנותיים שונים כמו:
– הוא משתמש בדלת כמוטיב והמילה מופיעה בטקסט 9 פעמים. ייתכן ומוטיב זה משקף את יחסיה של מריגרציה לסביבה, לבניה ולבעלה.
– הזבובים בטקסט, גם הם מוטיב שמיחס למריגרציה השוואה לחיות, בהמות. וגם למזעריות ולחוסר החשיבות בבני האדם (“שהיה הורג את בריות האלוהים… כאילו היו זבובים…”).
– מילה נוספת שלא נחסכה מלהופיע בסיפור היא- חזה.
יתכן כי הזה משקף את האישיות, ואולי את מצב הרוח של הדמות. למריגרציה מתואר כי ישנו חזה קעור (מעיד על ריקנות).
בתיאורה של נינפרוזה חזה מתואר כ”מלא”. כשמריגרציה מגלה את תחבולת נינפרוזה היא “היכתה חזק בחזה באגרופה המקומץ”- מראה על פגיעתה הנפשית ממעשיה של נינפרוזה.
“תרנגול יפה שהיה מבליט את חזהו”- יתכן וזהו רמז מתרים לבניה הרחוקים, היפים והגאוותנים שבאמריקה. “פרצתי בצעקה כזאת שקרעה לי את הגרון, את החזה…”- כן מתואר הרגע בו ראתה את קולה קאמיצי משחק בראש בעלה כדורת, כביכול כאילו נעתקה ממנה נשמתה ברגע זה חזה נקרע.
– עיניים. בסיפור זה העיניים משחקות תפקיד חשוב, דרכן ניתן
את פנים האדם.
– המילה המשלימה את ה”עיניים” היא המילה בכי בנטיותה. מילה
זו מתרימה עצבות ותחושה של כבדות ויגון לאורך הסיפור.
– כפי שלמדנו פירנדלו מאמין בסתמיות הרוע ועושה הקבלה של
פראיות החיות בנפש האדם. לכך מצאתי מספר רמזים מתרימים לדעותיו כגון:
“בתים ורפתות גם יחד”- היגד זה מעיד על חייהם הברברים בכפר. הזבובים שנטפלים למריגרציה כאילו היתה חמור או בהמה. “עירומים כביום היוולדם”- הילדים בכפר, העירום מראה על התום, הפשטות החיתיות באדם. “…ילד כבן עשר, יחף, עם יער של שערות…ושתי עיניים ירקרקות, כשל חיית יער קטנה”- השוואתו של הילד לחייה באה במשפט זה בבירור. “…שיוו לו מראה כשל קוף”- רוקו טרופיה נבחן תחת השוואה לקוף.
“…פיו הנוטף קצף”- כידוע חיות חולות או אחוזות דיבוק מסוים מפרישות קצף מהפה.
– מטונומיה. המדרגה כמקומה הטבעי של מריגרציה, נחשב לחלק
ולכן כל תאור של המדרגה משקף גם את מריגרציה עצמה. “המדרגה הבלויה”.