הספר “אלף שמשות זוהרות” מספר על שתי נשים שחייהן נשזרו זה בזה על רקע אפגניסטן של שלושים השנים האחרונות שכיבושים ומלחמות הם מנת חלקה היומית.
מריאם, היא ילדה לא רגילה שגדלה בבית לא רגיל. מגיל צעיר נודע לה שהיא “הראמי”-ממזרה, היא לא הבינה בדיוק מה זה אומר בילדותה אך חיה של ההשלכות של הדבר. אביה הביולוגי ארגן לאמה ולה בית, הרחוק מביתו מספיק בכדי שלא יידעו כי יש לו ילדה מחוץ לנישואין אך עדיין יוכל לבקרה ולספק לה ולאמה מצרכי מזון ומחייה.
מריאם מעריצה את אביה ומחכה בקוצר רוח לביקוריו והוא היה החלון שלה אל העולם שמחוץ לביתם המבודד, הוא היה מביא לה מתנות ומספר לה על בית הקולנוע שבבעלותו, אך אף פעם הוא לא הציע לה לבוא אליו והתחמק כאשר היא הציעה זאת.
פעם אחת סיפר לה אביה על סרט שמוצג בבית הקולנוע שלו והיא התעקשה לבוא לראותו, איתו ועם אחיה החורגים. הוא הבטיח שישלח את הנהג שלו בכדי שיאסוף אותה ביום למחרת, מריאם ספרה זאת לאמה והיא אמרה שהיא תמות בלי בתה. אך מריאם התעקשה ולמחרת חיכתה לאביה שבושש לבוא, היא המשיכה לחכות וכשנשברה החליטה ללכת לעירו של אביה ובפעם הראשונה יצאה מה”קולבה”-מקום מגוריהם שלה ושל אמה. כשהגיעה לביתו של אביה נהגו שיקר לה ואמר שהוא לא נמצא, מריאם חיכתה למרות שהנהג הפציר בה ללכת. היא ישנה בפתח ביתו של אביה ובבוקר הנהג אמר שקיבל הוראה לקחת אותה לביתה, מריאם התפרצה לבית וראתה את אביה.
בזאת התפכחה מריאם מההשליה שבה חיתה כל השנים הללו, אך זה היה מאוחר מידי, ברגע שחזרה לביתה בקולבה ראתה כי אמה קיימה את הבטחתה ותלתה את עצמה.
מריאם חזרה לביתו של אביה והפעם בלית-ברירה, היא היתה מלאה בכעס על השקרים שסיפר לה והסתגרה בחדר שבו נתנו לה להשתכן. לאחר זמן קצר החליטו נשותיו של אביה שלא מתאים שבת חורגת תתגורר במחיצתם ומצאו לה חתן- ראשיד. גבר אלמן ומבוגר ממנה בהרבה שנים בעל מבנה גוף גדול ורחב העוסק בסנדלרות.
היא התחתנה איתו בכפייה ועברה להתגורר איתו בעיר אחרת מרוחקת מאביה ומהקלון שהיא מביאה עליו.
בתחילה ראשיד מתנהג יפה לכלתו הטרייה תוך כדי שהוא מבהיר לה את “כללי המשחק” החדשים שבנישואין איתו- מריאם מחויבת ללבוש בורקה, בגד מסורתי מוסלמי שבו האישה מכוסה כולה פרט לעיניים. הוא מבהיר לה שפניה של אישה נועדו רק כדי שבעלה ייראה אותם ולא אנשים אחרים.
לאחר זמן מה ראשיד רוצה ילד ממריאם, היא נכנסת להיריון הראשון וראשיד מאושר ומקווה לבן. הוא מפנק את מריאם ומתחיל להכין דברים לילד, אך מריאם מפילה ואחר כך מפילה גם בהריונות הבאים ולא מצליחה להביא ילד לראשיד. הוא הופך לעצבני בקלות וכפוי טובה, כל מה שמריאם עושה לא טוב בעינו והוא נוטה להתקפי זעם ואלימות כלפיה.

בקאבול גדלה ליילה, היא תלמידה מצטיינת בבית הספר בו מלמד אביה, שם יש שיוויון בין המינים והיא הולכת גלוית פנים. שני אחיה של ליילה נהרגים במלחמת הג’יהאד נגד הסובייטים והיא אפילו לא מכירה אותם, לאחר מותם אמה לא מתפקדת וליילה תופסת את מקומה בעבודות הבית. לליילה יש חבר מהילדות טאריק שמו והם נראים יחדיו הרבה- דבר שלא מקובל בחברה הערבית. המלחמה מגיעה לקאבול וטאריק נאלץ לעזוב ביחד עם אמו ואביו החולה, ברגע שהוא אומר לליילה על עזיבתו הם מקיימים יחסי מין בספונטאניות.
לאחר זמן מה גם משפחתה של ליילה עוזבת את קאבול והם מאגנים מכירה של תכולת הבית, בזמן המכירה נופל טיל על ביתם והורג את שני הוריה ופוצע אותה.
ליילה מתעוררת בבית החולים שם היא רואה את מריאם וראשיד מטפלים בה. היא מגיעה לביתם לשם מגיע אדם שראשיד שילם לו בכדי שיגיד לה שטאריק אהובה מת, ליילה שלא רוצה שיידעו שהיא בהיריון מחוץ לנישואין מסכימה להצעתו של ראשיד ומתחתנת איתו.
ליילה יולדת ילדה וראשיד שרצה בן מתעלל בה על כך, לאחר כמה שנים היא יולדת לו גם בן.
יום אחד ראתה ליילה את טאריק ברחוב, היא התרגשה מאוד וכעסה על השקר של ראשיד.
כאשר ראשיד גילה שליילה נפגשה עם טאריק הוא החל להכות אותה בטירוף. והפעם, לא כמו בשאר הפעמים, הוא חונק אותה בחוזקה במטרה אחת- להרוג אותה.
מריאם רואה את זה קורה ומנסה להכות את ראשיד, אך הדבר לא עוזר בשל כוחו וגודלו.
היא מחליטה ברגע לקחת את חפירה מהגינה ולהכות בו את ראשיד בכדי להציל את ליילה.
מריאם מביאה את האת וקוראת בשמו של ראשיד בכדי שיראה את הרגע שבו היא מעיפה את האת על רקתו. המהלומה הראשונה לא הרגה אותו, והיא ידעה שאם לא תעשה דבר הוא יקום ויהרוג אותה ואתה ליילה. היא הכתה בשנית ורצחה אותו.
זו לדעתי ההחלטה ה”חריגה” שלקחה מריאם- הריגתו של ראשיד. ההחלטה הזו אמנם לא נראית מטורפת במושגים של אדם חושב- אישה הצופה בחברת החיים שלה מוכה באכזריות ועומדת לההרג מחנק ורואה שהדרך היחידה להציל אותה היא ברצח של האדם שיהפוך עוד מעט לרוצח של חברתה, פתאום הרצח נראה לגיטימי מאוד.
דווקא מריאם, שלא לקחה החלטה אחת על החיים שלה בעצמה, עמדה במבחן של נטילת חייו של אדם אחר ועוד חשה אשמה על כך שרצחה את האדם שהתעלל בה כל חייה והרגישה צורך לשאת בעונש על כך. היא הרגישה רוצחת לכל דבר ולא לקחה כלל בחשבון של הדברים שראשיד עשה לה, היא הרגישה אשמה עצומה על כך שגרמה לילד להתייתם ובעיקר הרגישה פחד ממעשיי השלטון כאשר ייוודע לו על אישה שהרגה את בעלה. מריאם החליטה להסגיר את עצמה לשלטון בידעה שבכך היא תקבל עונש מוות אבל כך תוכל להציל את ליילה והילדים.
לדעתי, ההחלטה הזו חריגה רק במושגים המעוותים של אפגניסטן של אותן השנים בהן עדותו של גבר שווה שתי עדויות של נשים שאינן אפילו יכולות להראות את פניהן. ומריאם שגדלה על עקרונות חוסר השוויון מכבדת אותם ומקיימת אותם.