פוסט: בג”צ

בית הדין הגבוה לצדק הוא הערכאה הגבוהה השיפוטית העיקרית שבה מביעים ביקורת על השלטון. סמכותו של בג”צ מוגדרת בחוק כסמכות שפיטה: “סעד למען הצדק”. בכל מדינה דמוקרטית צפויים עימותים בין הסמכויות השונות, ובבג”צ יכול האזרח לקבול במקרה והוא חש שרשות מסוימת חרגה מסמכויתיה, או השתמשה בכוחה בצורה לא חוקית. בג”צ הוא הרשות היחידה שבודקת את תקינות הפעילות השילטונית, והוא מתערב רק במקרים הבאים:
1. כאשר רשות חורגת מסמכותה, כמו בשנת 1984, במקרה שבו ועדת הבחירות המרכזית פסלה שתי מפלגות שבינהן מפלגת “כך”, והפסילה נמצאה כלא חוקית.

2. כאשר מתברר כי הרשות פעלה משיקולים זרים ולא שייכים לעניין, או התעלמה משיקולים רלבנטיים. דוגמא: בשנות ה- 60 רצו לפרסם ביומן החדשות תמנות שבהם רואים שוטרים מפנים אנשים מבתיהם. המועצה לביקורת סרטים פסלה את זה, אך כאשר זה הגיע לבג”צ הם אישרו את הקרנת התמונות.
3. במקרה ובו הרשות פעלה בשרירות לב, לא ביושר ותוך אפליה והפרת שיוויון בון אזרחים – במקרה כזה יכול בג”צ לפסול את ההחלטה.
4. כאשר הרשות פועלת באי סבירות קיצונית, אך במקרה כזה יש להיזהר, כי זה יציאה נגד דרך הפעולה של רשות.

סדרי הדיון בבג”צ

• הפנייה נעשית באמצעות עתירה, שאותה מגיש על אדם או גוף שחש עצמו נפגע מפעילות השלטון. העתירה מוגשת בכתב, ומצורפים אליה הנימוקים שעליהם היא מתבססת. בסוף העתירה מופיעה התחייבות של כותבה שכל הכתוב בה הוא אמת. העתירה מגיעה לשופט תורן של ביהמ”ש, והוא מטפל בה בנוכחות העותר ועורך דינו בלבד. על מנת שבג”צ ידון בעתירה היא צריכה לקיים מספר תנאים מוקדמים, ורק אז הוא ידון בה , והם:
1. “זכות העמידה” – בג”צ מוכן לדון בנושא רק אם הוכח שבאמת נפגע אדם או אינטרס ציבורי