פוסט: אסון הטבח במעלות

אסון הטבח במעלות התרחש בתאריך 15.5.1974.
הימים היו אז מספר חודשים לאחר מלחמת יום הכיפורים.
באותה תקופה מחבלים התמקמו לאורך גבול לבנון, וללא הרף הם ניסו ואף הצליחו לפגוע בישובים בצפון הארץ וגם בחיילי צה”ל. הגבול לא היה מוגן כמו היום, ומחבלים הצליחו לחצות אותו מבלי להתגלות.

אותם מחבלים מארגון “החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין” של נאיף חוואתמה שעשו את הטבח במעלות עברו את הגבול בכ-10 ק”מ, עד שהגיעו לעיירה מעלות.
מעלות נמצאת בגליל, כ-30 דקות נסיעה מהעיר נהריה לכיוון מזרח.
המחבלים חדרו לדירת מגורים בישוב מעלות ולאחר שרצחו שלושה בני משפחה המשיכו המחבלים לבית הספר “נתיב מאיר”. בבית הספר שהו 105 תלמידים במסגרת טיול גדנ”ע וכן 10 מבוגרים שהיו מלווים.
המחבלים לקחו את התלמידים ואת המלווים כבני ערובה וריכזו אותם בקומה השנייה של המבנה, בקצה המסדרון.
עשרה תלמידים ושבעה מורים מבוגרים הצליחו לברוח זמן קצר לאחר תחילת האירוע. אך 95 תלמידים ושלושה מבוגרים נותרו בני ערובה.

המחבלים דרשו שישראל תשחרר 20 מחבלים כלואים ואם לא יפוצצו את בית הספר על יושביו עד השעה 6 בערב.
ראשי מערכות הביטחון סברו, כי למדינת ישראל אסור, בכל מחיר, לסטות מן הקו של אי כניעה לפיגוע מיקוח. לכן שר הביטחון, משה דיין, החליט להורות על חילוץ בני הערובה בכוח.
בשעה 17:15 פרץ כוח של סיירת מטכ”ל לבית הספר על מנת לחסל את המחבלים. החיילים פגעו בשני מחבלים, אך אלה למרות פצעיהם הצליחו לפתוח באש על בני הערובה ולזרוק רימונים.
הקרב נמשך 6 דקות ונהרגו בו 21 תלמידים ו-3 מבוגרים מבית הספר בצפת ועוד 68 נפצעו. גם לכוחות צה”ל נגרמו נפגעים וביניהם הרוג אחד. כל המחבלים חוסלו.

במהלך המבצע, הצלף שתפקידו היה לפתוח את פעולת החילוץ, בחיסול המחבל במסדרון, רק פצע אותו קל. מפקד החוליה הפורצת, טעה בקומה ובכך החוליה איבדה כמה שניות יקרות. החייל שהיה אמור לטפס על “סולם הגנבים” שעשה חברו ולהגיע לחלון החדר שבו התבצרו המחבלים עם בני הערובה, לא ביצע את תפקידו מסיבה שלא הובהרה עד היום.
רצף הכשלים גרם לכך שיותר מדי שניות היו שלושת המחבלים בחיים ויכלו לטבוח בנערים.

פעולת המחבלים הכתה את המדינה בהלם, בעיקר בשל תוצאותיה החמורות. תמונות הילדים ההרוגים וסיפורי הניצולים מילאו את דפי העיתונים.
למחרת היום הפציצו מטוסי חיל האוויר מפקדות מחבלים בלבנון בהפצצה כבדה ביותר, ולפי דיווחי רדיו לבנון נהרגו כ-200 איש.
פעולת טרור זו, יחד עם פעולות נוספות באותה עת, נחשבת לזרז שגרם להקמתו של “המשמר האזרחי”.

מספר ימים לאחר האירוע התעורר וויכוח באמצעי התקשורת, האם נהגו נכון חלק מהמלווים בטיול כאשר שבעה מהם ברחו ורוב התלמידים נשארו בתוך בית הספר. או שאולי כולם היו צריכים להישאר בתוך המבנה.
לדעתי במצבים כאלה קשה מאוד לשפוט את האנשים והתגובות שלהם כאשר הם מופתעים ולא יודעים ומתודרכים כיצד לפעול.
באותה תקופה כאשר היתה מתיחות בגבול הצפון היה צריך לשקול את מסלול הטיול ואם כדי לבצע אותו. האירוע היה יכול להסתיים אחרת אם הטיול היה מאובטח כראוי והמלווים היו נושאים נשק ומתודרכים.