רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור. שיריה, שליחם לא נס עם הזמן, מצטיינים בתמציתיות ובבהירות, למרות השפה הגבוהה שמבוססת על השפה המקראית, שיריה בהירים יחסית לתקופה. נושאיהם מגוונים, אך אפשר לומר שכולם “יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב”.

בילדותה חלמה רחל להיות ציירת ובמקביל ניהלה יומן , בו כתבה שירים וסיפורים.
בגיל 14 חלתה ונשלחה לאי קרים כדי להירפא. בשנת 1908 נסעה עם אחותה שושנה ללמוד אמנות בקייב, ומאוחר יותר הגיעו השתיים לארץ ישראל ושכרו חדר ברחובות. האחיות למדו עברית והשתלבו בחיי החברה שבמקום. בשנת 1911, לאחר שעבדה כפועלת חקלאית אצל חנה מייזל בחיפה, עברה רחל לחוות כנרת. רחל נשבתה מקסם המקום, וניתן לראות זאת לפי רבים משיריה.
בשנת 1919 הגיעה ארצה, הצטרפה לקבוצת דגניה ב’ ועבדה בעבודות שונות. מצב בריאותה של רחל הלך והחמיר וכאשר הבחינו אצלה בשחפת, היא אולצה ע”י חברי קבוצת דגניה ב’ לעזוב את המקום, והיא עקרה לתל-אביב. בהמשך חיה רחל גם בפתח-תקווה, ירושלים וצפת. אך לבסוף חזרה לתל-אביב והתגוררה שם עד יום מותה.