תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

קשייה של צרפת והיהודים בצרפת בין שתי מלחמות עולם

1. א. כלכלי- באזור צפון צרפת היה ההרס עצום, מפעלים, בנייני ציבור ומאות אלפי בתי מגורים נהרסו, בנוסף גם איבדה צרפת את רוב השקעותיה ברוסיה שהולאמו עלי ידי המשטר הבולשווקי.
התמודדות- נאלצה צרפת להתעקש, בועידת השלום, על תשלום פיצויים מגרמניה, כך האמינו שיוכלו לשקם את המדינה. בשנת 1920 הוחלט על ידי המדינות המנצחות כי צרפת תזכה בכ- 52% מהפיצויים של גרמניה. אך התברר כי פיצויים אלו לא כיסו את חובותיה של צרפת.
פוליטי- המשטר היה בלתי יציב. התחלפו כ- 19 ממשלות בעשור אחד. לדוגמא, ב-1926 התחלפו חמש ובעשור לאחר מכן 23. הבחירות היחסיות וריבוי המפלגות מנעו יצירת רוב יציב, בימין הקיצוני היו פשיסטים ובשמאל הקיצוני היו קומוניסטים. אלה הפילו ממשלות חדשות ומנעו כל מאמץ להביא להבראה.
התמודדות- בשנים 1926- 1929 הושגה יציבות ממשלתית, כשפואנקריה עמד בראש ממשלת אחדות לאומית (בממשלתו היו שישה שרים שכיהנו בתקופות שונות בעבר כראשי ממשלה).
ביטחוני- צרפת יצאה מהמלחמה בתקווה למצוא ביטחון מפני גרמניה, אך ניסיונותיה הרבים של צרפת להחליש את גרמניה בועידת השלום נבלמו על ידי שותפותיה הועידה.
התמודדות- ניסו הצרפתים למצוא ביטחון שתי דרכים:
1. קשור את עצמם להסכמי הגנה עם כמה מהמדינות החדשות: פולין וחברת “ברית ההסכמה”.
2. הקימו קו ביצורים לאורך הגבול עם גרמניה, מפני שחששו שתתקוף שנית.
חברתי- הצרפתים סבלו אבדות קשות – 1.4 מיליון הרוגים וכשלושה מיליון פצועים; כמחצית מכל בני ה- 20-30 (דור העתיד של המדינה) נהרג.

2. א. מאפייני הצרפתים בני דת משה:
זכו לאמנציפציה ב-1791, כלומר הפכו לאזרחים שכינויים: “צרפתים בני דת משה”. בתקופה שבה שלט נפוליאון הוגדרו בחוק זכויותיו של היהודי, ודתו הפכה לעניינו הפרטי בלבד, דלתות רבות נפתחו בפניו בתחום החברה והתרבות והוא התאים לעצמו ערכים של האומה הצרפתית המזוהים עם לאומיות מודרנית. היהודי הצרפתי התגאה במולדתו הצרפתית ושרת אותה בנאמנות, הוא הודה למדינה על כך שהעניקה לו חופש ושוויון, פתחה בפניו שערים ואפשרה לו להתקדם בחברה. קבוצה זו מנתה כ-90,000 צרפתים וותיקים, משולבים היטב בחברה ומאמינים בערכי היסוד של סביבתם. חיו בחברה בה יש הפרדה בין דת למדינה, כלומר אין דתו של האזרח משפיעה על דבר מה בזכויותיו ובחובותיו. רובם חיו בערים הגדולות, בעיקר בפריז, ושם חיו במשולש בין כיכר הרפובליקה, הבסטיליה ובית העירייה. הם עסקו במקצועות חופשיים כמו סוחרי עתיקות, עסקים פיננסים (משפחת רוטשילד) ואחרים פנו למגזר הציבורי והפוליטי (לאון בלום). בד”כ נמנו עם ניטרליות פוליטית ושנאו לבטא השתייכות פוליטית. הם לא תפסו עד כמה הפטריוטיזם שקשר אותם למדינה הצרפתית, הרחיק אותם יותר ויותר מן המסורת היהודית. הם לא היו קשורים למוסדות היהודיים שהיו אמורים לייצגם ורק רבע מהם היה קשור לארגון המרכזי בפריז, הארגון שייצג את הצרפתים בני דת משה בכנסים בינלאומיים שנקרא כי”ח ומשנת 1860 הרחיב את פעילותו לחינוך הילדים היהודים במזרח התיכון.
הקונסיסטואר המרכזי של פריז היה המוסד אשר ייצג את הצרפתי בן דת משה מבחינת הדת, הוא ריכז את הקשר עם המועצות היהודיות ומינה רבנים. הרכבו היה בנוי משכבה של חילונים שהופקדו על הפולחן והחינוך הדתי, על העזרה והצדקה, והוא זה שניהל משא ומתן עם השלטונות. הוא הקפיד לנתק את עצמו מן המצע הלאומי של התנועה הציונית ולהבהיר שאין לו נגיעה אישית בציונות למרות שעקב אחר פעולותיה של התנועה הציונית בפלסטינה. הצרפתי בן דת משה היה בעל שייכות כפולה – צרפתית ויהודית כאחד.
מאפייני היהודים הזרים:
1. קשה להפוך את היהודים הזרים לקבוצה אחת מפני שמדובר בקבוצה רב – גונית שהגיעה לצרפת בשלושה גלים שונים:
גל ראשון: ממזרח אירופה, בשנות ה-80 של המאה ה-19 – רוסיה, רומניה ופולין.
גל שני: שנות ה-20 לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה מהמדינות החדשות, המדינות הבלטיות – הונגריה ורומניה.
גל שלישי: ממזרח אירופה, בשנות ה-30 כ-100,000 יהודים מצ’כיה, הונגריה וגרמניה, באו לחפש מקלט בצרפת לאחר עליית הנאצים והחקיקה האנטי – יהודית. רוב היהודים שהגיעו מגרמניה עברו מפולין לגרמניה.
2. ערב מלחמת העולם השנייה חיו מרבית מהיהודים בצרפת ובמיוחד בפריז, בה התרכזו קרוב לשני שליש מהאוכלוסייה היהודית.
3. היהודי הזר קשור יותר למוסדות הדת ומבקר יותר בבית הכנסת, אך הדבר תלוי בזמן הגעתו לצרפת, ככל שמועד ההגירה שלו רחוק יותר מן ההווה הוא יהיה רחוק יותר ממוסדות הדת.
4. מרבית היהודים הזרים שלחו את ילדיהם ללמוד בבתי ספר ציבוריים חילוניים רפובליקנים.
5. רוב היהודים הזרים (כ- 60%) עבדו בתעשייה, בענפי הטקסטיל או כבעלי מלאכה אבל העסקתם הלכה והתמעטה ככל שהתרבו החוקים החדשים וככל שגדל מספר הפועלים היהודים הבלתי חוקיים. שבעיית הזרים עלתה לסדר היום בצרפת בשנות ה-30, היהודי הזר הבין ששנאת זרים מתורגמת מהר מאוד לאנטישמיות. הוא ראה במדינה ובמוסדותיה מקור למאורעות דמים ולחוקי חירום שבהם היה הראשון להיפגע. אחרי 1927 היו שניצלו את הליברליות הצרפתית וההקלות שניתנו – 50,000 איש שהתאזרחו.
6. היהודי הזר היה שייך בד”כ לזרם אידיאולוגי ובעל רגישות פוליטית שונה הצרפתי בן דת משה. חלקם התחברו לקבוצות שונות של המפלגה הקומוניסטית, לדוגמא: ז’ק ביילינקי שהגיע לצרפת כאדם בוגר מרוסיה, התאזרח ב-1927 ושימש כמתווך בין שתי קבוצות היהודים. הוא היה בעל דעות שמאלניות ונהג לכתוב בעיתונם של הצרפתים בני דת משה.
7. היהודי הזר הקפיד על מצוות הדת ודיבר יידיש.

ב. הקשרים בין הצרפתים בני דת משה לבין היהודים הזרים:
1. היחס למצוות הדת: היה מרחק גדול בין היהודים השונים מבחינת מספר הפעמים שבהם פקדו את בית הכנסת בכל שנה אך רובם צמו ביום כיפור, ישבו סביב שולחן בליל הסדר וקראו את ההגדה, אכלו מצות ונמנעו מחמץ. רובם הקפידו על אכילת כשר והפרדה בין בשר לחלב, אך קיימו את המצוות במסגרות שונות ובמינון שונה.
2. יחס האנטישמים בצרפת אל היהודים: בשנת 1940 היו היהודים הזרים פחות מאחוז מכלל תושבי צרפת והצרפתים בני דת משה היו כרבע ממספר זה, אבל האנטישמים לא הבדילו בין יהודים זרים ובין הצרפתים בני דת משה ועבורם כולם היו אותו דבר. לטענת האנטישמים, היהודים הם גזע ירוד שהשחית את הגזע הצרפתי מכיוון שהיהודים היו מרוכזים בענפים מסוימים (טקסטיל: הלבשה, הנעלה, פרוונות) אפשר היה לטעון שהם אחראים לאבטלה.
ארגוני הרופאים ועורכי הדין טענו שיש עומס בתחומם ולכן יש להגביל מקצועות אלה לצרפתים בלבד. דברים אלה נפלו על מסורת וותיקה של אנטישמיות, וככל שהמשיכו להגיע פליטים יהודים האנטישמיות גדלה. המהגר היהודי נעשה הסמל של השמאל השנוא. הצרפתים בני דת משה הסתייגו מן ההכללה שלהם עם היהודים הזרים, מה שפגע ביהודים הזרים.
3. הארגונים נתוני החסות שהקימה יהדות צרפת כאמצעי לגשר בין קבוצות היהודים: הארגונים שקמו הפכו למן גשר בקשר בין היהודים הצרפתים ליהודים הזרים. בין מאי לאוגוסט 1933 קמו שבעה מוסדות חדשים שהציעו סיוע לפליטים, פעלו על מנת להבטיח: הגירה מחוץ לצרפת וסיוע חומרי והתערבות אצל הרשויות עבורם. הפעילות הזאת הייתה גורם נוסף לאנטישמיות.
4. הזדהות עם רעיונות המהפכה הצרפתית: היהודים כולם היו קשורים אל המהפכה ששימשה יסוד בזהות היהודית -צרפתית. סמל החרות, אות ומופת לאמנציפציה של היהודים ולנושא הדגל של הרעיונות והנושאים שהיהודים מכל הקבוצות יכלו להזדהות עמם. היא זו שהעניקה את המשמעות לקשר שחשו היהודים כלפי האומה הצרפתית.
5. היחס של היהודים למלחמת העולם השנייה: עם פרוץ המלחמה מתגייסים כל היהודים ובהם 30,000 יהודים זרים. סה”כ היו היהודים בין 30% – 40% מכלל המתגייסים החדשים. כל אחד מן המתגייסים קיבל כרטיס כניסה לחברה. בצרפת היו חששות מפני גייס חמישי (ריגול) ולכן, היו מבין המתנדבים רבים שנדחו בגלל גיל מתקדם, שהות קצרה בצרפת וכו’.
בשלב זה נוסד בצרפת ועד אשר רצה להביא להקמתו של גדוד יהודי שיאחד את כל היהודים הזרים, אבל ממשלת צרפת סירבה והיהודים התנדבו לגדודים זרים שקמו. כ-5,000 חיילים יהודים נהרגו בקרבות להגנת צרפת.

ג. יחס השלטון והחברה בצרפת לקהילות היהודיות השונות:
באופן כללי יש לומר שעד הכיבוש הנאצי בשנת 1940 לא נחקקו חוקים שהיו מיועדים ליהודים בלבד. “החוק היהודי”, שהפלה את היהודים ביחס לתושבי צרפת האחרים, נחקק רק אחרי הכיבוש הנאצי והקמת שלטון וישי. החל משנות השלושים החלה חקיקה שהגבילה את העסקתם של עובדים זרים ופליטים שחיו בצרפת, חקיקה זו פגעה בין השאר ביהודים הזרים שהתגוררו בצרפת.

היחס ליהודים הזרים
כאמור בשנות ה 30 הלכה והתמסדה בצרפת מדיניות של דחיקה, פיקוח וגירוש של זרים בלתי רצויים. העסקתם של פועלים זרים הוגבלה לפי מכסות, לכן מצאו עצמם רבים מהפליטים יהודים חסרי עבודה או שנאלצו לעבוד באופן לא חוקי.
“בעיית הזרים”, הפכה בהדרגה לנושא מרכזי בדיון הפוליטי והציבורי בצרפת. הזרים ובמיוחד הזרים היהודים, נתפסו בעני צרפתים רבים איום על כלכלת צרפת (גזלת מקומות עבודה), על המדינה (היהודי לא יכול להיות נאמן ללאום הצרפתי), ולחברה והתרבות הצרפתית. ככל שהעמיק המשבר הכלכלי בצרפת והתעצמו המפלגות הפשיסטיות בהשראת התחזקות הנאצים בגרמניה, כך התחזק (או יותר נכון לומר התעורר מתרדמתו) הרגש האנטישמי. הקולות נגד היהודים והנזק שהם גורמים לצרפת התחזקו וגברו הקולות לסלק את היהודים הזרים מצרפת.
לטובת היהודים הזרים לא עמדו גורמים ממסדיים שיכלו להגן עליהם, פרט לקולות בודדים בציבור הצרפתי. היהודים היזראלטים לא יכלו לעזור מפני שחשבו שהתערבות פומבית לטובת היהודים הזרים תגביר את האנטישמיות ותפגע בכלל יהודי צרפת, לכן הסתפקו סיוע הומניטרי ליהודים הזרים באמצעות ארגוני סיוע.

היחס לקהילה היהודית הותיקה (יזראליטים)
התגברות האנטישמיות בצרפת לא עצרה אצל היהודים הזרים, אלא פשטה גם לכוונם של היהודים היזראלטים. חוברות התעמולה האנטישמית שהופצו באותה תקופה כוונו אל כלל יהודי צרפת ולא רק לזרים. התעמולה האנטישמית והאנטי דמוקרטית תארה את צרפת כ”רפובליקה יהודית” (חלקם של היהודים באוכלוסייה היה פחות מאחוז!), האנטישמים טענו, שערכי הרפובליקה והדמוקרטיה משרתים את צורכיהם של היהודים וגורמים נזק לעם הצרפתי. השוויון לפי תפיסה זו, נועד לאפשר ליהודים להתעשר ולהצליח (קודם לכן היו חוקים מפלים ליהודים). ליאון בלום, ראש הממשלה היהודי שנכשל בתפקידו, היה בעיניהם, דוגמה ליהודי איש שמאל ורפובליקן מסוכן. מצד שני, נחשבו היהודים בעיני אנשי שמאל, למחרחרי מלחמה, כלומר היהודים דוחפים (בשל כוחם הכלכלי והפוליטי) את צרפת למלחמה עם גרמניה וזאת משום שהיטלר הוא אנטי יהודי. ברור שטיעוני הימין והשמאל הינם אנטישמיים משום שהם ייחסו ל”טבע היהודי” כוחות הרס וזדון “על טבעיים” כמעט.

האנטישמיות בצרפת
שני כוחות פוליטיים עסקו בהפצתה של האנטישמיות בצרפת:
האקסיון פרנסז – שהייתה פעילה בעיקר בקרב הבורגנות הקתולית, ושאיפתה הייתה לחסום את היהודים מלהשתלט על כלכלת צרפת.
הפשיסטים – ששאיפתם הייתה לסלק את היהודים מצרפת.
הסיבות להתגברות האנטישמיות בצרפת:
1. המשבר הכלכלי ועליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בין הארועים הפוליטיים המקומיים הייתה להקמת ממשלת החזית העממית בראשות לאון בלום השפעה מכרעת. זה הגביר את ההתנגדות ליהודים, ובפרט להגירת נרדפי הנאצים, בקרב השכבות העממיות, פעולים ובעלי מלאכה.
2. במחצית השנייה של שנות ה- 30 אנו עדים לתגובות בקרב ציבור עורכי הדין והסטודנטים למשפטים על התחרות שנכפתה עליהם ע”י צעירים שלמדו באוניברסיטאות צרפתיות ולא חזרו לארצותיהם. בלטה עוד יותר התגובה האנטישמית בקרב ארגוני הרופאים, שיצאו באופן גלוי ובוטה נגד ‘הסטודנטים מרומניה’, שברובם המכריע היו היהודים.

ד. תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת:
ברגשות האנטישמיים שצצו בצרפת ראו היהודים היזראליטים מוצר מיובא מגרמניה. הם טענו שמדובר בתופעה ברת חלוף ולא תופעה כרונית, המושרשת בחברה הצרפתית. יהודי צרפת האמינו שהציבור הצרפתי הנאור והחוקה הצרפתית יגנו עליהם. הם העריכו שפרשת דרייפוס שנייה אינה יכולה להתרחש יותר בצרפת. לכן, היהודים היזראליטים לא הרגישו צורך להשתתף באספות הגדולות שארגנה “הליגה הבינלאומית” נגד אנטישמיות, שנוסדה בשנת 1928 וניהלה מאבק במחנה האנטישמי והפשיסטי.
עם התגברות האנטישמיות גבר גם הוויכוח בחברה הצרפתית. צרפתים רבים ראו הפולמוס, שהלך והתחזק, עניין צרפתי, ורובם היו תקיפים ובעלי מרץ רב הרבה יותר ממנהיגי המימסד היהודי של הקונסיסטואר . היהודים המושרשים בצרפת סירבו מצד אחד לנהל מלחמה ייחודית, כאילו היו מיעוט, ומצד שני ביקשו לא להזדהות עם ‘הזרים’, פליטי הנאציזם. לא הייתה, למשל, כל הגנה יהודית על ראש הממשלה בלום, שהותקף לא פעם על יהדותו, והסימפטיה של הפטריוטים ממלחמת העולם הראשונה הייתה מוגבלת כלפי היהודים שנראו להם יותר מידי “גרמנים”.על כך הגיב אוסקר דה פרנצי, הלוחם הנוצרי העיקש ביותר באנטישמיות, שהתלונן בשנת 1936 על “האיזראליטים שעד כה לא ארגנו שום תעמולת נגד רצינית”.
התגובה היהודית התרכזה בעיקר בסיוע הומניטארי. בשנות השלושים התגייסו מארגונים היהודים לעזרתם של הפליטים שהגיעו לצרפת מגרמניה ומארצות אחרות בהם הייתה אנטישמיות. רוב המהגרים היהודים קיבלו סיוע מקופות גמילות חסדים מקומיות וקרנות יהודיות בינלאומיות.
לאחר פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 הייתה תגובתם של היהודים החלטית יותר. כל החוגים היהודיים התגייסו למאמץ המלחמתי בגרמניה הנאצית, תוך הכרזה על נכונותם להקריב את חייהם למען הרפובליקה. העיתונים היהודיים עודדו צעירים להתגייס לצבא הצרפתי, ואכן 30 אלף יהודים בפריז נרשמו בלשכות הגיוס. גיוסם של היהודים התעכב בשל החשש של הרשויות מ”גייס חמישי”, לאחר זמן (לא מבוטל), גויסו חלק מהצעירים לגדודי הרגלים של “לגיון הזרים” (יחידה בתוך הצבא הצרפתי המורכבת מ”שכירי חרב” שאינם בעלי אזרחות צרפתית).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • גיא שחם
    הןכן
    11 October 2019
  • גיא שלם
    יחיייי
    11 October 2019
  • Maya
    Maya2011
    10 July 2019
  • Eden
    Edenyossef
    3 July 2019
  • אליעזר
    הזין שלי מגיע לי לחזה
    16 June 2019
  • יניב
    יש לי זין קטן בצורת ברווז
    16 June 2019
  • כוסית277
    גם אני!
    2 June 2019
  • דומיניק
    אני יכול למצוץ לעצמי את הבולבול
    1 June 2019
  • Daniel
    Daniellllllll
    29 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
Your Shout