תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

ערבים אזרחי ישראל – חברה בתהליכי תמורה

התהליכים הדמוגרפיים במגזר הערבי.
א. ישנם שני תהליכים דמוגרפיים מרכזיים שהתרחשו במדינת ישראל. הראשון הוא הצמצום בין היחסים של מספר האוכלוסייה הערבית לבין המספר של האוכלוסייה העברית. כבר בערב העלייה הראשונה (1880) צומצם ההפרש ביחסים ל 22:1, עד הכרזת האו”ם על הקמת מדינת ישראל (29 בנוובמבר 1947), צומצם ההפרש ביחסים ל2:1-. מהנתונים האלו ניתן לראות את התהליך הארוך והמתמיד, שבו התערערה ההגמוניה הדמוגרפית של ערביי ארץ ישראל. אבל יד ביד עם התהליך של צמצם יחסי הכוח המספריים התלווה תהליך חשוב לא פחות, והוא השינויים במעמדם המדיני של היהודים ושל התנועה הציונית בארץ ישראל. עד לשנות השמוונים של המאה ה19- היו היהודים מיעוט דתי בתוך עולם מוסלמי, הרי שלאחר ראשיתן של העליות הציוניות נכנס לארץ ישראל גורם נוסף: היהודים נהפכ לתנועה לאומית שזכותה על הארץ הוכרה על ידי המעצמה ששלטה בכל האזור.

ב. הגורמים העיקריים שהשפיעו על התהליכים הנ”ל הם:
התהליך הדמוגרפי או המהפך הדמוגרפי המכריע בתולדות הארץ התחולל בחודשים שלאחר הכרזת האו”ם על הקמת מדינת ישראל. בתוך זמן קצר ברחו 80% מהתושבים הערביים שחיו בשטחים שהפכו אחר כך לשטחה של מדינת ישראל. בתום המלחמה נותרו בשטח מדינת ישראל כ160,000- ערבים, אשר היוו פחות מ18%- מכלל תושביה. מתוך 450 כפרים ערביים שהיו לפני פרוץ המלחמה באזור שהיה לשטחה של מדינת ישראל ניטשו יותר מ300-. במשך תקופה אוכה העלתה העלייה של יהודים למדינת ישראל את חלקה של האכלוסיה היהודית במדינה, ואיזנה את המאזן הדמוגרפי של מדינת ישראל. לאור כמה גורמים כגון קצב הריבוי הטבעי הגבוה בהרבה של המגזר הערבי והשיעור הגבוה של עליית היהודים לארץ, ניתן להסיק שבתקופת העלייה ההמונית שהגיעה לארץ ישראל השתנה היחס לטובתם של היהודים, ואילו בתקופה שבה נעצרה העלייה, והייתה ירידה מהארץ, חל שינוי לטובתם של הערבים.

2. התמורות הכלכליות בחברה הערבית במדינת ישראל.
א. בשנת 1936 התפרנסו מחקלאות כ66%- מכלל המפרנסים הערבים בארץ ישראל. המאפיין העיקרי של החקלאות היה השמרנות של שיטות העיבוד, חוסר הניצול היעיל של הקרקע ויבולים נמוכים. בענפי החקלאות השונים לא היו מוכרות שיטות להשבחת הקרקע או להשקייה, ואין פלא שהפרנסה מחקלאות לא הספיקה. בלית ברירה, היגרו כפריים רבים לעיר, חיפשו בה עבודה ונקלטו כפועלים שכירים. ניתן להגדיר את החקלאות כחקלאות בעל אקסטנסיבית, כלומר – חקלאות שהתבססה על מי הגשמים ולא ניצלה בצורה מלאה את האדמה. היבול של המחזורים השנתיים היה מועט. לאחר קום המדינה השתנה המשק החקלאי במגזר הערבי בקצב מהיר הרבה יותר, ולמעשה – חלה בו מהפכה של ממש. בעידודה של המדינה ובהשפעת המשק היהודי שפיתח חקלאות מודרנית, יעילה ומתוחכמת, התפתחה גם החקלאות במגזר הערבי. ההצלחה של החקלאות היהודית שניצלה את הקרקע בצורה הטובה ויותר והתבססה על השקייה לעומת הכשלון המוחץ של החקלאות הערבית משכה את החקלאים הערבים לניסיון בשימוש בשיטות העבריות. חוץ מזה, ישנם שני סוגים של גורמים עיקריים, שדחפו לשינויים בכפרי המיעוטים במדינת ישראל: מצד אחד היתה דחיפה פנימית שבאה מתוך החברה הערבית, ומצד שני היתה על חברה זו השפעה חיצונית גדולה. ההשפעה החיצונית היתה מצידה של החברה היהודית, אשר ערביי ישראל החלו לבוא עימה במגע קרוב. מעצם היותם אזרחים ישראלים, נפתחו ערביי ישראל לנורמות החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות והאידיאולוגיות שרווחו בעולם המערבי, דבר שהשפיע על כל תחומי חייהם. המגע היומיומי של רבים מהכפריים עם היהודים גרם לדחיפה של הדרישה שהלכה וגברה עם הזמן לפיתוח שירותים דומים גם בכפר.
הדחיפה הפנימית פירושה דחיפה שנבעה מהשינויים שחלו בתוך החברה הערבית. מתוך הכפרים הערביים יצאה דחיפה גדולה לשינוי. הערבים רצו לפתח את הכפרים ולהכניס בהם שינויים. הכפר הפך מלהיות חקלאי בלבד, למושב של אנשים שעובדים בעבודות שכירות אחרות.

ב. העובדה שיותר ממחצית מכלל המועסקים הערביים עבדו בחקלאות מעידה על כך שהחברה הערבית מפגרת וענייה, וניתן לחזק קביעה זו באחוזים הנמוכים של העוסקים בשירותים, בענפי כלכלה וכו’. ישנם כמה סוגי פערים בין שני האוכלוסיות, ישנו פער שמתבטא בתחום השכר. תוצאות מחקר שערך גבי ולודבר בתחומי התעשייה והמלונאות מראות שפרט להבדלים בשכר שניתן להסבירם במרכיבי הניהול, הותר וההשכלה, ישנו בין יהודים לערבים פער נוסף בשכר, ששיעורו הוא כ16%- בתחום התעשייה, והוא מגיע עד ל71%- בתחום המלונאות. בישובים הערבים כמעט ואין תעשייה בגלל העדר תמריצים ומענקים ממשלתיים. הסיבה לפערים אלו היא מכיוון שהחברה הערבית פיתחה ציפיות לעצמאות כלכלית ולשיחרור מהתלות במשק היהודי. אולם ציפיות אלה אינן מציאותיות בטווח הקרוב, שכן כלכלת המגזר הערבי עומדת בקיפאות התפתחותי, ואינה יכולה לצמוח מבלי שיחול בה שינוי מהותי. בצד העלייה הגוברת בהשכלתם של ערביי ישראל ובצד ההכנסה הגדלה ורמת החיים שממשיכה לעלות בהתמדה, נמשך המצב שבו מועסקים מרבית ערביי ישראל בעבודות פחות מקצועיות. במקביל לכך, נמשך המצב של העדר תשתית מתאימה בכפרים. את פיתוח הכפר מגבילות בעיות תכנון, כמו גם בעיות הקשורות לענייני חברה, מסורת ודת, אולם גם המחסור הנמשך בהשקעות פרטיות וממשלתיות, מונע פיתוח של ענפי כלכלה עצמאיים ואלטרנטיביים. הפערים הגדולים הללו מעידים על כך שהערבים במדינת ישראל הם לא רק מיעוט דתי וסוציולוגי, אלא שבינם לבין היהודים ישנו פער כלכלי גדול ומשמעותי.

ג. בשנת 1967 חלה תמורה נוספת בכלכלתם של ערביי ישראל. מלחמת ששת הימים שינתה את פני המדינה מבחינות רבות, ובכלל זה את תחום הכלכלה. פרט לשגשוג הכלכלי שעבר על הארץ כמעט בכל ענפי המשק, הביא הקשר בין שטחי מדינת ישראל לשטחים שנכבשו במלחמה לפתיחתם של שווקים חדשים לתעשייה ולחקלאות. בנוסף לכך, החל לזרום למשק הישראלי כח עבודה זול. עשרות אלפי פועלים החלו להגיע מדי יום ביומו מרצועת עזה, יהודה ושומרון, כדי לעבוד בישראל, בעיקר ברמות הנמוכות. המשק הישראלי החל לנצל יותר ויותר את כוח העבודה הזול הזה, הן משום שלערביי השטחים לא היתה אלטרנטיבה של פרנסה במקומות אחרים, והן בגלל שהם לא קיבלו מעמד של אזרחים ישראלים, ולא נהנו מחוקי הביטוח הלאומי (ימי מחלה, דמי אבטלה וכו’).
העלות הנמוכה של הפועלים הערבים שהגיעו מהשטחים, פיתתה מעסיקים רבים (בעיקר קבלנים, בעלי מפעלים) להגדיל את מספר המועסקים. ערביי השטחים חדרו בתוך זמן קצר למשק הישראלי, והתבססותם בו נמשכה עד לפרוץ האינתיפאדה, אשר הביאה להפרדה גדלה והולכת בין המשק הישראלי לבין השטחים.
תופעה זו דירבנה את ערביי ישראל לחדור לענפים ולמקצועות יוקרתיים יותר, שחייבו השכלה ברמה גבוהה יותר מיומנויות טכניות והשתלבות גוברת במשק הישראלי. ואכן, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ניתן להבחין בעלייה ניכרת בהתמחות המקצועית של ערביי ישראל ובחדירה לענפים חדשים, ענפים כמו תעשייה, ענף הבניין, ותחום השירותים הציבוריים והקהילתיים.

ד. תהליך היוממות הוא תהליך שבו חלק ניכר מהמפרנסים הערבים יוצאים מכפריהם מדי יום לעבודה וחוזרים אליו רק בתום יום העבודה. בתהליך זה הופכים הכפרים הערביים ל’כפרי שינה’ לגבי חלק ניכר מהאוכלוסיה, אשר לא נמצא כלל בכפר במשך ימות השבוע. הסיבות לתהליך זה הם למשל, התמורה בחקלאות שאילצה רבים מהמפרנסים הערביים למצוא מקורות תעסוקה אחרים, המשק היהודי המתרחב היה זקוק לידיים עובדות. התעשייה הגדלה, התפתחות ענף הבניין והתרחבותו המהירה של ענף השירותים, גרמו לביקוש גדל והולך לידיים עובדות.

3. המשפחה הערבית בישראל עברה שינויים רבים, עם זאת נשמרו בה אלמנטיים מסורתיים.

א, ב. מבנה המשפחה הערבית בעבר מבנה של חמולה, זאת אומרת כמה משפחות מורחבות המשייכות עצמן לאב ראשון, ועל בסיס זה מקיימות מסגרת חברתית סגורה ועצמאית. ראשי החמולה היו הפוסקים בכל ענייני הפנים, למרות שלא היה להם כל תפקיד רשמי. המשפחה המורחבת, החמולה, הפכה באמצעות ההשפעה העברית למשפחה גרעינית. ככל שעבר הזמן התפרקה החמולה מכמה סיבות. הראשונה, לפי שיטת הירושה חולקו האדמות של האב בין הבנים ובתוך כמה דורות לא היתה אפשרות להתפרנס מחלקות האדמה, וחלק מהבנים נאלץ לצאת ולחפש עבודה בעיר. השניה, הופקעו קרקעות והקרקעות של הערבים צומצמו בצורה משמעותית ולכן הבנים היו צריכים לצאת מהחמולה. מן קום המדינה ישנו תהליך מתמיד בו גדלים הכפרים הערביים והופכים לישובים עירוניים, לפחות מהבחינה המספרית. אולם את ההגדרה הזו יש לבחון גם במדדים נוספים מתחום התעסוקה, מבנה הישוב והחברה.

המבנה המסורתי של הכפר המשיך להתקיים, אך היה חבוי בתוך כפר שהיה כעת גדול הרבה יותר בשטחו ושונה במבנהו. שינויים אלה השפיעו גם על המבנה החברתי, שכן בשכונות החדשות בהן התגוררו בעיקר בני הדור הצעיר, לא היתה השפעה חזקה למבנה החברתי של החמולה. שינויים אלה היו כה בולטים עד שפעמים רבות גם לא נשמרה החלוקה הדתית, ובשכונות החדשות נוצרה חברה מגוונת, אשר לא היתה יכולה להווצר בגרעין הכפר. למרות השינויים בשכונות החדשות, המשיך הגרעין הישן של הכפר לשמש כמרכז החברתי, הדתי והפוליטי.

ג. לפי דעתי, עיקר המהפכה החברתית שעברה על ערביי ישראל היא באמת המעבר ממשפחה מורחבת למשפחה גרעינית, משום שעם הזמן הבינו הערבים את החסרונות של החמולה, כגון אי פרטיות, צפיפות, עוני וכו’. מאז קום המדינה החלו הערבים לחקות את היהודים, מבחינה של המנהגים ומהבחינה של הנורמות החברתיות שלנו.

4. מעמד האישה הערביה בישראל.
א. מאז קום המדינה חלו תמורות רבות במעמדה של האשה הערבייה, ובעק זו המוסלמית. מרגע שהחקלאות איבדה את מקומה כמקור הפרנסה העיקרי, הצטמצמו תפקידי האשה הערביה. מרבית הנשים בחברה הערבית, אשר בעליהן התפרנסו מעבודה שכירה, הפכו לעקרות בית. בהמשך לכך, הביאה העליה ברמת החיים הכללית במגזר הערבי להכנסת מכשירים חשמליים ששיפרו בהרבה את איכות חייה של האשה הערבייה. הזמן הפנוי שהיה לה הלך וגדל, והיא היתה יכולה להתפנות מעבודות הבית לעיסוקים אחרים. הירידה במעמדה של המשפחה המורחבת שיחררה את האשה מהקשר והתלות שהיתה לה במשפחת בעלה ומהמגורים הקרובים לחמותה. מידת העצמאות של האישה עלה בעקבות הניתוק מהמסגרת הפטריאכלית. מספר גדול של נשים שנחשפו לחברה הישראלית בתקופת לימודיהן, לא הסכימו עוד לחזור לתפקידים המסורתיים שהועידה להן החברה, והמשיכו בלימודים או שיצאו לעבודה.

ב. החקיקה הישראלית תרמה במידה רבה לשינוי מעמדה של האישה הערבית. נחקקו חוקים כמו ‘חוק גיל הנישואין’ אשר אסר להשיא נערות לפני שמלאו להן 17. החקיקה הבהירה לערבים שאין לזלזל באישה ויש לנהוג בה בכבוד.

ג. לפי דעתי, המאבק על שינוי מעמד האשה הערביה בישראל הוא מאבק על הדמוקרטיזציה של החברה הערבית, משום שישנו שיוויון זכויות בין הנשים והגברים ועל הגברים לנהוג בנשים בכבוד ולא כברכוש על פי החוק והדמוקרטיה.

5. התמורות במבנה הכפר הערבי.

א. המודרניזציה בכפר הערבי באה לידי ביטוי במבנה הכפר ובתפקודו.
השינויים במבנה הכפר הערבי החלו להתבטא כבר בימי המנדט הבריטי. השקט הביטחוני והיציבות הפוליטית שהשתררו בארץ איפשרו בנייה מחוץ לגרעין הכפר המסורתי, והחלה תופעה של בניית בתים בשולי הכפר ובשדות החקלאיים המרוחקים ממנו. לאט, התבססו המבנים הזמניים והחלה בהם התיישבות קבועה, אשר הפכה לעתים לכפר עצמאי. לסיכום, השינויים היו מהירים ובולטים לעין. המבנה המסורתי המשיך להתקיים, אך היה חבוי בתוך כפר שהיה כעת גדול הרבה יותר בשטחו ושונה במבנהו. פעמים רבות לא נשמרה החלוקה הדתית, ובשכונות החדשות נוצרה חברה מגוונת, אשר לא היתה יכולה להווצר בגרעיןו הכפר. למרות השינויים בשכונות החדשות המשיך הגרעין הישן של הכפר לשמש כמרכז החברתי, הדתי והפוליטי. אלו היו השינויים במבנה הפיסי של הכפר.

באופיו של הכפר השתנו גם כמה דברים. התיפקוד הבסיסי והמסורתי של הכפר כישוב חקלאי, נמשך גם לאחר קום המדינה, ומרבית תושביו המשיכו להתפרנס מחקלאות. השירותים העיקריים שהיו קשורים בחקלאות לא השתנו. אך עדיין החלו להווצר שינויים קטנים ואיטיים גם באופיו של הכפר, בדרך תפקודו ובטיב השירותים שהוענקו לתושביו. המסחר חדר אל הכפרים הערביים. החל להתפתח מסחר מגוון יותר, שהתבטא בפתיחתן של חנויות למכירת מוצרי מזון, לבוש ושאר מוצרי צירכה. המסחר התפתח בצורה יותר אקסטנסיבית בכפרים הגדולים.
בתחום התעשייה נפתחו מפעלים, שהיו לרוב מופעלים על ידי יהודים, שהתבססו בכוח העבודה בכפרים, ועל יוזמה ממשלתית, תמיכה ועזרה במימון.
בתחום השירותים הציבוריים חלו בכפרים תמורות גדולות. נפתחו שרותי בריאות יסודיים, מוסדות חינוך, מוסדות רווחה, מועדוני ספורת ועוד.
הפיגור בתחום זה במגזר נהערבי הוא גדול, והשינויים רק בראשיתן. לסיכום, על כפרי המיעוטים עברו תמורות מרכזיות ומשמעותיות במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל. מבחינה פיסית השתנו הכפרים לחלוטין, ופרט לגידול באוכלוסייתם ובשיטחם, השתנתה צורתם והתפתח בהם מבנה שונה לגמרי מזה שהיה קודם. גם באופיו של הכפר, בדרך תפקודו ובשירותים שהוא מעניק לתושביו, חלו תמורות עמוקות, בעיקר בתחום השירותים הציבוריים.

ב. הגורמים שהשפיעו על התפתות הכפר הערבי בישראל.
גורם החוץ היה בעיקר מצידה של החברה היהודית, אשר ערביי ישראל החלו לבוא עימה במגע קרוב ויומיומי. אולם היא היתה רחבה וכוללת הרבה יותר, שכן בפני ערביי ישראל נחשפה החברה המערבית כולה, על יתרונותיה וחסרונותיה. מעצם היותם אזרחים ישראלים, נפתחו ערביי ישראל לנורמות החברתיות, הכלכליות,הפוליטיות והאידיאולוגיות שרווחו בעולם המערבי, דבר שהשפיע על כל תחומי החיים.
גורם הפנים היה צורך פנימי בפיתוח הכפרים ובהכנסת שינויים בהם, היתה גם בשל התמורה התפקודית שחלה בהם. הכפר כבר לא היה ישוב חקלאי בלבד. הוא הפך לישוב בו חיים שכירים רבים, כמו גם עצמאיים במקצועות שונים, ואשר חלק ניכר מהם עובדים מחוץ לו. גם רמת החיים עלתה ונוצר צורך פנימי בפיתוח שירותים שלא היה בהם צורך קודם לכן. מוסדות כלכליים, חנויות, שירותים לכלי הרכב, כבישים מסודרים, מקומות חנייה, ועוד. העובדה שגם רמת ההשכלה עלתה, ואיתה גם המודעות לחשיבות החינוך, העלתה גם את ערכה של תרבות הפנאי. דברים ככמו מגרשי ספורט, מתנ”סים, חוגים שונים וכו’ צצו בכפרים, וכך גם שירותי בריאות וחינוך שונים. ירידת מעמדה של המשפחה המורחבת והתחזקות מקומה של המשפחה הגרעינית היו אף הם מסממני השינוי.

ג. הגורמים המאיצים והגורמים המעכבים התפתחות זו.
הגורם הדוחף והמאיץ נגרם על ידי החברה היהודים. אשר ערביי ישראל החלו לבוא עימה במגע קרוב ויומיומי. אולם היא היתה רחבה וכוללת הרבה יותר, שכן בפני ערביי ישראל נחשפה החברה המערבית כולה, על יתרונותיה וחסרונותיה. מעצם היותם אזרחים ישראלים, נפתחו ערביי ישראל לנורמות החברתיות, הכלכליות,הפוליטיות והאידיאולוגיות שרווחו בעולם המערבי, דבר שהשפיע על כל תחומי החיים.
הגורמים הבולמים והמעכבים, שביניהם בלט המימשל הצבאי, אשר הדגיש את ההפרדה בין החברה היהודית לבין החברה הלא-יהודית, בעיקר במהלך שנות החמישים. ההפרדה הזו צימצמה את משקל הגורמים החיצוניים הדחפו לשינוי, ובמקרים רבים היא גם לא אפשרה את השינויים שבאו מתוך דחיפה פנימית וכפתה על הכפרים הערביים לקפוא על שמריהם ולא להשתנות. גורם נוסף שיכול להחשב כבולם את התפתחות הכפרים הערביים הוא ריחוקים של כפרים רבים מהמרכזים העירוניים הגדולים. מלבד העובדה שעל הכפרים האלה היתה השפעה קטנה יותר מצד החברה היהודית, הרי שגם אפשרויות הפרנסה של תושביהם היו קשות ומסובכות יותר, ובדרך כלל הרמה הכלכלית בישובים אלה היתה נמוכה יותר.

כל זה הוביל לכך שהשינויים בכפרים המרוחקים והמבודדים היו קטנים יותר, ותהליך פיתוחם היה ארוך ואיטי יותר משל הכפרם שהיו קרובים יותר למרכזי האוכלוסיה.
גורמים נוספים כמו גורם המרחק, גורם גודל האוכלוסייה שלא אפשר לכפרים לפתח מערכת כלכלית ברמה מתקבלת על הדעת. לשני הגורמים הללו אפשר להוסיף את המנטליות של רבים מערביי ישראל, אשר נוטים להשקיע את כספם במוצרי צריכה, באדמות ובבנייה למגורים. בקרב תושבי הכפרים הערביים אין נטייה להשקיע בפיתוח הכלכלי של הכפר, ואם ניתן למצוא השקעה בתשתית תעשייתית, בעסקים בקנה מידה גדול וכו’. כגורם בולם נוסף ניתן להזכיר את העובדה שחלק ניכר מתושבי הכפרים עובד בעיר ונמצא במגע יומיומי עם מערכות המסחק והכלכלה שיש שם. בעקבות זאת מבצעים תושבי הכפרים חלק מהניות ומהעסקים בערים הגדולות, ובכך נפגעות המערכות המקומיות בכפרים. גורם חשוב נוסף הוא תקציבי הרשויות המקומיות הערביות.

6. ענף החקלאות במגזר הערבי הפך להיות רווחי.

א. השינויים שחלו בתחום החקלאות במגזר הערבי . לאחר קום המדינה השתנה המשק החקלאי במגזר הערבי בקצב מהיר הרבה יותר, ולמעשה – חלה בו מהפכה של ממש. בעידודה של המדינה ובהשפעת המשק היהודי שפיתח חקלאות מודרנית, יעילה ומתוחכמת, התפתחה גם החקלאות במגזר הערבי. כבר בשנות החמישים הוחל בהקמתה של מערכת הדרכה חקלאית, אשר החלה להכשיר צעירים מהמגזר הערבי כמדריכים בכפריהם. האיכרים הערביים החלו להסתגל בהדרגה לשיטות העיבוד המודרניות, הגבירו את השימוש במיכון, ועברו לשיטות של השקייה וטיוב הקרקע. כבר בשנות השישים לא היה ניתן להגדיר עוד את המשק החקלאי הערבי כמשק שמתבסס על חקלאות- בעל אקסטנסיבית. היתה זו כבר חקלאות שלחין אינטנסיבית, אשר התבססה על השקייה וניצלה את הקרקע בצורה טובה ביותר.
חדירת המודרניזציה לענף החקלאות גרמה לכך שכוח העבודה הדרוש הלך וקטן, ורבים פנו לחפש תעסוקה בענפים אחרים. היה זה תהליך כללי בכלכלה הישראלית, אך הוא התבטא ביתר תוקף בקרב ערביי ישראל, אצלם היה זו הפרנסה המרכזית בשלהי תקופת המנדט. ואכן, מספר העוסקים בחקלאות ירד מרוב מוחלט של יותר מ60%- מכלל המועסקים הערבים בשלהי תקופת המנדט, עד לשיעור של 10%- בשנות השמונים, ופחות מ5%- בראשית שנות התשעים. עניין זה הוא אחת האינדיקציות הברורות להפיכתה של החברה הערבית למודרנית, מפותחת ומבוססת יותר מבחינה כלכלית.

ב. נטישת ענפי החקלאות היתה אם כן פועל יוצא של מספר גורמים. תעשייה כמעט לא היתה קיימת במגזר הערבי, תהליך השתלבותם של הערבים במגזר הציבורי היה איטי מאוד, ובלית ברירה נלאצו רבים לעבוד כשכירים במשק היהודי. רק בראשית שנות השישים, עם השיפור שחל במצב הכלכלי, סיום קליטת גלי העלייה הגדולים שהגיעו במהלך שנות החמישים והמחסור הגדול שנוצר בידיים עובדות, החלה האצה בתהליך השתלבותם של ערביי ישראל במשק היהודי. באמצע שנות השישים היו תלויים כמחצית המפרנסים במגזר הערבי ישירות במשק היהודי, ורבים נוספים שעסקו במסחור, בשירותים ובחקלאות, היו תלויים בו במידה רבה.
בשנת 1967 חלה תמורה נוספת בכלכלתם של ערביי ישראל. הקשר בין שטחי מדינת ישראל לבין השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים לפתיחתם של שווקים חדשים לתעשייה ולחקלאות התחזקו. בנוסף לכך, החל לזרום למשק הישראלי כח עבודה זול. עשרות אלפי פועלים החלו להגיע מדי יום ביומו מרצועת עזה, יהודה ושומרון, כדי לעבוד בישראל, בעיקר ברמות הנמוכות.

7. הבעיות המהותיות הניצבות בפני מערכת החינוך ובפני המורה במגזר הערבי.
הבעיה העיקרית היא שעדיין קיים פער גדול בין מערכת החינוך הערבית לזו היהודית. הבעיה העיקרית לא היתה העדר תשתית פיסית נאותה, בעיה זו יכלה להפתר בעזרת כסף, אלא הבעיה הקשה היתה ששיעור האנאלפבתיות בקרב הערבים בארץ היה גבוה, משום שרוב המשכילים ברחו במלחמת העצמאות. כך לא היה בציבור הערבי כוח אדם שעליו תוכל המעכת להתבסס. הבסיס האנושי של מערכת החינוך הערבית היה בלתי מתאים ומצומצם מכדי שיוכל להזניק את המערכת קדימה. החלטת משרד החינוך להחיל את חוק חינוך חובה על המגזר הערבי, ולהתחיל בקליטת התלידים בתנאים שהיו קיימים בתקופה זו, חייבה את המערכת להתחיל להתפתח. אולם בתנאים של אותה תקופה היה ברור שתהליך סגירת הפערים בין מערכת החינוך הערבית לזו היהודית לא יהיה מהיר.
פרט לבעיית הצפיפות ישנה במערכת החינוך הערבית בעייה גדולה בכמות הציוד ובאיכותו, כמו גם ברמת המיכשור ובשירותי חינוך אחרים כגון מעבדות , ספריות ועוד. הפער בתחום התשתית הפיסית משפיע גם על התחום התוכני, שכן מערכת חינוך שבה ישנה צפיפות גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
  • Lihiuat
    Lliihhggf
    15 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
  • דני
    ofekbakshi502@gmail.com
    11 April 2019
  • Idan
    שמע 127
    25 February 2019
  • מיכל
    ...
    13 January 2019
  • my name is jeff
    אני צריך דברים גדולים שאפשר לתלות על סירה מנייר
    2 October 2018
  • מיקמק
    גלכחלכגכ
    30 April 2018
  • עזרה
    עבודה בספורט על רואקוטן יב פטור מספורט
    11 April 2018
Your Shout