פייסבוק
Facebook Pagelike Widget
פרסומת

עלייה ראשונה

העלייה הראשונה ( 1882- 1903): מטרותיה,מפעליה, הישגיה ובעיותיה מבוא: הרקע והגורמים לראשית העליה הראשונה בסוף 1881 החלו להגיע לארץ ראשוני עליה ראשונה, אלה שכינו עצמם "אנשי הישוב החדש". עיקר החידוש שהביאו איתם לא התבטא במישור המעשי, אלא ברעיון שבשמו נעשו הדברים: הקמת המושבות הראשונות והעיסוק בעבודת אדמה, מתוך אידיאולוגיה ציונית של מי שראו עצמם כחלוץ ההולך לפני המחנה וכפורצי הדרך לבאים. הם באו לא"י מתוך כוונה למצוא פתרון כולל לבעיות העם היהודי מתוך הבנה שהדרך היחידה להמשך קיומו היא בריכוזו של העם היהודי, והאמינו שניתן לעשות זאת רק בא"י. הסיבה העיקרית לעליה היתה ההלם שאחז ביהודי מזרח אירופה לאור גל הפרעות "סופות שבנגב", בבת אחת התפכחו המוני יהודים מאשליית האמנסיפציה. בתוך גל ההגירה המבוהל שהחל לצאת מערבה, ובעיקר לכוון ארה"ב, היו מעטים שהבינו שפתרון זה רק מעביר את הבעיה ממקום למקום ואין בו כדי לשנות את מצבו של העם. אותם מעטים, הבינו שיש למצוא פתרון לאומי, היו מקרב אגודת "חובבי ציון" שהחלו לאסוף כספים ולהתארגן לעליה לא"י. עלייתם מבטאת את ראשית "המהפכה", ובעיקר את הנחת היסוד לגוף לאומי מודרני שממנו התחליה לצמוח הציונות בכיוון של בניית מולדת חדשה לעם היהודי. ראשי הפרקים: 1. קשיי בראשית, התקווה בהקמת המושבות, הקשיים והאכזבות. 2. המעבר מעצמאות לחסות: פעולות הברון רוטשילד לסיוע למושבות בשנות ה- 80 וה – 90. 3. המעבר מחסות הברון לניהול עצמי בהשגחת יק"א. פרק 1 הגל הראשון – הגיע לאחר ה"סופות שבנגב" 1882 – 1884, והקימו 4 מושבות: ראשון לציון,ראש פינה, זכרון יעקב, יסוד המעלה. הגל השני 1890 – 1891 , לאחר גירוש יהודי מוסקבה. הממשלה הרוסית הכירה בפעילותם של אגודות "חובבי ציון". הישוב היהודי החדש מנה בין 10,000 – 15,000 איש והיווה כחמישית מכלל היהודים. מהם שליש התגוררו ב- 20 מושבות חקלאיות. ציפיית מרבית העולים להקים בארץ חברה חדשה ויוצרת. מרביתם היו בעלי משפחות בגילאי 30 – 40 מסורתיים או דתיים, חסרי השכלה מחוץ ליהדות, בני מעמד בינוני. הקשיים חיצוניים: 1. הטורקים הערימו קשיים על כניסת יהודים לא"י, וניסו לעצור את גל העליה, הם חששו בעיקר מהיווצרות רוב יהודי שיהנה מחסות המעצמות (קפיטולציות), ולא יהיו כפופים למרות השלטון הטורקי. 2. חששם של הטורקים מהשפעת הרעיון הציוני על עמים אחרים שחיו באזור. 3. חשש מגל לאומנות שיוביל להתנגדות מוגברת לשלטונם. 4. הטורקים ראו בגל העליה מרוסיה, גורם מאיים, הרוסים נחשבו לאויבי האימפריה. 5. פירסום הגבלות: 1881 "הפיתקית האדומה" , כל יהודי שהגיע לארץ היה צריך להפקיד את הפספורט (דרכון) + תשלום נוסף, ובתמורה קיבל פיתקית אדומה = אישור לשהות 3 חודשים בארץ. (בד"כ כדי להאריך השהות שיחדו את השלטונות). 6. רכישת אדמות: תחת השלטון הטורקי לא ניתן לנתינים זרים לרכוש אדמות. העולים נאלצו למצוא דרכים עקיפות. פנימיים: 1. עבודת אדמה שנתפסה ע"י העולים כצורת התפרנסות יחידה, אך לא היה להם מושג מתנאי הארץ. 2. קרל נטר הזהיר את העולים חסרי הנסיון עוד ב – 1882 , מאיכות האדמות ומתנאי האקלים הקשים. 3. התחרות עם הפלחים הערבים, והבעיות שהתעוררו עם שכניהם הערבים. מושבה – צורת ישוב שנוסדה ע"י הישוב הישן ב – 1878 – פתח תקווה, שהיוותה את הדגם העיקרי לאנשי עליה ראשונה. העקרון שלכל אכר משק פרטי בבעלותו, אותו יעבד בעזרת פועלים שכירים. צורת התיישבות זו חייבה את העולים ליצור קשרים עם שכניהם הערבים, שהערימו עליהם קשיים, עוד בעונה הראשונה, הבינו המתיישבים שהם נמצאים לבדם במאבק, ואם לא ימצאו סיוע/עזרה דחופה עלול כל המפעל הציוני ליפול. פרק 2 בקשה לעזרה חיצונית המצוקה שנוצרה במושבות היתה קשה, אזלו מקורת הפרנסה ול"חובבי ציון" לא היתה יכולת לעזור במימונם. רבים ירדו מהארץ ותיארו אותה כ"ארץ אוכלת יושביה". הכשלון היה צורב. באופן טיבעי הופנתה בקשת העזרה לעשירים. וכך נוצר הקשר עם הברון דה רוטשילד. הברון שערך מסע עסקים בשנת 1881 ברוסיה וראה את מצבם של יהודי רוסיה, הסכים לבוא לעזרה. הוא נענה לפנייתו של הרב שמואל מוהליבר ובעקבות פנייתו הוקמה המושבה עקרון היא (מזכרת בתיה ע"ש אשתו של הברון). יוסף פיינברג פנה לברון בשם תושבי ראשון לציון שיבוא לעזרתם והברון תרם כסף לחפירת באר ובניית בתים לעניים. שתי פעולות אלה היוו את הפתיח למעורבות הברון במשך 17 שנה כפי שמעיד הציטוט: " .. רציתי למצוא סינתזה בין סבלנות היהודים לבין שמירת קיומה של היהדות, והבנתי היטב שהדרך הישנה של הקמת ישיבות בא"י, המוקדשות ללימוד תורה, אין להמשיך בה עוד..היהודים החלוצים במקומות מושבותיהם והרוצים לבנות את חייהם מחדש, ולהיהפך ממתווכים לחקלאים, ועם זה רוצים הם לקיים את יסודות היהדות, יש לישבם בארץ ישראל" (לקט ע' שוחט על הברון, עמ' 15). פעולות הברון: חשוב להזכיר שכל פעולותיו של הברון היו ללא הכרזות גדולות על שאיפות לאומיות. נוצר מצב אבסורדי, שבו אדם אחד שאין לו כוונות לאומיות מחזיק על כתפיו מפעל לאומי של עם שלם, רק בעזרת הכספים שהיפנה לעזרתם היו יכולים אנשי עליה ראשונה לפתח בארץ חיי קהילה מסוג שלא היה קיים עד כה. להיות חקלאים ולהתחיל לממש את הרעיון הציוני. הסיוע בתחום החקלאות והפרנסה. היה ברור שלא ניתן להתבסס על משק פלחה, רוטשילד שלח מומחים שבדקו את טיב הקרקעות, ומצאו שאדמות המושבות מתאימות למטעים ובעיקר לגפנים. 1. פיתוח משק הגפנים והיין. 2. בניית יקבים ליצור היין שיגדלו התושבים, אך היקבים לא הצליחו להגיע לעצמאות כלכלית. 3. מזגגה – בית חרושת לבקבוקי זכוכית ליין, אך עד מהרה הסתבר שהטוב ביותר לשווק יין בחביות עץ. והמפעל נסגר. 4. מפעל ליצור משי בראש פינה, במפעל עבדו בתנאים מחפירים ובסופו נכשל. 5. מפעל לתמציות בושם ביסוד המעלה, אך הוא נסגר מיד בשל חוסר כדאיות. הסיוע בשירותים ציבוריים: 1. רפואה – מימון משכורות רופאים אחים ורוקחים, ואף חלק מהתרופות.(מושבות רבות הוקמו בסמוך לביצות ותושביהן סבלו ממלריה). 2. שירותי דת – כאדם מאמין רצה שבמושבות ימשיכו לפתח חיים דתיים. 3. הקמת מושבות נוספות (הגל השני 1890 – 1891). הקמת מושבות הברון כאשר לכל איכר הועמדו 220 דונם הגל השני של המושבות מתבצע על רקע גורמים נוספים: א. רוסיה מכירה באופן רשמי בפעילות "חובבי ציון", ומאשרת את פעילותם. זאב טיומקין מונה כאחראי על פעילות "חובבי ציון" בא"י, הוא עלה ארצה והקים משרד ביפו. עיקר תפקידו לגייס כספים ולרכוש קרקעות. ב. יהושוע חנקין, בן למשפחת בילו"יים שידע היטב ערבית והכיר את חוקי הקרקעות הטורקים, עסק ברכישת קרקעות בעמק יזרעאל ובמקומות נוספים, במטרה להקים מושבות עצמאיות שלא יהיו בחסות הברון.(חדרה,רחובות, עין זיתים,משמר הירדן). סיכום פעולות הברון ניסה לבסס את המושבות על משק חקלאי ותעשייתי, שיוכל לנהל ולהחזיק עצמו. החדיר שיטות עבודה חדשות וניהול מודרני. אך בכך נכשל, התברר שלא ניתן לבסס משק בלא תמיכה קבועה, כי ברגע שהופסקה התמיכה המשק נכנס למשבר. סיבות לכישלון: 1. יתכן והכשלון טמון באופיו הריכוזי של הברון, הוא לא סמך על העולים ומינה עליהם פקידים שיפקחו על עבודתם, ובכך גרם לאיכרים להיות תלויים בו. 2. הפקידים (באו מצרפת)זילזלו בתרבות היהודית מזרח אירופאית שהיתה קיימת במושבות. התייחסות זו היוותה מחסום. 3. רבים מתושבי המושבות זנחו את האידיאלים לצורך הקיום הכלכלי, ובכך הפכו החלוצים לצבור חסר יוזמה שהיה תלוי בחסדי אחרים. 4. הברון העניק לפקידים גיבוי מלא, והכסף היה נתון לשליטתם, האיכרים חשו שהפכו להיות משועבדים להם. 5. השיעבוד התבטא בפן נוסן – רישום האדמה על שם הברון. 6. סיכסוכים בין האיכרים והפקידים, תמיד הוכרעו בתגובה קשה ובדחיית דרישות האיכרים. מחד מבחינה כלכלית היתה עזרתו של הברון בבחינת קרש הצלה שלא ניתן היה להמשיך לחיות בלעדיו. מאידך נגרמה לעלייה הציונית פגיעה קשה, אשר גזלה מהם את החלוציות, והפכה אותם לחבורה של "מקבלי כספי חלוקה" חסרי אידיאלים, ממלאי פקודות ונעדרי יוזמה. פרק 3 ב- 1.1.1900 החליט הברון רוטשליד להפסיק את תמיכתו במושבות, מדוע? הסיבות שונות: • המשבר הגדול בענף הגפנים הבהיר לברון עד כמה הדרך לעצמאות כלכלית במושבות עוד רבה. • נמאס לברון מהתלונות שהוטחו כלפיו הן מצד האיכרים והן מצד "חובבי ציון". • יתכן והגיע למסקנה שדרכו אינה נכונה, ואם כך, כדאי שיכנס גורם אחר בעל תפיסה כלכלית שונה שינסה למצוא את הפתרון. הוא החליט להעביר את הניהול ליק"א. יק"א – חברה להתיישבות יהודית. חברה פילנטרופית שהוקמה ב – 1891 ע"י הברון הירש לסייע ליהודים נרדפים במקומות שנרדפו ולעודדם להגר ולהתיישב במקומות אחרים על בסיס עבודה יצרנית. אנשי המושבות חששו מיק"א היות ועקורנות החברה היו ידועים: פעולה לפי שיקולים כלכליים, תוך מניעת סיוע שלא יביא תועלת. כמו כן היה ידוע שיק"א לא פועלת מתוך שיקולים ציוניים ושהמגמה שלה לא לבסס את הישוב בא"י אלא, לעודד ירידה מהארץ. לפי עקרונות אלה החליט האירגון לבסס את הניהול במושבות הצורה שונה לחלוטין. הוחלט לבטל את שיטת התמיכה הכספית ולעבור לשיטה של הלוואות: כל מי שיזדקק לכסף יקבלו כהלוואה, שאותה יהיה חייב להחזיר. בהתאם לכך ניקבע למי יש סיכוי להחזיר את ההלוואה ולהגיע לעצמאות כלכלית ומי לא, ואז יעזוב את אדמתו, ואף יקבל סיוע לרדת מהארץ בנוסף חל שינוי במדיניות החקלאית לעבור למשק פלחה וחיפוש גידולים נוספים. הוחלט להפחית את כמות הפקידים שגזלו משאבים רבים. רבים קיבלו מיק"א כרטיס נסיעה… אבל… יק"א גם עודדה את האיכרים ליצור מנהיגות משלהם, להתארגן וליזום. במהרה האיכרים גילו את הכוחות, ומי שהצליח להחזיק מעמד מצא עצמו שייך ליישוב מחושל וחזק, אשר החל להחזיר לעצמו את האידיאלים והמטרות שהיו לו בראשית עליה ראשונה. יק"א רכשה קרקע בזול בסג'רה והקימה חווה חקלאית להכשיר את החקלאים, ובנוסף היוותה החווה גם פתרון לבעיית המובטלים. החווה שימשה כ"אם ההתיישבות" בגליל התחתון, ואיפשרה כפרס לעשרה פועלים מצטיינים להקים סמוך לחווה את המושבה אילניה, ולאחריה הוקמו מושבות: כפר תבור,יבנאל, ביתניה. למושבות הגליל התחתון היו יתרונות, הן לא הוקמו בסמוך לביצות, לרוב המתיישבים היה נסיון בחקלאות. אמנם היו עוד קשיים ושנות דלות. לסיכום תקופת העלייה הראשונה: הוקמו כ – 28 מושבות ויישובים חקלאיים, ובהם כ – 5000 תושבים. המושבות היו פרושות ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום. היישוב היהודי בארץ לא היה עוד חברה יהודית מסתגרת שחיה בעיקר מכספי חלוקה. במאמץ רב צמחה חברה חדשה ומודרנית, אשר החלה לפתח סממנים של עצמאות, אירגון ויוזמה. עם כל הביקורת ולמרות הבעיות הקשות, שמורה לחלוצים אלה זכות בכורה בהקמת המפעל הציוני בא"י. עליית "אעלה בתמר" עליית יהודי תימן שהחלה בשנת 1881, ונמשכה כמעט ברציפות עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב – 1914, בעלייה זו עלו כ – 2500 יהודי תימן. מניעי העלייה: 1. זיקה לא"י מטעמי משיחיות, וחיי מצוקה קשים. 2. על יהודי תימן הוטלו גזרות קשות (איסלום, גזרת ה"מקמצים" (ניקוי בתי שמוש).ועוד. 3. כבוש תימן ע"י הטורקים ב – 1872 הכביד על יהודי תימן. 4. תקופות רעב ובצורת. רוב יהודי תימן פנו לירושלים, אך המציאות טפחה על פניהם: קשיי פרנסה, מצוקת דיור, יחס מנוכר מצד העדה הספרדית, שקיפחה את את התימנים. התימנים לא היו מאורגנים ב"כולל" ולכן לא היו זכאים לכספי החלוקה. לאורך כל התקופה היו התימנים יסוד נבדל בתוך היישוב, מבחינה כלכלית ובעיקר מבחינה חברתית. למצוקה היו שלוש השלכות עיקריות: 1. נסיונם לעסוק בעבודה יצרנית כמו בנייה, סתתות, צורפות. נסיונם בחקלאות נכשל. 2. התיישבות נפרדת סביב ירושלים, בנחלות החדשות מחוץ לחומות. 3. התארגנות עצמאית כדי לשמור על מסורתם המיוחדת ולתמוך כספית בניזקקי הקהילה התימנית. מבחינת גורמי עלייתם, שייכים עולי תימן ל"יישוב הישן", משום שלא ביקשו לחולל מהפכה לאומית, אלא, לקיים מצוות יישוב א"י וללמוד תורה. נטייתם של העולים לעבודה יצרנית, וחוסר עזרה כספית מארץ מוצאם, קרבו את עולי תימן לישוב החדש. ומבחינה זו שייכים עולי תימן ל"מהפכה הלאומית", של אנשי עלייה ראשונה. אליעזר בן יהודה עלה ב- 1881 לא"י, כדי להגשים הלכה למעשה את רעיונותיו על תחיית הלשון העברית, הוא התיישב בירושלים וקבע את העברית כלשון מדוברת קודם כל בביתו במשפחתו. פעולותיו: 1. ייסד את עיתון "הצבי", בו הביע את דעותיו נגד שיטת חלוקה, והפיץ את דעותיו על הצורך לחדש את פני ירושלים, ולהחיות את השפה. 2. ייסד אגודה "שפה ברורה" לציבור עברי,שמטרתה להפיץ את העברית. 3. 1889 ייסד את "ועד הלשון העברית" מה שהיה בעתיד האקדמיה ללשון עברית. 4. מפעל חייו – כתיבת מילון הלשון העברית הישנה חדשה. במילון נכלל כמעט כל מה שנוצר בלשון העברית עד תקופתו וכן חידושיו, שרבים מהם נעשו לקניין העם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • קצת סאסי אם אתה שואל אותי
    דוד שקלברג
    10 January 2022
  • shaked liberman
    איזה גבר
    10 October 2021
  • אבי
    מגנובי
    19 July 2021
  • מלי
    יש למישהו הערכה חלופית במחשבת
    10 May 2021
  • Simba The King
    סימבה יא מלך יא סוס רצח, אחי אתה מלך אחושרמוטה הצלת לי את התחת בכמה עבודות מזוינות שנתנו לי מהבצפר יא מלך רצח נודץץץץ נדץץץץץץ אחי יא מלך באמת חברה שימו מסכה או אני נותן דוח פאק כואב לי ה...
    17 January 2021
  • JJ
    JJJ
    20 October 2020
  • ד
    דינה אקסלרוד
    29 September 2020
  • רעות אהרון
    גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי
    29 September 2020
  • ד
    גכגכ
    29 September 2020
  • דן ביקלס
    @sagi_amram
    29 September 2020
Your Shout