לאחר העלייה החל גל חדש של עלייה לא"י והוא מכונה העלייה השלישית (1919-1923). חברי תנועת "החלוץ", שהיו חלק מן העולים בעלייה זו, נחשבים למיצגיה. עוד בארצות מוצאם הכשירו את עצמם לעלייה לארץ, בעבודה חקלאית ובלימוד השפה. חלק מן העולים עסקו בסלילת כבישים. במחנה הפועלים בכביש טבריה-צמח הוקם "גדוד העבודה וההגנה ע"ש יוסף טרומפלדור". חבריו שאפו להקים בארץ קומונה כללית- קיבוץ גדול של כל העובדים העבריים בעיר ובכפר. מרבית עולי העלייה השלישית נקלטו בערים והועסקו בעיקר בעבודות בניין. אזור ההתיישבות העיקרי של עולי העלייה השלישי היה עמק יזרעאל ובו נוסדו 2 צורות התיישבות חדשות: הקבוצה הגדולה (קיבוץ) ומושב העובדים.
בתקופה העלייה שלישית הוקם ארגון "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בישראל" (דצמבר 1920). הארגון דאג לזכויות העובד: איתור מקום עבודה, קביעת תנאי העבודה ותנאי השכר, וכן סייע לעיתים ברכישת מקצוע ובלימוד השפה. "ההסתדרות" גם הקימה מפעל ושימשה כמעסיק.
הבולשביקים עלו לשלטון והנהיגו את:
"צו הקרקעות" אשר ביטל את בעלות בעלי ההון על אדמותיהם, מפעלים ובנקים פרטיים הולאמו.
האיכרים האמינו כי "צו הקרקעות" יעניק להם חלקה פרטית לכל איכר.
לאחר מכן יצא:
"צו הלאמת הקרקעות" בזמן זה התברר לאיכרים כי האדמות שייכות למדינה, והם עבדו את מדינה כל הזמן.
בצבא הלוחם היה צריך לנקוט בצעדים תקיפים כלפי הקולאקים אשר היו איכרים אמידים.
הקולאקים לא הסכימו ל"צו הלאמת הקרקעות", האיכרים הבינו כי רק עודף התוצרת יילקח מהם ולכן ייצרו רק לפי צורכיהם.
חלק מן האדמות הוזנחו ע"י האיכרים לא טופלו ובהמות רבות נשחטו.
התנגדות האיכרים גרמה לכך ששרר רעב קשה במדינה, ולהקמת יחידה מיוחדת למלחמה באופוזיציה של המשטר.
גם בערים המצב היה גרוע.
המפעלים שהולאמו נוהלו ע"י רשויות מקומיות אשר היו חסרי ידע בנושאים שהופקדו בידיהם.
חלק מן הפועלים גויסו לצבא, הנותרים סבלו מעומס יותר ומאספקת מזון דלה, דבר אשר הוביל לתמותה של בערך 50% מהאוכלוסייה.
במרץ 1941 הנאצים הקימו אגף שני, אושוויץ 2, כ-3 קילומטר מהמחנה המקורי. באוקטובר של אותה שנה החלה בנייה אינטנסיבית של צריפים וביתנים במחנה. בסופו של דבר, 9 תת יחידות מופרדות בגדר תיל מחושמלת הרכיבו יחדיו את מחנה ההשמדה אושוויץ. באחד הבניינים, "בלוק 11", הייתה כתובת שאמרה "עבודה משחררת". כתובת זו נועדה כדי להטעות את הבאים וליצור להם אשליה כאילו באו לעבוד.
במרץ 1942 הוקם במחנה גם אגף לנשים, ובסוף חודש זה מספר הנשים המוחזקות כבר עלה על 6000.
עם הזמן נבנו עוד 45 תת-מחנות, שבירקנאו היה המאוכלס, בלתי אנושי, ואכזרי ביותר.
רוב המחנות היו מחנות עבודה. רוב האסירים היו יהודים. הם עברו עד סוף כוחותיהם בשביל חברות גרמניות.
האסירים הגיעו ברכבות לרציף בבירקנאו. קציני הס"ס ביצעו במהירות מיון, רוב הקורבנות הופנו לתאי הגזים ומתו באותו יום. שאר האנשים הופנו למחנות העבודה. כל חפציהם האישיים נשלחו לרייך השלישי.
חלק מהמחנה נקרא "הסגר". לפני שהגיעו אליו האסירים הם רוחצו, גולחו, והולבשו בבגדי אסירים.… המשך לקרוא
1. חד מפלגתי- מנהיג אחד כל יכול:
שנים ספורות לאחר שהשתחרר היטלר מהכלא, הוא הפך בשלבים לשליטה היחיד של גרמניה. בתחילה הוא נקט באמצעי מדינה דמוקרטית אך לאחר מות הינדנבורג הוא מינה את עצמו לנשיא גרמניה. בתוקף תפקיד זה, כל חיילי הצבא התחייבו להישבע לו אמונים.
2. הטלת פיקוח בכל תחומי החיים:
מנהיגי הקומוניסטים והסוציאלסטים נעצררו או ברחו אל מחוץ לגרמניה, רשויות השלטון היו נתונות כולן בידי היטלר וחופש הביטוי הוגבל.
3. שליטה מוחלטת באמצעי התקשורת:
הנאצים השתמשו בכל אמצעי תקשורת ההמונים כדי להשפיע על אזרחי המדינה: נאומים, סרטים, כרזות ושידורי רדיו. היטלר טען כי בלי הרמקול בעצרות העם ובלי הרדיו, הוא לעולם לא היה מצליח לכבוש את גרמניה.
4. שלילת זכות קיומן של קבוצות פוליטיות מחוץ למסגרת המפלגה השולטת:
נוסף על פיזור מפלגות האופוזיציה, דאג היטלר לחיסול מתנגדיו בליל הסכינים הארוכות בו טבח באנשי פלוגות הסער.
5.שימוש באמצעי כפייה ודימוי פחד על מנת להשריש את המשטר:
בשנת 1938 החל היטלר בביצוע מדיניות חוץ תוקפנית וכבש את צ'כוסלובקיה. אח"כ פלש גם לפולין ולברית המועצות.