תוכן העניינים

הקדמה
התפתחות האישה הוא נושא רחב מאוד. בעבודה הזאת בחרתי לעסוק רק בכמה תחומים. ניסיתי לקשר בין הדברים שלמדתי לחיי היום-יום שלי. לדוגמא: אני יודעת שבנות רבות מוטרדות בגיל ההתבגרות ממשקלן ובכלל מהמראה החיצוני. חלק מהן, מחליטות לעשות דיאטה. ובגלל חוסר הידע שלהן בתחום הן מסוגלות להרעיב את עצמן, ולהגיע למצב של אנורקסיה. במקרה הזה, דפדפתי קצת בסיפרי המדע והרפואה, ומצאתי את גורמי המחלה וסימניה.
פה ושם חרגתי קצת מהנושא, ולא עסקתי בנושאים הקשורים רק לנשים (כגון פעילות גופנית ותזונה נכונה), אלא בחרתי להכליל.
בשורות הבאות, תמצאי שתי נושאים, אשר לפי דעתי, מתאימים לבוא דווקא בהקדמה, ולא בהמשך, כפרק בפני עצמו. הדימוי העצמי אצל בנות בגיל ההתבגרות תופס חלק נרחב בתחומי ההתעניינות שלהן, וכן גם “דיאטות בזק” למיניהם. חשוב, דווקא בגיל הזה, לתת את הדגש על תזונה נכונה.

התפתחות האישה:
ההתבגרות המינית אצל הבנות, מתחילה כבר בגיל 11. בגיל 14, רוב הבנות כבר מקבלות מחזור, השדיים גודלים במאסיביות והפטמות מתכהות. מתחיל להופיע שיער ערווה, ובלוטות הזיעה הופכות לפעילות. בגיל 17, הבת נחשבת לבחורה. הקול שלה משתנה (דומה יותר לקולה של אישה), אגן הירכיים שלה מתרחב והמחזור נהייה סדיר.

דימוי גוף:
התפיסה המקובלת היא שאישה רזה, היא אישה יפה. תפיסה זו, גוררת נערות רבות, לעיסוק יתר בגופן ובמשקלן.
ארבע שנים לפני הווסת, הגוף מתפתח במהירות, ודורש כמות מזון גדולה. לאחר קבלת הווסת, קצב הצמיחה מואט, והגוף דורש פחות אנרגיה. אם הנערה תמשיך לאכול את אותם הכמויות כמו בעבר- היא תשמין. במצב זה, הנערה מכריחה את עצמה להוריד במשקל. לעיתים ע”י דיאטה נוקשה עם פעילות גופנית מתישה.
60% מהנערות, שומרות לעיתים על דיאטה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמן. ו30%- מודות בהתקפי זלילה בזמן הדיאטה.

מקווה שתיהני מהעבודה. אגי.

מחזור הווסת החודשי
בין הגילאיים 12 עד גיל 50 פועל המחזור הווסתי. כאשר תינוקת נולדת, יש לה בשחלות כ- 250,000 ביציות. עד גיל ההתבגרות נשארות בשחלה כ- 10,000 ביציות. פעם ב28- יום ביצית אחת מבשילה, ורירית הרחם מתעבה כדי לספק תנאים אופטימליים לקליטת הביצית המופרת. ברוב המקרים, הביצית לא עוברת הפרייה (פגישה עם תא זרע), והיא נפלטת החוצה יחד עם הרירית (שמכילה הרבה נקבובי דם). דימום זה נקרא ווסת. הדימום מתרחש כל 28 יום בממוצע, ונמשך בין 4 ל5- ימים. כמות הדם שאישה מאבדת בכל ווסת בממוצע הוא כ30- מ”מ.

תחילת המחזור החודשי מתבצעת בגיליים 12-14. והופעת הוווסת מייצגת את תחילת ההתבגרות המינית.

תהליך המחזור
העדר האסטרוגן מגרה את ההיפופיזה (בלוטת יתרת המח) לייצר את ההורמון FSH. הביציות מתפתחות ומבשילות תחת השפעת ההורמון, בתוך מבנה הקרוי – זקיק.

בנוסף להשפעות אלו, ההורמון מפריש אסטרוגן אשר גורם לרחם להפריש נוזל צלול וסיבי. בתהליך הביוץ מופרש גם הורמון הפרוגסטרון, שנוגד את השפעת האסטרוגן וגורם לרירית הרחם להתעבות ולהפוך לעכור. לתהליך זה משמעות רבה, משום שתאי זרע יכולים לעבור רק דרך רירית צלולה.

בגלל ייצור מוגדל של הורמון האסטרוגן, ההיפופיזה מגורה ומייצרת הורמון LH. עקב עלייה חדה בייצור הורמון LH, הזקיק מתבקע והביצית בוקעת כשהיא מוקפת בנוזל דמוי- ג’לי. הזקיק שממנו בקעה הביצית הופך לגופיף צהוב שתפקידו הוא לנוון את הביצית אם היא לא מופרת. אם הביצית מופרת, הגופיף נשמר.

מתח קדם וסתי (P.M.S.- Pro Menstruation Syndrome)
כ 70%- מהנשים יכולות “לנבא” את הופעת הוסת כ7- ימים לפני הופעתו. בין 5%-10% מהנשים סובלות בימים לפני הווסת מסימני התסמונת הקדם וסתית.
הסימנים השכיחים הם: כאבי ראש, כאבים באיזור האגן והגב התחתון, השמנה, דיכאון, בחילה, רגישות בחזה, עייפות וטשטוש. סימנים אלו מלווים בתחושת עצבנות ו”פיוז קצר”, והם נובעים מהצטברות נוזל בגוף בגלל השינויים ההורמונליים תקינים הקורים לקראת סוף המחזור.

התרופות המוצעות הן תרופות נוגדות-דלקת לא-סטרואידלית כמו אספירין ואקמול, או תרופה אחרת המשפיעה על האיזון ההורמונלי.

דברים שאפשר לעשות כדי להקל על סימני המתח:
* פעילות גופנית והימנעות מאכילת מזון עתיר בסוכר, קפאין ומלח עוזרים להפחית בעוצמת או כמות התסמינים.
* שימוש בגלולות למניעת הריון מדכאות את הביוץ ואת ייצור ההורמונים עשוי לעזור, כמו כן גם מתן אסטרוגן.
* שינוי בהרכב התזונתי יכול להפחית את הסימנים של תסמונת תרום ווסתית: אכילת מזון עשיר בתאית, פירות וירקות טריים מונעת אגירת נוזלים.

אמנוריאה (אי הופעת וסת)
ישנם שני סוגים של אמנוריאה:
1) אמנוראיה ראשונית- הווסת מעולם לא הופיעה.
אי הופעת וסת מסוג זה היא לרוב תכונה שעוברת מאם לבת (תכונה תורשתית/ משפחתית). אך האמנוריאה עלולה להיגרם גם בגלל חוסר משקל שממנו סובלת הנערה.
אם הוסת לא הופיעה אצל הנערה עד גיל 16, יש לגשת לבדיקות אצל הרופא!

2) אמנוריאה שניונית- אי הופעת וסת במשך שלושה חודשים או יותר.
האמנוריאה השניונית יכולה להיגרם עקב הריון, נטילת סמים או תרופות מסויימות. גורמים נוספים אשר יכולים לגרום לאי הופעת וסת הם: הנקה, גיל המעבר (תקופת ה- “אל וסת”), מתחים, הפרעות במערכת העצבים, אנורקסיה נרבוזה (הפרעות אכילה) והפרעה הורמונלית.
הערה: בגיל ההתבגרות הוסת לא סדירה. בערך שנתיים אחרי קבלת הוסת הראשונה המחזור מסתדר.

דיסמנוריאה (כאבי וסת)
רבות הבנות אשר סובלות מכאבים בזמן הופעת הוסת, כאבים אלו הן אחת מהבעיות הגניקולוגיות השכיחות ביותר.
אצל הרבה מן הבנות הכאבים מופיעים ביום הראשון של הוסת, וביום שלפניו. הכאבים הללו נגרמים בגלל ייצור יתר של פרוסטגלנדינים (חומרים דמויי הורמונים) ע”י הגוף, הגורמים להתכווצויות חזקות במיוחד של שריר דופן הרחם. בשלבים המאוחרים של ההריון הפרוסטגלנדיטים הם אחד מהגורמים המעוררים את תחילת תהליך הלידה וההתכווצויות עוזרות בדחיפת התינוק החוצה.
נשים הסובלות מכאבי וסת מרגישות התכווצויות דומות ואלה גורמות לכאבי בטן עוויתים.
הערה: אצל נשים המתעמלות באופן סדיר ישנה סבירות קטנה שתסבולנה מדיסמנוריאה.

ישנם שני סוגים של דיסמנוריאה:
1) דיסמנוריאה ראשונית- כאבים המופיעים בתחילת המחזור ולא בשל
מחלה כלשהי. הכאבים מופיעים בדרך כלל בשנתיים הראשונות של קבלת הוסת ונעלמים לאחר לידת התינוק הראשון. הכאבים הם בעיקר באיזורי שיפולי הבטן והגב התחתון.

2) דיסמנוריאה שניונית- כאבים אשר מתלווים לבעיות נוספות שנמצאות בגוף, כגון: דלקת של אברי האגן, אנדומטריוזיס ותופעות רחמיות.

אנמיה בזמן הוסת
נשים אשר מדממות כמות גדולה בזמן קבלת הוסת יכולות לפתח אנמיה. בזמן הדימום הן מאבדות הרבה אמוגלובין (חלבון הנמצא על גבי כדוריות הדם האדומות ותפקידו לשאת את החמצן) ואינן משלימות אותו בעזרת מזון. הטיפול באנמיה בזמן מחזור הוא לקיחת טבליות ברזל (רק ע”י מרשם רופא), או אכילת מזון עשיר בברזל.
בזמן הוסת כדאי להקפיד על שתייה מוגברת של נוזלים כדי לנקות את מערכת השתן בשביל למנוע זיהומים.

תקופת ה “אל -ווסת” וגיל המעבר
רוב הנשים נכנסות לתקופת ה-אל ווסת בגילאיים 48-52. אצל נשים מעשנות ובעלות משקל נמוך ישנה נטטיה להפסקת הוסת בגיל צעיר יותר. ולהיפך- אצל נשים בעלות משקל עודף יש נטייה להפסקת המחזור בגיל מאחור יותר.

חיי הפוריות של האישה מתחיל בגיל ההתבגרות המינית, כאשר השחלות מתחילות לשחרר ביציות ולייצר אסטרוגן. תקופת האל וסת מתחילה כאשר ייצור האסטרוגן נפסק. ההפסקה הזאת נועדה בכדי לאותת לנשים ששנות הפוריות שלהן נגמרו, והן לא מסוגלות יותר להרות.

בתקופה זו, מספר הביציות בשחלות יורד בהדרגה, ייצור האסטרוגן מופחת וההיפופיזה מגדילה את ייצור ההורמונים LH ו FSH.
השינוי ההורמונלי הזה גורם לשינויים גופניים ונפשיים: גלי חום (תחושת להט מרוכזת בפנים, המתפשטת לצוואר ולחזה. גל החום מושך כ2- דקות. תחושת הלבט מלווה בהזעה, העלאת קצב הלב, עלייה בחום הגוף והתרחבות כלי הדם בעור), הזעות ליליות, יובש בנרתיק, הקטנה באיברי המין, ירידה בצפיפות העצם (בריחת סידן, אוסטופורוזיס- ברמה פחותה) ועלייה בסיכויים לחלות במחלת לב טרשתית ובסרטן.

בעיות בגיל המעבר:
 יובש נרתיקי- ככל שיורדת כמות האסטרוגן, איברי הרבייה כולל הרחם הולכים ומתנוונים בהדרגה. השכבה הרירית הפנימית של הנרתיק הופכת יבשה ודקה.

 בעיות בדרכי השתן- המחסור באסטרוגן משפיע גם על מערכת השתן. הרקמות הופכות דקות ומדולדלות (זה מגביר את הסכנות לזיהום) והסימנים המופיעים בעקבות זאת הם:
1) צריבה בעת מתן שתן
2) צורף פתאומי להשתין
3) עליי בתכיפות ההשתנה
4) בריחת שתן (איבוד שליטה על הסוגרים).

 בעיות בחיי המין- ירידה בחשק המיני ובתשוקה המינית. טיפול תרופתי יכול לפתור את הבעיה הנגרמת עקב היובש בנרתיק ולהשיב את החשק המיני.

 בעיות פסיכולוגיות- שינויים הורמונליים ורגשיים גורמים למספר תופעות: עיפות, אובדן זיכרון, עצבנות, חרדה ודיכאון.
הדאגה מפני הזדקנות ואי הוודאות לגבי העתיד הן הסיבות העיקריות לבעיות רגשיות בגיל המעבר.

הריון
בדרך כלל נהוג להתחיל להקפיד על תזונה נכונה כ3- עד 6 חודשים לפני הנכונות להרות. נטילת תרופות (או סמים מזיקים) או שתיית אלכוהול בזמן ההריון עלולים לסכן את התפתחות העובר, ולכן נהוג להימנע מפעילויות כאלה.

תזונה מאוזנת ופעילות גופנית מאידך, חשובים מאוד בזמן ההריון. בישראל בודקים, לפני ההרות, את סוג הדם של שני ההורים (כדי למנוע מחלות גנטיות), חיסון נגד אדמת, נוגדנים נגד עגבת ובירור חיסון לצהבת (דלקת כבד נגיפית Hepatitis B).

השינויים בהריון
בחודשים הראשונים (1-3) נשים רבות נוטות לסבול משינויים כגון:
*שינויים הורמונליים
*בחילות והקאות- בחילות בוקר הם אחד הסימנים הקלאסיים להריון.
*עייפות וסחרחורות- בתחילת ההריון, נשים בוסלות מתחושבת כבדות, סחרחורות ונוטות להתעלף.
*שינויים בשדיים- גושים בשדיים. בחודשים האחרונים הם נהפכים לרגישים וכואבים.
*הטלת שתן תכופה

בחודשים השישי והרביעי חלק מהשינויים המצויינים למעלה מתחזקים וחלק נעלמים ובמקומם באים חדשים:
*הרגשה טובה- הבחילות והעייפות נעלמות, ובמקומן באה הרגשה של אנרגיה מחודשת ושמחת חיים.
*השפעות על הכיבה- הרחם דוחף את איברי הבטן כלפי מעלה, ויכולה להיווצר צרבת של עליית מיצי הכיבה אל הוושת.
*השפעות על המעיים- עצירות. הרחם לוחץ על וורידי העגן ויכולים להיווצר טחורים.

בשלושת החודשים האחרונים סימני ההריון הופכים לבולטים והגוף מתכונן ללידה:
*הפרעות שינה- גדילת הבטן, הצרבת ותכיפות במתן שתן פוגעים ביכולת לישון.
*קוצר נשימה- הלחץ שגורם העובר גורמים לכאבים מתחת לצלעות, ישנה הגבלה בתנועת הסרעפת, וכך נגרם קוצר הנשימה.
*כאבים במפרקים- המשקל העודף של העובר מכבידים על הפרקים.
*כאבי גב
*דליות וורידים
*דימום מהאף- הרחבת כלי הדם באף, והמהירות המוגדלת של מחזור הדם עלול לגרם לדימום
*הזעה
*התכווצויות ברגליים
*חניכיים ספוגיים- אצירת נוזל בתאי החניכיים גורמים להם להתמלות.
*רצון למאכלים משונים

ההתפתחות ברחם
הביצית המופרת, שהגיעה לרחם, מתחלקת לתאים נוספים. התחלקות זו, נראית כמו כדור תאים קטן, והוא נקרא “בועיט הנבט”. בועיט הנבט מתחפרת בדופן הרחם, ושם היא ממשיכה להתפתח.

שישה שבועות לאחר ההפרייה התפתחות העובר מסתיימת. הוא מצויד בכל האיברים שידרשו לו בחיים, אך הוא עדיין לא מוכן לעולם החיצוני.
אורך העובר הוא כ18- ס”מ. המפרקים והשרירים שלו מפותחים היטב והוא מתפתל ברחם כדי לבחון אותם. התנועות שלו קלות מאוד, ורק בשבוע ה18- האם מתחילה לחוש אותם.

כשהעובר בן 24 שבועות הוא כבר מסוגל לחיות מחוץ לרחם, למרות שהריאות שלו עדיין אינן כשירות. כדי שישאר בחיים מחוץ לרחם יש צורך לשים אותו באינקובטור, שייספק לו חמצן.

בגיל 32 שבועות, העובר מתכסה במעטה שיער ובקרום שוועתי דביק המונע את התרכחות העור מהנוזל שבו הוא נמצא. אורך התינוק כ43- ס”מ ובזמן הזה הוא מתהפך על ראשו. בשבועות האחרונים ראשו של התינוק יורד לאגן הירכיים ונוגע בפנים צוואר הרחם.

אחרי הלידה צריך להפריד את התינוק מהשליה: חבל הטבור נקשר או מהודק בשני מקומות, שאחד מהם הוא במרחק של כ15- ס”מ מהתינוק. אחר”כ חותכים אותו בקטע שבין שתי הקשרים. בדרך זו נמנע איבוד דם מהתינוק ומהשליה. שארית חבל הטבור מתייבשת ונושרת. הטבור, הוא הצלקת שנשארת ממנו.

העובר שברחם עטוף בשק מלא נוזלים העשוי מקרומים שנקראים “קרומי השפיר”. הם מכילים נוזל, וכך מרפדים את העובר ומגינים עליו מפני זעזועים או קפיצות, שבאים עם תזוזות האם.

תהליך הלידה
שלב ראשון- צוואר הרחם מתרב בהדרגה, כדי לאפשר את יציאת התינוק.
שלב שני- צוואר הרחם פעור לפתיחה מירבית והתינוק גולש החוצה בעזרת דחיפות האם.
שלב שלישי- לאחר לידת התינוק: פליטת השלייה.

סוגי לידות
הלידה השכיחה ביותר, היא לידה רגילה. ניתוח קיסרי ולידת עכוז. הלידות הנדירות יותר, הן לידת מלקחיים וואקום.

לידה רגילה- רוב התינוקות יוצאים לעולם עקב התכווצות לא רצונית של הרחם, אשר דוחפות את התינוק אל מחוץ לרחם בדר”כ כשראשו מוביל.

לידת עכוז- התינוק נולד כשעכוזו מוביל. רטב התינוקות נמצאים במצג עכוז ברחם עד לשבוע ה32-. אז, הם מתהפכים מעצמם למצג ראש.
כ2%- עד 3% מהתינוקות נשארים במצג עכוז עד ללידה. במצב זה, ניתן לבצע ניתוח קיסרי. אפשר לבצע הטייה חיצונית של העובר, אפשר גם ללדת באפן רגיל (אבל צפויים סיבוכים).

לידה בניתוח קיסרי- ניתוח כירורגי, בו הרופא מיילד את התינוק מתוך הרחם דרך חתך בדופן הבטן.
ניתוח קיסרי עושים במקרה של: מצג עכוז, צלקת בדופן הרחם מניתוח קודם, זיהום בתעלת הלידה (הרפס) שעלול להשפיע על התינוק.

פגים
פג, הוא תינוק שנולד לפני השבוע ה35- או שמשקלו פחות מ2- ק”ג.
פגים מהווים 8% מכל התינוקות שנולדים ויותר מ4/3 מכלל תמותת התינוקות. לידה מוקדמת נגרמת בגלל אי ספיקות מזון ברחם. אם האם סבלה מתת- תזונה, או מבעיה רפואית אחרת יכול להיוולד פג.

הפג נולד רזה וקטן, כי לא הספיקה להצטבר עליו שכבת השומן הרגילה. הריאות שלו עוד לא הספיקו להתפתח, ולכן הואזקוק לאינקובטור. בגלל העדר שכבת השומן המבודדת האינקובטור צריך לדאוג גם לווסת את החום גופו של העובר, ולעקוב אחרי פעימות הלב והנשימה של העובר.
45%-35% מהלידות המוקדמות לא ידועות הסיבות. 20%-10% נגרמות עקב יתר לחץ דם הריוני. 15%-5% נגרם בגלל הריון רב עוברי. 10%-5% עקב דימום בהריון. 5%-2% מומים מלידה. 2%-5% עקב מחלות של האם בזמן ההריון.

כאשר הפג נולד, הוא יוכנס לאינקובטור ויחובר למכשירים שיוכלו לסמן לרופאים כל אי סדירות בנשמיה, בלב או האלקטוריליטים של דמו.
בעשר השני םהאחרונות מספר הפגים, ששרדו בשבועות המסוכנים שאחרי הלידה וגדלו לילדים בריאים.

דימום בהריון
בשלושת החודשים האחרונים להריון, הסיבות העריות לדימום קשורות לשלייה.
1) הפרדות שלייה- חלק מהשלייה נפרדת מדופן הרחם הפנימית, גורם לכאבים חזקים ולהתקשחות הרחם. אם אזור גדול מהשלייה נפרד מהדופן, קיימת סכנה לאם ולתינוק. בדרך כלל מבוצע ניתוח קיסרי.
2) שליית פתח- מצב שבו השלייה ממוקמת בחלקו התחתון של הרחם במקום בחלק העליון. בעת ההתרחבות, החלק התחתון, עלול להופיע דימום ללא כאבים באיזור השלייה. דימום כזה, מהווה סכנה לאם ולעובר. אם השלייה מכזה את פתח צוואר הרחם או חוסמת באופן חלקי את התעלה, יבוצע ניתוח קיסרי.
3) יתר לחץ דם (Pregnancy Induced Hypertension)
לפעמים, ההריון גורם לעלייה בלחץ הדם. בעבר כינו זאת רעלת הריון, טוקסמיה, אקלמפסיה וכו’.
יתר לחץ דם מופיע יותר אצל נשים בהריונן הראשון. הוא יכול להיות מלווה בבצקת ובהופעת חלבון בשתן. במקרה זה מומלצת מנוחה במיטה, אשפוז או יילוד מוקדם של התינוק.
ללא טיפול המצב יכול להתדרדר ולחץ הדם יגיע לערכים גבוהים שמסכנים את חיי האם ואת חיי העובר (ע”י הפרדות השלייה), לשבץ מוחי או לפירכוסים אצל האם.

אדמת בזמן ההריון
יותר מ85%- מהנשים היו חולות באדמת, וגופן פיתח נוגדנים לנגיף. נשים אשר לא חלו באדמת, ולא קיבלו חיסון נגד המחלה- עלולות לחלות באדמת בזמן ההריון. אם ההדבקות היא ב12- השבועות הראשונים להריון, הסבירות לפגיעה קשה היא 1:3.
התופעות הנגרמות עקב אדמת בזמן ההריון בלתי הפיכות.
*התפתחות תבלילים
*חירשות
*מחלות לב
*ליקוי בהתפתחות הגוף (ניתן לטיפול בעזרת הורמונים)
*ליקוי בהתפתחות השכלית

במדינות מפותחות, משרד הבריאות החליט, שכל ילד בין הגיליים 13-14, יקבל חיסון נגד אדמת. במדינות אחרות, נמדדת רמת הנוגדנים בדגימת דם. לפי רמת הנוגדנים אפשר לדעת אם האם קיבלה חיסון, או שלקתה במחלה בגיל צעיר. אשה המקבלת חיסון נגד אדמת, חייבת להימנע מהריון במשך 3 חודשים.

הפלה
כעד 20% מההריונות מסתיימים בהפלה לפני השבוע ה28-. רוב ההפלות מתרחשות בשלושת החודשים הראשונים, עקב התפתחות לא תקינה של העובר או השלייה או מחוסר איזון הורמונלי (אשר גורם לרירית להתפתח בצורה שלא תתאים לגידול העובר). יותר מבמחצית המקרים ישנה הפרעה כרומוזומלית (שמקורה בביצית, בתא הזרע, או שאירעה הפרעה בעת ההפרייה) בהתפתחות העוברים.

רוב רובן של הנשים שוקלות את הבעיות הרגשיות והמוסריות המוערבות בעניין לפני שהן מחליטות על ההפלה.

אם ההפלה מבוצעת ע”י ידיים לא מנוסות או בתנאי גיהות לקויים, יכולים להופיע זיהומים באיברי המין הפנימיים, לעקרות ואף למוות.
הפלה חוקית, הנעשית לפני השבוע ה12- להריון, ע”י רופא מיומן, בטוחה. ההפלה עצמה, נעשית תחת הרדמה מקומית, או כללית. במקרה של הרדמה מקומית החומר מוזרק לצוואר הרחם. לרוב שואבים את העובר ואת השלייה מהרחם באמצעות מגרד שאיבה שאינו פוגע ברירית.
ישנן נשים הסובלות מדימום כבד שלאחר ההפלה. הסיכוי שאישה תמות בעקבות הפלה הוא פחות מ1:100,000- (יותר נמוך מאשר מוות בגלל זריקת פניצילין).
לאחר השבוע ה12- להריון, יש סיכוי רב יותר בהפלה יזומה. הנוהג המקובל כיום, הוא להזריק כמות גדולה של פרוסטגלנדין לשק מי השפיר, העוטף את העובר. ההפלה צפויה בתוך 12 עד 36 שעות.

תרופות ביתיות, כמו מנות גדולות של שמן תיבול, אלכוהול בכמות גדולה, אמבטיות חמות מאוד וכו’ אינן יעילות לביצוע הפלה!

אחד מתוך 15 הריונות מסתיים בהפלה טבעית (עצמונית)- העובר והשלייה מורחקים בשלמותם או בחלקם לפני השבוע ה20- להריון. רטב ההפלות העצמוניות קורות ב10- השבועות הראשונים, ובכ60%- מהמקרים, העובר הוא פג, או שהוא סובל מהפרעה כרומוזומלית.

הסיכוי להפלה נשניץ הוא רק 1:5. ביותר מ80%- מהמקרים ההריון יסתיים בלידת תינוק בריא.

הגורמים השכיחים להפלות טבעיות הם:

*אי ספיקת שריר הרחם- כאשר צוואר הרחם נפגע, השרירים מאבדים
את יכולתם להיסגר ולהיפתח כראוי.
*פגם אנטומי במבנה הרחם- כל פגם במבנה הרחם עלול לחסום לעובר את המקום שבו הוא אמור להתפתח.
*אי התאמת Rh- אם בעלת דם מסוג Rh+ אשר הרתה עם תינוק שדמו מסוג Rh-, תפתח נוגדנים נגד דמו של העובר, וכך ליגרום לאנמיה או למוות.

דיאטה והפרעות אכילה
בגיל התבגרות, בנות רבות נעשות מודעות לגופן. חלקן מנסות להרזות עד כדי פחות מהמשקל המקובל לגילה וגובהה. שיטות ההרזיה שבה משתמשות רוב הבנות, מסוכנות ועלולות לגרום לנזקים. מעטות הן הבנות המסוגלות לעשות דיאטה מאוזנת ולעסוק בפעילות גופנית מבוקרת בו בזמן.
כ 95%- מהפרעות האכילה נמצאות אצל בנות בגיל ההתבגרות.
ההפרעות השכיחות ביותר הן אנורקסיה, בולימיה והשמנת יתר.

דיאטה מאוזנת
האנשים שבוחרים לעשות דיאטה, עושים זאת כי הם חשים שמשקלם עודף, או אי נוחות עם גופם. דיאטה נכונה (שלא מסכנת את הבריאות), חייבת להיות מאוזנת: עליה לספק את כמות החלבונים, הםחמימות, השומנים, המינרלים והוויטמינים הנחוצת לשמירה על תיפקוד נורמלי של הגוף. הדיאטה צריכה להיות קלה ונוחה לשמירה ואסור לה לשבש את אורח החיים. דיאטה מאוזנת, מספקת כ500- קלוריות ביום (פחות מהנחוץ לתפקודי הגוף), הקצב האידיאלי להורדה במשקל יביא לאיבוד 1/2 ק”ג שומן בשבוע.
האנרגיה הדרושה בממוצע, לתפקודי הגוף הבסיסיים (מתייחס לפעילות גופנית ממוצעת לאדם ולא במאצץ ניכר), היא כ1,500- קלוריות ביום.

אנורקסיה נרבוזה (ניירוזת אל- תאבון Anorexia Nervosa)
משמעות המילה- חוסר תיאבון. ירידה במשקל בצורה דראסטית. אנורקסיה היא הפרעה נפשית המתבטאת בסירוב לאכול במידה הדרושה לקיום משקל תקין. אחת מתוך כל 100 נשים מתחת לגיל 26 לוקות באנורקסיה (הארצות המפותחות).

רוב המקרים, מתחילים בדיאטת הרזייה חריפה המשולבת לפעמים בהתעמלות מפרכת. הסירוב לאכול בהמשך הוא מעשה רצוני, שנגרם עקב חשש להשמנה. כאשר המתבגרת מתחילה בדיאטה, ההורים מגלים זאת, ופורץ וויכוח. המשך ההרעבה העצמית נועד כדי להוכיח לעצמה שיש לה את היכולת לנהוג בעצמאות כלפי הסובבים אותה.
האנורקסיה, היא הפרעה חמורה שעלולה להיגמר במוות בשל סיבוכים שנגרמים מרזון קיצוני ותשישות הגוף.

תסמיני הפרעה:
1) דימויי עצמי לא מציאותי- גם אם הנערה רזה, היא רואה את עצמה כשמנה עד מאוד.
2) הפסקת המחזור החודשי- בדרך כלל לפני שמתגלה ירידה במשקל, המחזור נפסק עקב אי ספיקת הורמונים דרך המזון.
3) הגוף מתכסה בפלומת שיער דקה (כמו אצל תינוקות).
4) פיגור בהתפתחות המינית ואובדן החשק המיני.
5) נערות הלוקות באנורקסיה, נוהגות לדחוק באנשים אחרים לאכול.

הגורמים הנפשיים/חברתיים הם:
 הורים שתלטניים
 משפחה השואפת לעלות בסולם החברה
 חברה הרואה בהשמנה כסימן לכוער, ולרזון כסימן ליופי.

במקרה של אנורקסיה, אפשר לשים לב למספר תופעות חיצוניות בנערה: הרזייה קיצונית, עייפות, חולשה ודיכאון, עור יבש, נשירת שיער, במקרים רבים הווסת מפסיקה להופיע, האטת פעימות הלב, לחץ דם נמוך, כפות ידיים ורגליים קרות.

הטיפול באנורקסיה מתבצע בדרך כלל ע”י אישפוז. והוא יכול להימשך בין 6 חודשים ל6- שנים. במהלך תקופה זו האשה נעה בין משקל תקין ואז נסוגה בחזרה. יש צורך להאכיל את החולה באופן סדיר (לעיתים גם בעזרת אינפוזיה), ויש צורך בטיפול נפשי (פסיכותראפי).
אחת בכל 5 חולות אנורקסיה תהיה אכלתנית כפייתית (בלמית), ואחת מכל 10 תישאר רזה ותסבול כל חייה מהפרעת אכילה.

בולמיה (אכילה כפייתית)
אכילה כפייתית היא הפרעת אכילה הכרוכה בהתעסקות יתר במזון ובשמירה על המשקל. מפעם לפעם, הנערה נתקפת בהתקפי רעב (התקפי בולמוס), שבמהלכו היא אוכלת כל מה שמצוי בהישג ידה, ובעיקר “אוכל לא בריא”- מזון שערכו התזונתי מועט. נערה הלוקה בבולמיה מסוגלת לאכול ביום אחד פי10- מכמות המזון הרגילה שלה. ההתקפים לא סדירים ויכולים לצוץ בתדירות גבוהה ולהיפך.

התקפי האכילה המופרזים הללו, גורמים לנערה להשמין. לכן, היא מאלצת את עצמה להקיא את האוכל (לעיתים יש שימוש בחוקן או בתרופות משלשלות).

תופעות חיצוניות:
 בגלל ההקאות: תתכן התייבשות, חולשה, עוויתות בטניות, ונזק לשיניים (הנגרם בגלל חוצמיות מיצי הקיבה).
 התקפי זלילה, המלווים בהקאה רצינית או התרוקנות קיצונית ע”י תרופות וכו’.

סיבות חברתיים לבולמיה:
 הרגשת אומללות
 שעמום או בדידות.

לפני שהנערה נתקפת בהתקף אכילה, היא עלולה להרגיש מתח וחרדה. בזמן הזלילה מופיעה תחושת הקלה (תחושת ההקלה יכולה להופיע גם רק אחרי שהנערה אילצה את עצמה להקיא את האוכל).
נערה הלוקה בבולמיה, זקוקה לעזרה מקצועית מיועץ מוסמך או פסיכולוג, היעזור לה להשלים עם נוהגי האכילה שלה, ולשחרר אותה מעיסוק היתר שלה במזון ובמשקל.

השמנת יתר
כל אישה מכניסה לגוף שלה יותר אנרגיה (דרך מזון ומשקאות) ממה שהיא צורכת לקיום תפקודי הגוף ולפעילות גופנית. האנרגיה העודפת מומרת לשומן.

ישנם אנשים המקיימים מעט מאוד פעילות גופנית ולכן אינם שורפים אנרגיה למטרה זו. אחרים יעילים יותר בניצול האנרגיה, ושורפים פחות אנרגיה מאחרים המבצעים את אותן הפעילויות. ולכן, נשאר להם יותר אנרגיה המומרת לשומנים.

הטיפול בהשמנת יתר, הוא דיאטה מבוקרת ותמידית. אסור להיגרר ל”דיאטות בזק” או להרעבה עצמית. דיאטות מסוג זה, עלולות לגרום להפרעות אכילה נוספות.
תזונה נכונה ופעילות גופנית
האכילה שלנו, צריכה להיות מאוזנת יחד עם האנרגיה שאנו מוציאים. אכילה מרובה, או הרעבה עצמית, הם שניהם דרכים לא נכונות. הגוף זקוק לחומרים מהמזון שיעזרו לו בעת חילוף החומרים ובניית הרקמות.

תזונה נכונה
מקור האנרגיה הישיר של הגוף, בא מהמזון שאנו אוכלים. כל מזון מכיל אנרגיה מסויימת, ובכדי לאכול נכון, עלינו להבין את חשיבות ואיכות המזון. החינוך לתזונה נכונה צריך להתחיל מההורים. לאנשים שהורגלו מילדות לאכול מאכלים מסוימים, כמו ממתקים, שניצל וצ’יפס, נקניקיות וכו’ המעבר לתזונה נכונה יהיה קשה יותר מאצל אנשים שהורגלו לכך מילדות.

ארוחת בוקר:
לכל אורך הלילה, הגוף עוסק בניקוי פסולת מהגוף. והוא מצוי בשיא מוכנותו מבחינה אנרגטית. אך לעומת זאת, הגוף זקוק למזון בבוקר. כמות צנועה תספיק, מפני שאם נמלא את הכיבה בארוחה כבדה, עשירה בחלבונים, פחמימות ושומנים ייגרם “הלם” למערכת העיכול. במצב כזה, הגוף ישתמש במינימום שוהא צריך, ואת כל השאר יהפוך לשומנים.
הארוחה המומלצת בבוקר כוללת פירות או מיץ פירות. הפרי קל מאוד לעיכול: הוא מספק סוכר טבעי (שאינו זקוק לאינסולין בכדי להתפרק) שהגוף לא מבזבז עליו הרבה אנרגיה לפירוק (הפרי מביא איתו גם חומרים ביוכימיים המפרקים את עצמם), ובאותו הזמן מקבל את הסוכר הדרוש למח בבוקר.

ארוחת ערב:
כל ארוחת ערב, באשר היא, צריכה להיות קלה. בערב, הגוף עוסק אך ורק בספיגת אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים. לכן, ארוחה כבדה בערב, תגרום לעומס על האיברים המתורגלים בלילה לטפל רק בספיגה ובעיכול. אכילה לפנות בוקר תשבש את תהליך הניקוי, ובבוקר נרגיש עייפים ומותשים (כי הכיבה עבדה קשה בזמן השינה).

עשרת (בעצם רק שבע) הדיברות לתזונה נכונה:
1) שמירה על משקל גוף נורמלי
2) פעילות גופנית
3) אכילת דגים, פירות ירקות
4) מזונות דלים בשומן רווי ובכולסטרול
5) מזונות המכילים מעט מלח ונתרן
6) להמעיט בצריכת ממתקים ומשקאות ממותקים
7) לשתות הרבה מים.

פעילות גופנית: יש לאכול ארוחה עתירת אנרגיה לפני אימון אינטנסיבי.
תזונה נכונה לפני אימון במכון כושר חשובה ביותר. אם לא דואגים לתזונה נכונה, המאמץ יהיה לשווא. אדם שלא אכל לפני האימון, ירגיש סחרחורות וישנה אף נטייה לסחרחורות.
אם כן אוכלים, צריך לדאוג שתהיה הפסקה (לפחות) של שעתיים בין האכילה לאימון. אחרת, האדם יסבול מהתכווצויות בבטן, קשיי נשימה, בחילה ותחושה כללית לא טובה.
בזמן האימון, הגוף מאבד כמויות גדולות של נוזלים, ולכן חשוב מאוד לשתות אחרי כל אימון או מאמץ.

פעילות גופנית
פעילות גופנית אצל נשים, הפכה לדבר מקובל רק במאה האחרונה. פעילות גופנית, גורמת לגוף לתפקד ביתר יעילות: היא מפחיתה את הסיכון ללקות במחלות לב, משפרת את יעילות הנשימה, מחזקת שרירים ועצמות, עוזרת להפגת מתחים טרום-ווסתיים, ומשפרת יציבה.
התעמלות מונעת איבוד חלבוני שרירים, בולמת תיאבון, ומעלה את ניצול הקלוריות.

ישנם שלושה היבטים הקשורים לכושר גופני- אנרגיה, כח וגמישות. פעילות גופנית רצופה ו”קשה” (שחייה או ריצה) משפרת את החיוניות והיעילות של הלב ומערכת כלי הדם. הרמת משקולות מחזקת שרירים ותרגילי מתחיחות, כמו ריקוד או יוגה, משפרים את הגמישות. רופאים ממליצים על אימונים של פעילות גופנית נמרצת לפחות 3-4 פעמים בשבוע למשך 20 דקות בכל פעם.

הליכה ושחייה הם הפעילויות המומלצות ביותר ע”י רופאים. וזאת משום שבעת השחייה, הגוף נתמך ע”י המים והעומס על המפרקים פוחת. בו בזמן, הפעילות מסייעת לכל שלושת התחומים להתפתח.
הליכה היא גם פעילות טובה, משום שקל לשלב אותה בחיי היום-יום, והיא לא דורשת שינוי דראסטי בסדר היום.

כדי לרדת במשקל יש לדאוד להתעמלות רציפה במקביל יש לדאוג לדיאטה מאוזנת ותזונה נכונה. התעמלות מסייעת לירידה במשקל ע”י הגדלת הקלוריות שאנו שורפים. ברוב המקרים, כאשר אדם מתחיל להתעמל, הוא ירגיש ירידה במשקל, ואז עלייה חדה (הערה: הכוונה היא לא לדיאטת “יו-יו” אלא להתעמלות גופנית רציפה). ההתעמלות, מגדילה את מסת השריר. ומכיוון ששריר שוקל יותר מאשר שומן בעל נפח זהה, העלייה במשקל השריר עלולה לקזז את המשקל שפחת בעקבות איבוד השומן.
סיכום
העבודה הזאת תרמה לי הרבה. מאוד נהנתי מכתיבתה, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את הידע שצברתי באופן ברור. דברים שידעתי והיו מעורפלים התבהרו, ומצד שני, נחשפתי לדברים שלא ידעתי מקודם.
מצאתי הסברים לדברים שקרו לי, אך לא ידעתי את סיבתם.
למרות שהתפתחות האישה הוא תחום רחב, אני מקווה שהצלחתי להקיף אותו, לפחות באופן חלקי. החשיבות שבפעילות גופנית ותזונה נכונה הובהרה לי, אך אני עדיין חושבת שצריך לחיות שמח (ולאו דווקא בריא…). ולכן אסיים במשפט:
“נפש בריאה בגוף בריא”
פירוש אישי: אם הנפש בריאה (יעני, מרגישה טוב עם עצמה, ושמחה לה…) הגוף יהיה בריא גם הוא (לפי רפואה אלטרנטיבית 80% מהמחלות נגרמות כתוצאה מבעיות פסיכולוגיות/סוציולוגיות/נפשיות. אז אם אין בעיות עם הנפש- הסיכויים למחלות הוא 20%. שזה לא כל כך הרבה…)

נ.ב.
אם הפירוש שלי לא מדוייק- לא נורא! “מחר נקנה עוד אבוקדו”
ביבליוגרפיה

פרופ’ יהודה שינפלד, האנציקלופגיה של גוף האדם (כרך: לידה וצמיחה). הפאקולטה לרפואה, אוניבסיטת בן-גוריון, באר שבע, הוצאת ספרי חמד. ידיעות אחרונות.

דרק לואלין ג’ונס, בריאות האישה מאלף עד תו, הוצאת מסדה, 1987.

ד”ר ברוך הורוויץ, אנציקלופדיה כרטא לבריאות המשפחה, הוצאת
קופירייט, 1999.

ד”ר יצחק לוי, האנציקלופדיה הרפואית החדשה (כרך: בריאות האישה), הוצאת משכל, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1999.

יצחק אבנון, מכלל אנציקלופדיה לנוער, הוצאת יבנה תל אביב, 1968