פייסבוק
Facebook Pagelike Widget
פרסומת

עבודה בלימודי ירושלים – ירושלים בתקופת המנדט הבריטי

מבוא

ירושלים, עיר שלושת הדתות , עיר הקודש שעברה עשרות ידיים , שליטים רבים ותולדותיה היו מלאים בקרבות ומאבקים קשים המתנהלים עד היום.
בעבודה זו נבקש להתרכז בעיר זו, בדגש היסטורי על תקופת המנדט הבריטי.
בתקופה זו שימשה ירושלים כבירת ישראל, וחלו בה תמורות ,שינויים ומאבקים רבים.
בחרנו בעבודה זו מכיוון שתקופת המנדט היא יחסית קרובה לזמננו והיא תקופה חשובה שסופה הייתה הקמת מדינתנו, דבר שהשפעתו עלינו היא גדולה ביותר.
מטרתנו היא לעקוב אחר אותן התרחשויות ומאורעות שהתרחשו בתקופה וכמו כן אנו נתמקד בבנייה ובאדריכלות בירושלים.
שאלתנו בעבודה היא מה פועלם של הבריטים בירושלים ומה היה יחסם לתושביה.

הקדמה

ב11- לדצמבר 1917, עם כניסתו של גנרל אלנבי לירושלים, הסתיימו 400 שנות שלטון עותומני בירושלים והחלה תקופת שלטון הבריטים. בתקופת המנדט חלו תמורות מרחיקות לכת במראה ירושלים, בממדיה ובמספר תושביה.
שטחה הבנוי של העיר גדל פי שלושה ויותר וכן גם אוכלוסייתה. במהלך התקופה עוצבה ירושלים, ומעיר נידחת בסופה של האימפריה העותומנית הפכה לבירת ארץ ישראל. באותה תקופה הייתה ירושלים עיר חשובה בגלל קדושתה בעיני שלושת הדתות המונותיאיסטיות, והיותה עיר מעורבת מבחינה דתית ולאומית. כל אלה עשו אותה למוקד הזדהות וסמל בעיני מיליוני מאמינים ברחבי העולם.
היותה עיר בירה מעורבת וחשובה גרמה לכך שירושלים הייתה זירה לפעילות מדינית משולשת (בריטית, ערבית ויהודית), אולם תולדות ירושלים בתקופת המנדט אינן רק שרשרת של מאבקים והתנגשויות דמים אלא גם שיקום התרחבות ותנופת בניה בעיר.

הממשל הבריטי הצבאי

את החודשים הראשונים לשלטונם בירושלים הקדישו הבריטים לשיקומה מנזקי שנות המלחמה. בעיר שרר רעב כבד והיה חשש מפני צמא ומגיפות. האנגלים כיבדו את ירושלים ביחס מיוחד, הם ראו את עצמם כיורשיהם של הצלבנים המחזירים לעיר את מעמדה ההיסטורי. הם רצו לשמר את העיר, לטפחה לשמור על קדושתה ולהדגיש את יופייה.
עם הקמתו של הממשל הבריטי ב1917- נקבעו סדרי מנהל חדשים לירושלים. נקבע כי היא תהייה למרכז אזורי ותנוהל באורך עצמאי. חלק מפעולות הממשל העירוני נעשו תחת פיקוח המפקדה הצבאית הבריטית הראשית. הממשל הצבאי פעל ע"פ העיקרון של שמירת המצב בקיים בעיר. בתחום הבינוי התבטא הדבר בכך שקרקעות לא עברו מיד ליד ובנייה חדשה אושרה. עם זאת הממשל הצבאי יזם פעולות רבות לשיפור המצב הירוד שבו הייתה העיר שרויה עם כניסת הבריטים.
הממשל הבריטי יזם פעולות לשיפור תנאי החיים. תחילה נעשו פעולות לשיפור סדרי אספקת המזון, המים והחשמל לתושבים. גם חיי הכלכלה שהושבתו עקב מלחמת העולם הראשונה חזרו לתקנם ומערכת הדרכים שופרה.
כמו כן הממשל ערך פעולות יסודיות בתחום התברואה.
יחסם האחראי של הבריטים לשימור אופייה של העיר בא לידי ביטוי בהזמנת מתכננים ואדריכלים מומחים. הם תכננו תוכניות אב לבניית ירושלים. תוכניות אלה בוססו ע"פ העקרונות: שימור העיר העתיקה, שימור השטחים והמבנים סביב חומות העיר והגבלות חמורות בחומרי בניין תוך כדי הקפדה על בנייה באבן בלבד באזורים שניתן לראות מחומות ירושלים. הממשל הצבאי עסק גם בשמירת הביטחון והסדר וקבע הסדרים בעניין שמירת המקומות הקדושים בין הדתות.

ירושלים בירת ארץ ישראל(1920-1948)

המנדט הבריטי על א"י אושר ע"י חבר הלאומים רק בשנת 1922 אך כבר ביולי 1920 תם פרק השלטון הצבאי עם מינויו של נציב עליון אזרחי לא"י ובכך הפכה ירושלים לבירת ארץ ישראל המנדטורית והוקמו בה גם משרדים מנהליים שונים. בהפיכתה של ירושלים מעיר מוזנחת לעיר מודרנית סייעו הבריטים בהכוונה, בארגון ובפיתוח. הם קבעו את תוכניות המתאר ואת עקרונות הבנייה בעיר אך בבניה בפועל היה חלקם מועט.
מעמדה של ירושלים כעיר תעשייתית ירד משתי סיבות עיקריות.
הסיבה הראשונה הייתה שרוב העולים שבאו לארץ בתקופה השתכנו בחיפה או בתל-אביב ולכן לא היה מספיק כוח עבודה בעיר.
הסיבה השנייה הייתה שהממשל הבריטי רצה לשמר את ירושלים כעיר יפה ולא כעיר תעשייתית.

האוכלוסייה בירושלים
האוכלוסייה המוסלמית: רובם היו ערבים ולמרות שריבויים הטבעי היה גדול מספרם היה עדיין קטן משל היהודים.
האוכלוסייה הנוצרית: היו בני לאומים שונים. היו ביניהם ערבים, בני אומות אירופאיות ובני אומות אמריקה. היו ביניהם כתות שונות, קתולים, פרוטסטנטים, נוצרים אזרחיים, יוונים וארמנים. הבריטים בירושלים לא מנו הרבה אנשים אך בכל זאת הייתה להם השפעה בעיר. בניגוד למוסלמים הם היו רוב בירושלים אך ריבויים הטבעי היה קטן ומספרם הלך וירד.
האוכלוסייה היהודית: רובם היו אשכנזים אך במהלך השנים המיעוט המזרחי הלך וגדל. היהודים היו לחוצים בין הרוב הנוצרי והמיעוט המוסלמי.

ההתנגשויות בין תושבי ירושלים

בשנים הראשונות שרר שקט בין העמים ששכנו בעיר אך כאשר התגלה ששלטונם של הבריטים אינו זמני גברה המתיחות בירושלים. המתח בין שתי הקבוצות הלאומיות בארץ (היהודים והערבים) החמיר בעקבות אירועים ותקריות בין העמים. תקרית הכותל והמרד הערבי בין השנים 1932-1936 היו שתי ההתנגשויות הבולטות. הפרעות החלו בשנת 1920 כאשר הציבור הערבי החל בפעולות עוינות כנגד היהודים בירושלים. בחול המועד בפסח תקפו ערבים את תושבי הרובע הערבי ועקב כך נהרגו ששה יהודים ורכוש נשדד. זאב ז'בוטינסקי שהיה מראשי "ההגנה" בירושלים נעצר ע"י הבריטים. לפי סיפורו של יצחק בן-לצי ניתן לראות שהבריטים ידעו על תכנונם של התקפות אלה ולא רק שלא ניסו לעצור בעדם אלא אפילו עזרו לערבים.
בשנת 1929 חזרו הפרעות לאחר שקט זמני. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ניצל את נושא הכותל כדי להבעיר אש לאומנית פוליטית.
תקרית יום הכיפורים: היהודים הציבו ברחבת הכותל מחיצה בנוסף לספסלים ותשמישי הקדושה שנהגו להביא מדי יום כיפור. סגן מושל מחוז ירושלים פקד להסיר אותה אך ניסיונותיהם של היהודים לדחות את ביצוע הפקודה עד לאחר צאת החג לא הצליחו והמחיצה הוסרה בכוח במהלך התפילה. האירוע שימש את המועצה המוסלמית העליונה לחדש במרץ את מסע התעמולה השיטתי להגנת מסגד אל-עקצה ולשמירת זכויות המוסלמים בכותל המערבי. בעוד שהמוסלמים הגבירו את המתיחות מסביב לכותל וניצלו אותה למטרות לאומיות נקטו המוסדות הלאומיים גישה של איתור המחלוקת בעניין הכותל ומניעת התרחבותה והתפשטותה לעבר הר הבית. הם חששו בעיקר מהפיכתה של המחלוקת מסכסוך דתי מצומצם בהיקפו לעימות לאומי רחב. גם הפעם צידדה הממשלה הבריטית בעמדה הערבית בעניין סכסוך הכותל ומאז הייתה תקרית יום הכיפורים לכדור שלג שהלך וגדל במרוצת השנים. המוסלמים המשיכו בפעולות התגרות ביהודים ואף תקפו ופצעו אותם.
המרד הערבי: בשנות השלושים חל גידול במספר העולים היהודים שעלו ארצה והעלייה והשקט היחסי הביאו לפריחה בבניין הארץ ובכלכלתה. בעקבות כך יצאו ערבי הארץ למאבק נגד השלטון הבריטי שלדעתם קידם את הבית הלאומי היהודי. בשנים 1936-1939 היו שנות המרד הערבי. בתקופה זו הוחמר מצבם הביטחוני של הישובים היהודיים בארץ ואוכלוסייה יהודית סבלה מהתנחלויות רבות של ערבים בכל אזורי העיר. מצב הביטחון שהדרדר וריבוי הפגיעות בנפש וברכוש הביאו להתארגנות רחבת היקף ויעילה של יחידות משמר הגנב של היהודים. כשראה הממשל הבריטי את הנעשה בארץ זימן את ועדת החקירה- ועדת פיל שמסקנותיה העלו את הרעיון של חלוקת א"י לשתי מדינות.
בשנת 1939 פורסם ספר לבן ובו הבריטים התנערו מתפקידם לסייע בהקמת הבית הלאומי.

ירושלים במלחמת העולם ה-II
המתח בין הישוב היהודי לשלטון הבריטי גדל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ותחילת ימי השואה. כאשר עמד הישוב היהודי בארץ באחת משעותיו הקשות ביותר היה עליו למצוא דרך פעילות עם השלטון הבריטי ולהיאבק עמו יחדיו מול האויב הנאצי המשותף. החל משנת 1943 כאשר ממדי השואה נקלטו גברה הפעילות המחתרתית נגד השלטון הבריטי.
האצ"ל ששיתף פעולה עם הבריטים בראשית המלחמה הצטרף אל הלח"י ושניהם נלחמו נגד הבריטים, ובכך הפכה ירושלים למרכז חשוב בפעילותם של מחתרות אלה. לאחר תום המלחמה התחלף השלטון בבריטניה והתקוות של היהודים נעלמו והם החליטו להקים תנועת מרי כנגד השלטון הבריטי. ביולי 1946 ביצע האצ"ל פעולת הצלה במלון המלך דוד, מרכז מושבה של המפקדה הבריטית. בפיצוץ נהרגו 91 איש. בעקבות מעשה זה פורקה תנועת המרי, והבריטים שמו גדרות תיל בעיר.
לקראת תום המנדט הבריטי מצבה של ירושלים היה קשה. היא הייתה מוקפת אוכלוסייה ערבית עוינת, ונוכחותם של האנגלים לא עזרה למצב מכיוון שהם שיתפו פעולה עם הערבים.
בפברואר 1947 הועבר הטיפול בא"י לוועדה מיוחדת מטעם האו"ם. הם החליטו שירושלים תהייה אזור בינלאומי תחת חסותם. לאחר קבלת החלטה זו הציתו הערבים את המרכז המסחרי החדש, התקיפו את התחבורה הציבורית וניתקו את הקשר לעיר העתיקה.
פרעות אלה הם שהביאו למלחמת העצמאות ולמאבק על ירושלים.

הבנייה בירושלים

בתקופת המנדט ניבנו בירושלים עשרות שכונות חדשות. נסללו כבישים ודרכים חדשות וכך קושרו השכונות המרוחקות מהמרכז. הממשל הבריטי נתן חופש לבנייה הפרטית, יזם וביצע את הקמתם של מבנים ציבוריים כגון בית הדואר המרכזי, ארמון הנציב העליון ומוזיאון רוקפלר. נבנו גם מבנים אחרים, לא ביוזמת הממשל הבריטי, כגון בניין ימק"א, מלון פאלאס, מלון המלך דוד וביה"ח הדסה. תוכננו שכונות יהודיות מודרניות שהציעו איכות חיים גבוהה ונקראו "שכונות גנים". שכונות אלו תוכננו ע"י האדריכל הבריטי ריכרד קאופמן, בסגנון האדריכלות הבריטית. במהלך השנים אושרו תוכניות הבנייה לשכונות כגון תלפיות, קריית משה, רחביה ובית כרם.
ירושלים היא עיר של שכונות. הבנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה לא נעשתה ברצף אלא במעין גיחות לכיוונים שונים וכך נוסדו בעיר שכונות שכונות, הנבדלות זו מזו בתולדותיהן, סגנון בנייתן, מוצא תושביהן ואופיין.
בתקופת המנדט נמשכה המגמה של הפרדה כמעט מוחלטת בין מגורי יהודים ולא-יהודים מאורעות הדמים ויצירת אזורי הביטחון במשך התקופה העמיקו את ההפרדה במגורים בין היהודים לערבים.
הבנייה בשנות ה20- קבעה את גבולות ירושלים המנדטורית ועיצבה את גבולות העיר עד למלחמת השחרור.
בשנות ה30- נמשכה הבנייה הפרטית באזורים שונים בעיר. בגלל הדרישה הגדולה למגורים בעיר הייתה סטייה מהתכנון המקורי לשכונות הגנים.
מרבית הבנייה לאחר הכיבוש הבריטי התבצעה בהתאם למתכונת תכנון חדשה ושונה שהתבססה על עקרונות מודרניים.

האדריכלות בירושלים

שלושת הסגנונות הבולטים ביותר בבנייה בתקופה זו הם הסגנון הבינלאומי(עליו נפרט בהמשך), הסגנון המודרני, וסגנון ההשתלבות במזרח והשיבה אל המקורות.
בתקופת השלטון הבריטי נבנו מרבית הבתים בסגנון הבינלאומי. סגנון ארכיטקטוני זה, שהגיע לשיאו באירופה ובארה"ב בשנות ה20-, משמש עד היום בסיס לאדריכלות ולעיצוב. מאפייניו העיקרים של הסגנון הבינלאומי הם הדגשת הפונקציונליות של הבנייה באמצעות השימוש בחומרים מודרניים כדוגמת בטון, זכוכית ומתכת, הימנעות מעיטורים ועיצוב גושי בינוי לא סימטריים, לרוב בקווים ובזויות ישרות. האדריכלים שפעלו בארץ התאימו את הסגנון הבינלאומי לתנאים המקומיים – אקלים, טכנולוגיה וחומרי הבניין ותנאים טופוגרפיים.
מאפייני הסגנון הבינלאומי בגרסה הירושלמית המקומית:
שבירת מסת הבינוי למספר גושים – רבים מהמבנים של שנות ה30- תוכננו מכמה גושים בגובה שונה אשר בד"כ נסוגים זה מפני זה.
בנייה באבן ולא בבטון – המבנים באירופה נבנו מבטון אשר נתן בנייה חלקה.
מאז 1918 נאלצו המתכננים שעבדו בירושלים להתמודד עם האבן הירושלמית,
ובבניה של שנות ה30- משמשת האבן כציפוי בלבד לבטון שמאחוריה.
חלונות עגולים – ממוקמים בחזיתות חדרי מדרגות. מוטיב זה בולט בבניינים רבים ברחוב יפו, בשכונת רחביה וברחוב אלפסי.
הגג השטוח – בראשית תקופת השלטון הבריטי נבנו רוב בתי ירושלים עם גגות רעפים משופעים ולאחר מכן גם בבתים חד-קומתיים בשכונות הגנים, אך הבתים הדו-קומתיים נבנו עם גג שטוח.
מדרגות חיצוניות – בחלק מבתי המגורים יש גרמי מדרגות חיצוניים במקום חדרי מדרגות פנימיים.

סיכום

בעבודתנו הראנו את יחסם של הבריטים לירושלים ותושביה. מצד אחד הם הביאו על ירושלים תנופת בנייה ושיקום לאחר שנות מלחמה, ע"י כך שנתנו חופש בנייה והביאו סגנונות בנייה אירופאים. מצד שני הם גרמו למתיחות ולמלחמות בין יושבי ירושלים והנפגעים העיקריים היו היהודים מכיוון שהבריטים שיתפו פעולה עם אויביהם.
מעבודתנו למדנו רבות אודות ירושלים ועברה, כמו כן גם על סגנונות הבנייה שלה, שאנו רואים מדי יום בשכונותינו, כמו כן ראינו את ההתנגשויות בין העמים וכיצד העם הערבי פעל באלימות ובאגרסיביות כלפי היהודים.

ביבליוגרפיה

אדריכלות בירושלים בתקופת המנדט הבריטי

האינצ' העברית – כרך 10 עמ' 312

ירושלים לדורותיה – חלק 10

זאת ירושלים – חלק 2 עמ' 77

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • קצת סאסי אם אתה שואל אותי
    דוד שקלברג
    10 January 2022
  • shaked liberman
    איזה גבר
    10 October 2021
  • אבי
    מגנובי
    19 July 2021
  • מלי
    יש למישהו הערכה חלופית במחשבת
    10 May 2021
  • Simba The King
    סימבה יא מלך יא סוס רצח, אחי אתה מלך אחושרמוטה הצלת לי את התחת בכמה עבודות מזוינות שנתנו לי מהבצפר יא מלך רצח נודץץץץ נדץץץץץץ אחי יא מלך באמת חברה שימו מסכה או אני נותן דוח פאק כואב לי ה...
    17 January 2021
  • JJ
    JJJ
    20 October 2020
  • ד
    דינה אקסלרוד
    29 September 2020
  • רעות אהרון
    גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי גל דרומי
    29 September 2020
  • ד
    גכגכ
    29 September 2020
  • דן ביקלס
    @sagi_amram
    29 September 2020
Your Shout