מהו סרטן הריאה:
הוא שאת (גידול) ממאירה של הסימפונות והסימפונונים, המסתעפים מן הקנה. היות שבכל המקרים כמעט ראשיתו בקרומים בריריים של הסימפונונים, והיות שאין הוא פוגע ישירות בבועיות (שקי האוויר הדקים שבקצות הסימפונונים), הולם אותו יותר השם סרטן הסימפונות (שם יותר ספציפי) ולא סרטן הריאה.

סוגים שונים של סרטן בריאה:
קרצינומה ברונכוגנית
הקרצינומה הברונכוגנית היא שכיחה מאוד ומהווה את אחת מסיבות המוות השכיחות ביותר מסרטן בכלל.
סוג זה נגרם בעיקר עקב עישון (הסבר מפורט יותר בהמשך).
במונח זה מתארים מספר סוגים היסטולוגיים של גידולים, שמקורם בסימפונות הריאה, להלן שני הסוגים העיקריים:
1) סרטן הסימפונות זעיר-התאים.
בסוג זה של סרטן כל תאי השאת הם קטנים, בעלי גרעינים כהים ומכילים מעט נוזל תוך-תאי. התפלגותם איננה סדירה. בצד התפלגות תאים בלתי-מרוסנת, האופיינית לסרטן, רבים גם התאים המתים.
סוג זה של סרטן הוא הממאיר ביותר והוא מהווה עד 20% מכלל מקרי סרטן הריאה.
2) סרטן הסימפונות גדול-התאים.
בסוג זה של סרטן אין התאים מתפתחים לסוג מסוים (הם בלתי מסווגים).
התאים הם גדולים יותר יחסית לסרטן זעיר-התאים וסרטן זה הוא גם יותר מרוסן ופחות קטלני מסרטן זעיר-התאים.

קרצינואיד (או ‘סרטן אדנו’)
זה גידול המתפתח מתאים מיוחדים (הנקראים תאים בלוטניים) של רירית דרכי הנשימה (הרירית שמרפדת את הסימפונות).
סוג זה של סרטן מהווה כ10%- מכלל מקרי סרטן הריאה.
גידול אשר לעיתים הוא עשוי להיות די דומה לסוגים מסוימים של קרצינומה ברונכוגנית.
הקרצינואיד הוא גידול שנוטה לצמוח בעיקר לתוך חלל הסימפון, אם כי הוא עלול גל להתפשט כלפי חוץ. ההתפלגות היא, כהוזכר, של התאים שברירית.
כתוצאה מנטייתו לחסום את הסימפון, יווצרו כמויות שופעות של ליחה ולכן התלונות העיקריות מצד הגידול הזה תהיינה על שיעול עם ליחה, גניחת דם ודלקות ריאה חוזרות.
בנוסף, קורה והגידול מפריש חומר כימי, הגורם לתופעות מערכתיות שונות, וביניהן התקפים של סומק עורי, שילשול, היוצרות סימפונות ופגיעה במסתמי הלב.

סרטן התאים הקשקשיים
סרטן הריקמה האפיתלית של הסימפונות.
מקורו בגידול הבלתי מרוסן של התאים הקשקשיים.
סרטן התאים הקשקשיים (אפיתליומה), מהווה כ60%- מכלל המקרים של סרטן הריאה.

גרורות
הריאה משמשת לא אחת אתר לגידולים גרורתיים, כלומר, גידולים שמקורם הראשונה באיבר אחר ואשר שלחו שלוחה לריקמת הריאה.
שולחה זו עשויה להתנהג, לפחות בשלבים התחלתיים, כגידול ראשוני של הריאה, כלומר, שאת שפירית ולא ממאירה.
ישנם גם גרורות שמתחילות בריאה, כגון שאתות מהסוגים שהוזכרו לפניכן ששלחו שחדרו לתוך הרקמות הסמוכות, של הריאות או/ו של הוושט או/ו של הלב ולהביא ע”י כך לסיבוכים חמורים.

הגורמים למחלה:
ישנם מספר גורמים שגורמים לשאתות ממאירות להופיע:
גורמים (אך מס’ המושפעים מהם קטן) כמו:
קונסטיטוציה, נוכחותה או העדרה של גנחת (אסתמה), סמפנת (ברונכיטיס) ממושכת, שחפת, שתיית משקאות חריפים ועוד.

חומרים כימיים:
חומרים כימיים שונים הם בעלי תכונות מסרטנות.
ניסויים בחיות הוכיחו, כי גם חומרים אחרים המצויים בטבק מחוללים סרטן. כיום ידועות יותר מאלף תרכובות כימיות בעלות תכונות מסרטנות.
כמו כן, נימצא, כי קרצינומה ברונכוגנית מצוייה בשכיחות יתר באזורים מתועשים, ובעיקר במקומות בהם יש זיהום אויר והאוויר רווי בפחמנים ארומטיים רבי גרעינים וחומרים כימיים אחרים.

תורשה:
ידוע שקיימת שכיחות יתר של המחלה במשפחות ועל כן ייתכן, כי גורמים תורשתיים מסוימים עשויים ליטול חלק בהתפתחות סרטן הריאה.

עישון:
הוכח מעבר לכל ספק, כי רוב הלוקים בסרטן הריאה הם מעשנים ותיקים ו”כבדים”. הסיכון לחלות גדל ביחס לזמן ולמספר הסיגריות שהאדם מעשן.
נכון אמנם, שהתמותה מסרטן הריאה גבוהה יותר בקרב מעשנים תושבי עיר מאשר בקרב מעשנים תושבי כפר, למשל: היא גבוהה בלונדון רבתי פי שלושה עד ארבעה מאשר באזורים הכפריים של אנגליה.
הקשר בין עישון – בעיקר עישון סיגריות – ובין סרטן הריאה ברור הרבה יותר. אך אין פירוש הדבר, כי אנשים שאינם מעשנים מחוסנים בפני המחלה – הם לוקים בה פחות מן המעשנים.
ליתר דיוק, ניתן להגיד כי סרטן הריאה נגרם ע”י החומרים המסרטנים המצויים בסיגריות, כגון הניקוטין.
היות שאי אפשר, למרבה הצער, לחולל סרטן ריאה בחיות-ניסוי על ידי חשיפתן לאוויר רווי עשן סיגריות, הרי שהקשר בין העישון (בעיקר של סיגריות) ובין סרטן הסימפונונים אינו ניתן להוכחה ישירה.
אולם, יש די והותר ראיות עקיפות לקיומו של קשר כזה:
א. חומרים שונים המצויים בעשן הסיגריות ידועים כחומרים מסרטנים.
ב. אפשר לגרום סרטן עור בבע”ח ע”י מריחה חוזרת ונשנית של עורם בעיטרן סיגריות.
ג. שינויים מיקרוסקופיים מן הסוג, המופיעים לפני התהוות הסרטן עצמו (שינויים טרום-סרטניים), מתגלים במעשנים ברקמות האפיתליות של הסימפונים.
וכמובן, המעשנים הפאסיווים, שלקייתם בסרטן הריאה היא כאמור משהייה ממושכת לצד אנשים מעשנים ושאיפת עשן הסיגריות לריאות, לרוב ללא רצון.
לאחרונה גילו שעובדים נתונים בסכנה בגלל עישון פאסיווי.
משרדים שבהם מאפשרים לעובדים לעשן במקום העבודה, חושפים את כל העובדים לרמות בלתי-בטוחות של ניקוטין שבאוויר. במקביל, מעסיקים, האוסרים – או לפחות מגבילים – את העישון, מפחיתים באופן דרמטי את הסיכון הנובע מחשיפה לעשן.
במקומות עבודה שבהם התקרות גבוהות והאיוורור טוב, או במקומות שבהם העישון הוגבל, פחת הסיכון בשאיפת הניקוטין, אך לא נעלם לגמרי.
חוקרים לקחו דגימות מגופם של הלא-מעשנים, ומצאו רמת ממוצעת של 8.6 מיקרוגרם של ניקוטין לממ”ק של אוויר במשרדים פתוחים, שבהם העישון הותר. רמת הסיכון המשמעותית היא 6.8 מיקרוגרם.
רמת הניקוטין ירדה ל1.3- מיקרוגרם במשרדים אשר בהם העישון הוגבל, ול0.3- במקומות שבהם נאסר העישון לחלוטין.

הסימנים והסימפטומים למחלה:

הסימנים העיקריים של סרטן הריאה הם:
שיעול:
מעשנים רבים סובלים משיעול יבש, מגרה, חסר ליחה, המופיע לעיתים בהתקפים. הם נוהגים לכנותו “שיעול המעשנים” ואינם מייחסים לו חשיבות מיוחדת. אולם, שיעול זה נגרם למעשה על-ידי “ערישתן” של שאתות ממאירות בסימפונונים. “שיעול המעשנים” הוא אחד הסימנים המובהקים של סרטן הסימפונות.

ליחה עם דם:
גם זהו סימן מובהק, והוא אופייני לסוג מסוים של סרטן הסימפונות.
כמויות זעירות של דם עולות בשעת שיעול יחד עם ליחה. הפרשת דם זו, שאפשר להבחין בה על-ידי בדיקת הליחה במיקרוסקופ, מעידה על אובדן דם דרך הריקמה השאתית.

התקפי חום:
אלה דומים במקרים רבים להתקפים האופייניים לשפעת או לסמפנת, אך הם מעידים על התפתחותן של חסימות בדרכי הנשימה מעבר לשאת או מסביב לה.

הפרעות באיברים שכנים:
במידה והגידול מתפשט (כמו בגרורות) ייתכנו תופעות שונות הנובעות מההרס ומהלחץ שהגידול עלול להפעיל של ריקמות ואיברים שכנים: כאבים, קושי בבליעה, הפרעות עצביות ושריריות שונות וחסימות של כלי דם.

דלקת ריאות:
במקרים אחרים, השאת מתגלה רק לאחר שאחת מגרורותיה נתנה סימן קליני. ולפעמים דלקת ריאות רצינית מהווה סימן ראשון לגידול סרטני, מכיוון, שחסימתה של השאת גורמת לדלקת.

הפרשת הורמונים:
קורה והגידולים מייצרים חומרים שונים המחקים פעולה של הורמונים שונים בגוף, ואז מתבהרת תמונה קלינית, כאילו הפרשת יתר של הורמון מסוים, אצל החולה.

אמצעים אבחנתיים לסרטן הריאה

צילום חזה:
צילום הרנטגן של בית החזה עשוי לתת מידע רב על מצב הריאות, כולל נוכחות דלקות שונות, גידולים ועוד.
המראה הרנטגני גם עוזר באבחנת הגידול, אם הוא ראשוני או גרורה, ואם הוא גרורה – היכן מקורה, הגידול הראשוני.

ברונכוגרפיה:
זה צילום חזה. לפני ביצועו מחדירים חומר ניגודי לסימפונות הריאה, ובצורה זו ניתן לעמוד על שינויים חולניים במבנה הסימפונות, כגון שאת.

אנגיוגרפיה:
צילום רנטגני זה של כלי הדם הריאתיים מתאפשר על-ידי החדרת צנתר (קטטר) לכלי הדם והזרקת חומר ניגודי.
בצורה זו ניתן לאבחן תסחיפים לריאה וגידולים שונים בכלי הדם הריאתיים.

טומוגרפיה ממוחשבת (C.T. Scan):
בדומה לאיזורי גוף אחרים, גם לגבי הריאה הטומוגרפיה הממוחשבת (צילום רנטגן מורכב, המתבצע תוך הסתייעות במחשב) מאפשרת אבחנה מדויקת וברורה תוך מיקום תהליכי המחלה השונים.

מיפוי ריאות:
הזרקת חומר רדיואקטיבי לכלי הדם ושאיפת חומר רדיואקטיבי. מאפשרים לרופא לאבחן תהליכים שונים בכלי הדם ובנאדיות הריאה.

בדיקת כיח:
בשיעול (בעיקר “שיעול המעשנים”) שפולט החולה ישנה ליחה, יש לברר נוכחות דם, חיידקים, תאים לבנים או תאים גידוליים על פני הכיח.

ביופסיה ריאתית:
דיקור הריאה ושאיבת כמות קטנה של ריקמה לצורך בדיקה.

ברונכוסקופיה:
כיום ניתן להכניס צינור פיבראופטי גמיש לסימפונות ולהסתכל ישירות על המבנה הפנימי של הסימפונות. כך אפשר לאבחן תהליכים גידוליים שונים.

הטיפול וההחלמה:

השפעת סוג התאים הסרטניים על סיכויי ההחלמה:
סיכויי ההחלמה של חולים בסרטן הסימפונות תלויים במידה יתרה בסוג התאים שנפגעו.
אם יש עדיין מקום להתערבות המנתח (כלומר, אם לא נתגלה הסרטן מאוחר מידי) – טובים ביותר סיכויי ההחלמה בסרטן התאים הקשקשיים (אפיתליומה), המהווה כ60%- מכלל המקרים של סרטן הריאה, ומהסוג ‘אדנו’, המהווה כ10%- מכלל המקרים.
סיכויי ההחלמה הנמוכים ביותר הם בסרטן זעיר-התאים, היות שבסוג זה של סרטן מתפשטים התאים הסרטניים של סביבותיהם במהירות ולמרחק רב.

הטיפול:
ניתוח
זוהי לפי-שעה דרך הטיפול היחידה שיש בה – לפעמים – לרפא כליל את הלוקה בסרטן הסימפונות.
לעיתים כורתים רק חלק מן הריאה, אבל רק בתנאי שהשאת נתגלתה בעודה קטנה מאוד וכאשר הניתוח נעשה בחולים הסובלים מהגבלות בתיפקוד הלב ו/או הריאות.
כאשר בשאת כולה ממוקמת באחת האונות, כורתים בדרך-כלל רק אונה זו. כאשר השאת התפשטה על יותר מאונה אחת, כורתים את הריאה כולה.
זהו ניתוח רציני ויש בו צורך בהרבה בדיקות מוקדמות כדי לבחון את יכולתו של החולה לעמוד בו, בעיקר מבחינת עתודות הכוח של הלב ושל הריאה השנייה.

טיפול בתרופות
הטיפול בניתוח או בהקרנות מתאים רק לשאתות ממאירות מקומיות ואינו מתאים לשאתות שכבר הספיקו להסתנן לסביבותיהן. שאתות מסוג זה ניתנות לטיפול רק בעזרת תרופות.
טיפול בשאתות ממאירות בעזרת סמים ציטוסטאטיים, כלומר, סמים המעכבים את גידול התאים.
ההבדלים בין תאים תקינים ובין תאים סרטניים הם, לרוע המזל, קטנים מאוד. מכאן הקושי לייצר חומרים ציטוסטאטיים בעלי השפעה רבה יותר על התאים הסרטניים מאשר על התאים הבריאים וחומרים שיעכבו רק את גידולם של התאים הסרטניים.
ואומנם, רוב התרופות הציטוסטאטיות שיוצרו עד כה מהוות מעין פשרה בין השאיפה להנחית מהלומה מוחצת על הריקמה הסרטנית ובין הצורך להימנע מגרימת נזק מופרז לרקמות הבריאות.

הקרנה
הטיפול בהקרנות בסרטן הריאה נהוג באותם מקרים, שתיפקודם של הלב והריאות של החולה אינו מאפשר ניתוח.
טיפול מקומי בהקרנת קובלט (יסוד כימי מתכתי) או בהקרנת מגאוולט מניב לפעמים תוצאות טובות, לפחות לטווח קצר.
אולם, סיכוייו של טיפול זה לטווח ארוך אינם טובים יותר מאשר של טיפול ציטוסטאטי.

במידה של גרורות שמספרן מוגבל, והחולה מתאים לניתוח, אפשר לכרות את הגרורות ולהקטין בכך את “כמות” הגידול בגופו של החולה.
כאשר “כמות” הגידול קטנה, קיים סיכוי טוב יותר להשפעת הטיפולים הכימיים.

ביבליוגרפיה