תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

סיכום מצוין לבגרות בהיסטוריה א’

סיכום מצוין לבגרות בהיסטוריה א’

הסיכומים לבגרות בהיסטוריה 26.6.2005

יחידת המבוא – תולדות ישראל והעמים בשנים 1870-1920

1.תהליכי שינוי באירופה ובעולם היהודי עד למלחמת העולם הראשונה.

א. השינויים המרכזיים בתחומים מדע וטכנולוגיה והשפעותיהם-
1. שינויים בתחום המדע-רפואה: גילוי קיומם של חיידקים האחראים להעברת מחלות מדבקות, את 
התרופות לחיסולם ואת החיסונים נגדם, ע”י הצרפתי, לואי פסטר, מגדולי חוקרי הטבע במאה ה19. 
בנוסף הוא פיתח חיסון נגד מחלת העופות ומחלת הכלבת. גילויים אלה הביאו לירידה בתמותה ולגידול

באוכלוסיה.
השינוי השפיע בתחום הדמוגרפיה- אוכלוסיה העולם גדלה במחצית השנייה של המאה ה19 ובתחילת 
המאה ה20 בצורה משמעותית, הגידול התאפשר עקב הירידה הגדולה התמותה שנבעה מהגילויים במדע 
הרפואה ומשירותי הבריאות שהלכו והשתכללו. הגילויים עצרו ומנעו מגפות קטלניות והמועדות גרמה 
לשיור ההיגיינה שהביאה לצמצום מקרי המוות. 
2. שינויים בתחום הטכנולוגיה-תחבורה: במחצית השנייה של המאה ב19 של המאה ה19 החלה לפעול 
רכבת הקיטור, ובעקבותיה התפתחה רשת מסילות ברזל באירופה ובארצות הברית. גם התחבורה הימית 
החלה להתבסס על קיטור בתחילת המאה ה19, מה שקיצר את זמן הנסיעות. לקראת סוף המאה ה19 
הומצא מנוע ההצתה הפנימית (מנוע הבנזין) שעל פי העיקרון שלו הומצאה המכונית, ובעקבות המצאת 
המכונית הומצאו גם הצמיגים. 
השינוי השפיע בתחום החברה והתרבות- לפני עידן הרכבת רוב בני האדם לא נעו כמעט מחוץ למקום 
לידתם ומחייתם, הרכבת הפכה אזורים מרוחקים לנגישים עבור תושבי המרכז ואת המרכז לנגיש עבור 
תושבי הפריפריה. היא הביאה למפגש בין העירוניים לכפריים ומפגש זה גיבש דפוסי התנהגות חדשים 
כמו גם נימוסים וכללי התנהגות אחדים לאנשים ממקומות שונים. מושגי המרחק הזמן השתנו, השעון 
האחיד של הרכבת באנגליה לשעון המחייב את המדינה. בנוסף, אוניית הקיטור אפשרה מעבר בין יבשות 
והמכונית אפשרה תחבורה בתוך הערים.

ב. השפעות השינויים שהתרחשו באירופה על החברה היהודית- 
1. השפעות בתחום הדמוגראפי: בתקופה זו אוכלוסיית היהודים בעולם בשנות ה80 של המאה ה19 
מתנה כ7 וחצי מיליון יהודים ובערב מלחמת העולם הראשונה מנתה כ13 מיליון, כשהגידול העיקרי הוא 
במזרח אירופה, המעבר לערים הגדולות שאיכות החיים בהן השתפרה בסוף המאה ה19 הביא לשיפור 
בהיגיינה ובתנאי המגורים והקטינה את התמותה בקרבה כל האוכלוסייה. הקטנת התמותה התאפשרה 
בעקבות פיתוח הרפואה שהביא למודעות ומניעת מחלות. 
בעקבות האמנציפציה במערב אירופה, עזבו את הכפרים והיגרו לערים הגדולות שם הם השתלבו 
במקצועות החופשיים ובמוסדות להשכלה גבוהה, אנשי מזרח אירופה היגרו מערבה – מערב אירופה 
ואף ארה”ב. 
2. השפעות בתחום הכלכלי: בתחילת המאה ה19 התפרנסו היהודים ממקצועות חופשיים כמו: רוכלות, 
סנדלרות ומקצועות הקשורים בדת. אך לאחר השינויים באירופה הם החלו להשתלב בכלכלה בעירונית. 
הם החלו לרכוש השכלה שתאפשר להם לעסוק המקצועות חופשיים כמו: רפואה, עריכת דין 
ועיתונאות.
אחוז היהודים במקצועות אלו היה גדול מאחוז היהודים באוכלוסיה.
3. השפעות בתחום חינוך ותרבות: יהודי מערב אירופה ומרכזה אימצו את שפת הארץ שזה חיו, את 
המנהגים שהיו נהוגים ונתנו את הטון התרבותי. בקרב היהודים היו בעיקר פילוסופים ,משוררים 
וסופרים. יהודים רבים לימדו באוניברסיטאות, היו ששמרו על התרבות היהודית כמו “האגודה למדעי 
היהדות” שקמה בגרמניה ועסקה בתחומי הדת השונים. 

ג. תהליכי שילוב ותהליכי דחייה של היהודים וביטוייהם- 
1. תהליכי שילוב: לקראת סוף המאה ה19 נשלם תהליך הענקת שיווין פוליטי ומשפטי ליהודי מערב 
אירופה. תהליך זה נקרא אמנציפציה, ובמסגרתו שוחררו היהודים מחוקי האפליה ומעמדם הושווה 
למעמד של בני ארצם הלא יהודים. אמנציפציה אפשרה ליהודים רבים שהגיעו לעיר להשתלב בתפקידים 
ציבוריים וממשלתיים ובמקצועות החופשיים. 

ביטויי ההשתלבות: 
א. בפוליטיקה- יצחק אדולף כרמייה היה יהודי צרפתי שנבחר במאה ה19 לפרלמנט הצרפתי לאחר מכן, 
עם השנים מונה לשר המשפטים בממשלת צרפת. עם קינון הרפובליקה השלישית נבחר לסנטור לכל ימי 
חייו, הוא נודע כמגן תקיף של זכויות היהודים, למשל ב1870 כאשר כיהן כשר המשפטים חתם על צו 
שהעניק לכל יהודי אלג’יריה אזרחות צרפתית (“צו כרמייה”). 
ב. בכלכלה- יהודים רבים השתלבו בכלכלה האירופאית, עסקיהם שגשגו והם הגיעו לעושר רב במיוחד 
בתחומי הבנקאות. בראשית המאה ה19 היה השם רוטשילד היה שם נרדף לעוצמה פיננסית חסרת 
מתחרים. משפחת רוטשילד היהודית הקימה בצרפת רשת ענפה של בנקים שהתפשטה לתחומים כמו 
נפט, מסילות ברזל ומכרות. בפריס כמו בערים אחרות במערב אירופה הוענקו לשני רוטשילד לבני 
אצולה, הם נבחרו לפרלמנט ומילאו תפקידים מכריעים בפיתוח הכלכלה. 
2. תהליכי דחייה: רבים נפגעו מתהליכי המודרניזציה במחצית השנייה של המאה ה19: איכרים שנעקרו 
מכפריהם והפכו לכוח עבודה זול ומנוצל בערים, רוכלים, סוחרים קטנים בעלי מלאכה ואומנים שלא 
יכלו להשתלב במערכת הקפיטליסטית החדשה. מעמד האצולה הנמוך התבסס המשטר הישן ואיבד את 
עולמו עם המהפכה, כל אלה ראו ביהודים את האחראים למצבם העגום החדש, האנטישמיות המודרנית 
החדשה נולדה בצירוף של שלושה גורמים: מודרניזציה גדולה ומאיימת, מקומם הבולט של היהודים 
בתהליך זה ואנטישמיות מסוג חדש. 
ביטויי דחייה:
א. עיתונות וספרות אנטישמית- בעיתונות הצרפתית הופיעו מאמרי שטנה רבים נגד היהודים, לדוגמה 
קצינים צרפתיים קראו בעיתונים לערוך ניסויים בגופם של יהודים במקום בשפנים. אדוארד דרימון היה 
עיתונאי ומנהיג התנועה האנטישמית. בשנת 1886, הוא פרסם את ספרו “צרפת המיוהדת” ובו טען, כי 
צרפת משועבדת ליהודים, בתחומי הכלכלה החברה והמדינה, הוא קרא לבטל את האמנציפציה של 
היהודים, לחולל מהפכה סוציאליסטית ולחלק את רכושם של היהודים לתושבי צרפת הלא יהודיים.
ב. פרשת דרייפוס- בשנת 1894 הואשם אלפרד דרייפוס, קצין יהודי בצבא הצרפתי, בהעברת ידיעות 
מודיעיניות לגרמנים. בית הדין הצבאי גזר עליו גירוש ל”אי השדים”, ושלל את דרגתו הצבאית, ללא 
בדיקת הוכחות להאשמתו. שלילת הדרגות התבצע בטקס פומבי משפיל, שבמהלכו צעק הציבור קריאות 
נגד דרייפוס, ונגד היהודים כגון: “מוות ליהודים”. בראש המאבק למען חפותו של דרייפוס עמד הסופר 
הצרפתי המפורסם, אמיל זולה. בסופו של דבר, בלחץ דעת הקהל, נערך לדרייפוס משפט חוזר, והוא 
זכה לזיכוי סופי ב-1906.

2. התנועה הציונית 

א1. הגדרת יעדי התנועה הציונית ותכונית באזל- 
בשנת 1897 בצעד למימוש תפיסתו הציונית מדינית, יזם הרצל את הקונגרס הציוני בראשון התקיים 
בבאזל שבשוויץ. אל הקונגרס הוזמנו נציגי התנועה הציונית בעולם. במהלך הקונגרס גובשה “תוכנית 
באזל” שבה הוגדרו מטרתה של התנועה הציונית והאמצעים להגשמה של תנועה זו. מטרתב של התנועה 
הציונית לפי תוכנית באזל היא: הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בא”י המובטח לפי 
משפט הכלל, כלומר המטרה של התנועה הציונית היא להקים למען העם היהודי ישות פוליטית יהודית 
בא”י שתזכה לאישורן והכרתן של מדינות העולם. 
האמצעים שצוינו בתוכנית להגשמת מטרתה של התנועה הציונית:
1. פיתוח של א”י ע”י יישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ובעלי מקצועות אחרים.
2. ארגון יהדות בעולם ע”י מפעלים ופרויקטים יעילים, מקומיים וארציים, בהתאם לחוקים של כל מדינה 
למען גיבושו של העם היהודי.
3. נקיטת פעולות בקרב היהודים בעולם להגברת הרגש הלאומי היהודי וההכרה הלאומית-יהודית.
4. נקיטת פעולות במישור המדיני כדי להשיג את הסכמת המעצמות להגשמת המטרה הציונית (צ’רטר).

א2. הקמת מסגרות ארגוניות ומוסדות לתנועה הציונית- 
בשנת 1897 התקיים הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, השתתפו בו 197 צירים, נציגי התנועות הציונות 
בכל רחבי העולם. בקונגרס זה הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית, זאת המסגרת הארגונית של 
התנועה הציונית ונקבעו מוסדותיה הנבחרים. בקונגרסים שהתקיימו לאחר הקונגרס הראשון הוקמו 
מוסדות נוספים של התנועה הציונית. 
הגופים הארגוניים: 
הקונגרס הציוני- מעין פרלמנט של ההסתדרות הציונית העולמית. הקונגרס התכנס מידיי שנה עד 
1901, ולאחר מכן התכנס מידיי שנתיים. הקונגרס שימש כמוסד העליון בקביעת מדיניותה של 
ההסתדרות הציונית וכמושג העליון לענייני חקיקה וקביעת תקציבה של ההסתדרות הציונית. 
הועד הפועל הציוני- מנה כ20 חברים שנבחרו על ידי צירי הקונגרס, גוף זה היה אחראי לביצוע 
החלטות הקונגרס. 
הועד הפועל המצומצם- מנה כ7 חברים שנבחרו ע”י הועד הפועל הציוני, גוף זה היווה את מרכז 
ההנהלה הציונית והיה אחראי לפעולות השוטפות של ההסתדרות הציונית. 
הגופים הכלכליים: 
אוצר ההתיישבות היהודית- בנק לפעולות המדיניות של ההסתדרות הציונית.
בנק אנגלו-פלסטין- חברה בת של אוצר ההתיישבות היהודית ביפו. שימש לניהול הפעולות של 
ההסתדרות הציונית בארץ שכללו השקעות בפרויקטים כלכליים שונים בארץ.
קרן קיימת לישראל (קק”ל)- גוף שהוקם כדי לאסוף הון לאומי לרכישת אדמות בא”י והפיכתן לאדמות 
הלאום, נוסף על כך עסקה קק”ל במימון פעולות התיישבות בארץ. 

ב1. דפוסי הפעילות הציונית בא”י-
צורות התיישבות חדשות: בתקופת העלייה האשונה והעלייה השנייה (1981-1914) הוקמו צורות 
התיישבות חקלאיות חדשות והתפתחה ההתיישבות העירונית. 
המושבה- בתקופת העלייה הראשונה הוקמו 23 מושבות. המושבות הוקמו ע”י “חובבי ציון”, המושבה 
הייתה צורת התיישבות חקלאית שכללה בעלות פרטית על בית מגורים משפחתי, על קרקע ועל משק 
חקלאי, תוך עידוד של יוזמה פרטית. עם זאת היו במושבה, מבני ציבור ונקבע תקנון לניהולה המשותף. 
במושבות שהוקמו במרכז הארץ התפתח ענף המטעים שכלל הדרים, גפנים וזיתים, ובמושבות הגליל 
התפתח ענף הפלחה. המושבות הסתייעו בעבודה שכירה. חלק מהמושבות שנקלעו לקשיים נתמכו על 
ידי הברון רוטשילד.
הקבוצה- בתקופת העלייה השנייה הוקמה צורת התיישבות חדשה- “הקבוצה” הקבוצה התבססה על 
עקרונות של שיתוף ושיווין חברתי, כלומר: עיבוד משותף וחלוקה שווה בנטל עבודות המשק. בקבוצה 
הגשימו בני בעלייה השנייה את הרעיונות של “כיבוש עבודה” ו”כבוש הקרקע”. דגניה, הקבוצה 
הראשונה הוקמה ב1909. אדמות הקבוצה נרכשו על ידי מוסדות לאומיים (אדמות לאום) כמו קרן 
קיימת וקבלת עזרה מה”משרד הארצישראלי” 
היישוב העירוני העברי הראשון- ב1909 הוקם היישוב העירוני העברי הראשון על ידי קבוצת חברים 
שכונתה אגודת “אחוזת בית”. חברי האגודה יצאו מיפו ורכשו קרקע בסמוך לה, עליה הקימו את היישוב 
העירוני שקיבל את השם “תל אביב”. הקמת היישוב התאפשרה בעזרת הלוואות שקיבלה האגודה 
מקק”ל ומימון שנתן הבנק האגלו-פלסטין. היישוב גדל ומנה ערב מלחמת העולם הראשונה כ140 בתים 
ובהם ב2000 מיישבים יהודים.

ב2. אישים וארגונים מסייעים לבניין הבית הלאומי-
רוטשילד- כאשר נקלעו מושבות העלייה הראשונה למשבר נחלץ לעזרתן הברון אדמונד דה רוטשילד. 
הברון רוטשילד נולד בצרפת וקיבל חינוך יהודי. הוא היה מעורב בנעשה בא”י מאז אמצע המאה ה19. 
כאשר הופנתה אליו בקשה לסייע למושבות שהיו נתונות בקשיים רבים וניצבו בפני התפרקות, הוא הבין 
שבא”י יוכלו היהודים לחיות ולהתפתח כעם והוא החל לתמוך בהם כספית. במסגרת מעורבותו בשיקום 
המושבות דאג הברון גם לניהולן: לחלוקת הקרקעות, לארגון העבודה, להדרכה חקלאית ולמתן תמיכה 
חודשית. רוטשילד ביקש להקים יחידות משקיות על פי דגם שהכיר בצרפת, ולשם כך הסמיך פקידים 
שיהלו את כל תחומי החיים במושבות. הוא הזרים למושבות סכומי כסף גדולים ובכך מנע את 
התמוטטותן בשנת 1900 הופסקה המעורבות, הישירה במושבות אך הוא המשיך להזרים אליהם כספים.
המשרד הארץ ישראלי- “המשרד הארץ-ישראלי” הוקם ביפו ע”י הקונגרס הציוני ב1907 כדי לייצג את 
ההסתדרות הציונית בארץ, לקדם את העבודה המעשית ולסייע בארגון תוכניות התיישבות ובביצוען. 
בראש המשרד עמו ד”ר ארתור רופין. המשרד עסק ברכישת קרקעות להתיישבות, עודד צורות 
התיישבות חדשות כמו הקיבוץ (הקבוצה) וסייע בפיתוח העיר ת”א. הוא גם הכשיר מתיישבים לקראת 
עלייתם על הקרקע, ביצע בדיקות של הקרקע, עודד עלייה ועסק במשיכת הון פרטי לארץ ועוד. בין 
השאר עד 1914 עלו מתימן כ2000 יהודים ביוזמתו של ארתור רופין ובסיועו של המשרד.
ב3. הקמת מסגרות פוליטיות, ביטחוניות, חינוכיות ותרבותיות בא”י- 
מסגרות פוליטיות- בני העלייה השנייה, שהיו בעלי תודעה פוליטית סוציאליסטית מותחת של פעילות 
מפלגתית שהביאו מרוסיה הקימו בארץ את מפלגות הפועלים הראשונות- “הפועל הצעיר” ו”פועלי 
ציון”. אחד מהמניעים להקמתן של המפלגות היה מצבם הכלכלי הקשה של העולים, שנבע מחוסר 
תעסוקה ומבעיות חברתיות. מפלגות אלו ביקשו לייצג את מעמד הפועלים בארץ ולהביא לשיפור מצבם. 
מפלגת “הפועל הצעיר” האמינה בבודה עברית וביצירת מעמד של עובדים יהודים שיגשים את הציונות 
בארץ. המפלגה הקימה מסעדות פועלים, ספריות וקופות הלוואה. עיקר פעילותה היה במושבות. “פועלי 
ציון”, שהייתה מושפעת מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית המהפכנית ברוסיה, האמינה תחילה כי גם בארץ 
תתחולל “מלחמת מעמדות” שתביא לשוויון ולצדק חברתי. עם הזמן שינתה המפלגה את תפיסותיה. 
הרעיון של מלחמת המעמדות נזנח, התמיכה בשפת היידיש נהפכה לאימוץ השפה העברית כשפת לאום, 
שלילת פעולות התיישבות בארץ נהפכה ליוזמה בהקמת התיישבות עובדת שיתופית ולדבקות המאבק על 
עבודה עברית בארץ. עיקר פעילותה של המפלגה היה שמירה ופעילות אידיאולוגית בערים.
מסגרות ביטחוניות- היישובים שקמו בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה ניצבו בפני בעיה 
ביטחונית קשה: שודדים וכנופיות מאורגנות התנכלו ליישובים לעתים תכופות. תחילה האיכרים הגנו על 
עצמם ולאחר מכן שכרו שומרים ערבים. הבעיה הביטחונית לא נפרה ובני בישובים הכירו בצורך 
להיערך לשמירה עברית. ב1907 הוקמה ביפו אגודת “בר-גיורא” שייעודה היה “כיבוש עבודה”, כלומר: 
העברת העבודה מידיים ערביות לידיים עבריות – ו”כיבוש השמירה” כלומר: העברת השמירה במושבות 
מידיים ערביות לידיים עבריות. ב1909 הצטרפו לאגודת “בר-גיורא” חברים נוספים ויחד הקימו את 
ארגון “השמור”. הארגון שם לו מטרה לכבוש את השמירה בכל המושבות, ועם הזמן במת העסיקו רוב 
המושבות בארץ את חברי “השומר”. באיגוד בלטו ישראל שוחט ואלכסנדר זייד.
המסגרות החינוכיות והתרבותיות- הפעילות בתחום התרבות והחינוך נתפסה כפעילות לאומית-ציונית. 
בימיי העלייה הראשונה הוקמו בראשון לציון בית ספר עברי ראשון וגן ילדים עברי ראשון. בימי העלייה 
השנייה הוקמה גמנסיה עברית ביפו ובירושלים. ב1905 הוקמה הגימנסיה “הרצליה” שמשכה אליה 
תלמידים בשל רמתה הגבוהה. עוד הוקם בית ספר לאומנויות “בצלאל” בירושלים. בשנת 1892 הקימה 
אגודת “בני-משה” מיסודו של אחד העם שני בתי ספר ביפו ובעקבות בנייתם הוקמו בארץ מוסדות חינוך 
שהעניקו לתלמידיהם השכלה בעלת צביון לאומי.
אליעזר בן יהודה נמנה עם בני העלייה הראשונה. הוא ראה בהחייאת השפה העברית חלק חשוב 
מהתחייה הלאומית ופעל להפיכתה לשפה מדוברת. בן יהודה הקים בביתו את הבית העברי הראשון 
שא”י בו דיברו בשפה העברית, הוא פרסם כתבות רבות בעיתונים שהוציא לאור – “הצבי” ו”החבצלת”. 
עם דוד ילין והאחרים בן יהודה הקים את “ועד הלשון העברית”, ששם לו למטרה להפיץ את השפה 
העברית ולטבוע חידושי לשון. בן יהודה אף חיבר את “מילון הלשון העברית הישנה והחדשה”. עם 
השנים אכן הייתה השפה העברית לשלטת בבתי הספר במושבות. ב1908 הוקם בחיפה בית ספר טכני 
ללימודי הנדסה הגבוה בארץ – “הטכניון”. לפני פתיחת הטכניון היה מאבק על שפת ההוראה בו – 
עברית או גרמנית – מאבק שכונה “מלחמת השפות”. כשהסתיים המאבק בטכניון בנצחונה של העברית 
חדרה השפה העברית בהדרגה לכלל בתי הספר והייתה לשפה הרשמית של הלימוד וההוראה. 

3. אירופה והמזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה

א. סיום המלחמה והסדרי השלום- 
בסיום המלחמה כינסו כל המדינות ועידת שלום בתאריך 18.1.1919. בועידת השלום התכנסו 4 
המעצמות המנצחות: ארה”ב, צרפת, בריטניה ואיטליה.
ארה”ב- מבוססת על 14 הנקודות של וילסון. על פי השקפתו של וילסון מלחמת עולם הראשונה צריכה 
להסתיים ללא מנצחים וללא מנוצחים וללא נקמות וללא השפלות. (פירוט 14 הנקודות מקודם).
צרפת- צרפת ביקשה למוטט לחלוטין את גרמניה מבחינה טריטוריאלית, כלכלית וצבאית. צרפת חששה 
מגרמניה מכיוון שמספר האוכלוסייה בגרמניה גדול בהרבה ממספר האוכלוסייה הצרפתית בגלל 
הטכנולוגיה המתקדמת של הגרמנים לעומת הצרפתים ובגלל שלדעתם בעוד 20 שנה בגלל גרמניה 
תפרוץ מלחמת עולם נוספת.
בריטניה- רצתה להחליש את גרמניה אך לא רוצה למוטט אותה לחלוטין, בריטניה מעוניינת במאזן 
כוחות באירופה ולכן היא מתנגדת לתת לצרפת כוח נוסף על חשבון גרמניה. היא חושבת שאם ימוטטו 
את גרמניה אז הקומוניזם יחדור גם לשם. אם זאת בריטניה רוצה לנקום בבריטניה ורוצה שגרמניה 
תשלם פיצויי מלחמה כבדים על מנת לכסות את נזקי המלחמה.
עיקרי חוזה ורסאי: חוזה ורסאי מתחלק להגבלות צבאיות, טריטוריאליות ולתשלומי פיצויים כבדים, 
חוזה ורסאי מאשים את גרמניה ובעלות בריתה במלחמת העולם הראשונה. 
המגבלות הטריטוריאליות: א. גרמניה מוותרת על אזור אלזס-לוריין ומחזירה אותם לצרפת. 
ב. חבל הסאר הפורה יהיה נתון תחת פיקוח בינלאומי ל15 שנה ולאחר מכן
יערך משאל עם לגבי עתידו של האזור והתושבים בו. 
ג. גרמניה מוותרת על שטחים במזרח, אזור נמל דנציג, לטובת פולין 
העצמאית 
דבר המבטיח לפולין מוצא לים.
ד. הגדה המערבית של הריין תהיה מפורזת.
ה. גרמניה מכירה בעצמאות של בלגיה, פולין, צ’כוסלובקיה ואוסטריה.
המגבלות הצבאיות: א. גודל הצבא הגרמני לא יעלה על 100000 חיילים (איסור גיוס חובה). 
ב. גרמניה התחייבה לא להכניס ביצורים בגדה המערבית של הריין. 
ג. הצי הגרמני צמצם את גודלו ונאסר על גרמניה לייצר נשק כבר ולהחזיק צוללות. 
ד. גרמניה חייבת לשלם פיצויים לאוכלוסיה על סך 5 מיליארד דולר ולאחר מכן 
תתכנס וועדה מיוחדת שתחליט על הסכום הנותר שהם ישלמו.

ב. המפה המדינית החדשה של אירופה והמזרח התיכון- 
על חורבות האימפריות הרב לאומיות: אוסטרו-הונגריה, רוסיה, גרמניה והאימפריה העות’מאנית הוקמו 
מדינות חדשות ועצמאיות ונעשו גם תיקוני גבול בין המדינות.
המדינות החדשות שקמו בצפון אירופה, פינלנד, ליטא, לטוויה ואסטוניה.
המדינות החדשות שקמו בדרום מרכז אירופה: צ’כוסלובקיה, פולין, הונגריה, אוסטריה ויוגוסלביה.
באזור המזה”ת עמי ערב השתחררו מהשלטון העות’מאני והוקמו יחידות פוליטיות חדשות כמו רוסיה, 
לבנון, עיראק, עבר הירדן וארץ ישראל. יחידות אלה לא זכו לעצמאות מיידית אלא הועמדו תחת חסותן 
של צרפת ובריטניה לפי שיטת המנדטים.
בנוסף נעשו שינויים בגבולות של מדינות וותיקות באירופה:
1. תיקוני גבול בין צרפת לגרמניה: חבל הזאסט לוריין שהיה בשליטה גרמנית מ-1871 חזר 
לצרפת.
2. תיקוני גבול בין גרמניה לפולין: גרמניה נחצתה ל-2 כאשר נתנו לפולין עיר נמל בשם דנצינג 
( רוב תושביה היו גרמנים), עיר זו אפשרה לפולין יציאה אל הים (נתנו לפולין את היציאה אל 
הים כדי לנקום בגרמניה ובכדי לספק לפולין דרכים כלכליות.

יחידת מבוא (גישור)- בניין הבית הלאומי היהודי והיחסי בין היהודים, ערבים ובריטים 
בשנות ב20

1. טופס המנדט- עיקרי התחייבותה של בריטניה

בעקבות הסדרי השלום שנחתמו לאחר המלחמה, שטחים שהיו בשליטת גרמניה והאימפריה 
העות’מאנית הועברו לידיד צרפת ובריטניה כשטחי מנדט. מנדט הוא פיקדון, ייפוי כוח מטעם “חבר 
הלאומים” לשליטה זמנית בשטח מוגדר כדי לפתחו ולהכשיר את תושביו לעצמאות. 
בקיץ 1922 נחתם המנדט ע”י “חבר הלאומים”, בריטניה קיבלה את א”י. בכתב המנדט נקבע במפורש 
שעל בריטניה לקיים את ההבטחה שניתנה ליהודים בהצהרת בלפור.
בריטניה התחייבה כלפי שני דברים עיקריים:
א. התחייבות כלפי היהודים-
1. בריטניה מתחייבת להעמיד את הארץ בתנאים מדיניים כלכליים, מנהליים, שיאפשרו פיתוח שלטון 
עצמי (להקים מוסדות שלטון). 
2. מתחייבת להקל על עליית יהודים לא”י (פיתוח אוכלוסיה)
3. תאפשר ליהודים להתיישב התיישבות צפופה על הקרקע ותאפשר להם לקנות אדמות (רכישת 
קרקעות – טריטוריה).
4. בריטניה מכירה בהסתדרות הציונית כגוף רשמי של התנועה הציונית.
*בריטניה מאפשרת התפתחות של הבית הלאומי הציוני. 
ב. התחייבות כלפי פיתוח הארץ (גם כלפי הערבים)-
1. מתחייבת לפתח את הארץ מבחינת תשתית וכלכלה (כבישים, מסילות ברזל, תקשורת וחלוקת הארץ 
לפי אזורים גיאוגרפים).
2. לכל עדה ודת יש את חופש הדת שלה והאמונה שלה. שמירה על כל המקומות הקדושים שלה וימי 
המנוחה שלה.
3. השפות העברית הערבית והאנגלית יוכרזו כשפות רשמיות בא”י (מטבע הכסף, שלטים) למרות 
שטופס המנדט מתחייבת לפתח את הבית הלאומי היהודי.

2. בניין הבית הלאומי-יהודי: התיישבות, מסגרות חברתיות כלכליות ופליטיות ומסדות 
לאומיים

התיישבות בארץ בשנות ה20 
אנשי העלייה השלישית הקימו שתי צורות התיישבות חדשות: הקבוצה הגדולה (הקיבוץ) ומושב 
העובדים. אנשי העלייה שלישית, שהושפעו מהמהפכה הקומוניסטית ברוסיה רצו ליישם את עקרונות 
הקומוניזם (שיתוף, שיוון ועזרה הדדית). התנועה הציונית רכשה עבורם קרקעות בעמק יזרעאל (זו 
הייתה קניית הקרקעות הגדולה הראשונה) וזה היווה עבור תנועת החלוץ סמל אמיתי לחלוציות, 
לנחישות לכיבוש העבודה והתיישבות. צורות ההתיישבות החדשות שקמו בעמק יזרעאל כדי לענות על 
צרכים ביטחוניים, הם הקימו יישובים בנקודות אסטרטגיות כמו יצירת רצף טריטוריאלי של התיישבות 
יהודית.
הקבוצה הגדולה (הקיבוץ)- פלוגות מגדודי העבודה הקימו את הקיבוצים “עין חרוד” ו”תל יוסף” 
וקיבוצים נוספים. מאפייני התיישבות זו: 
1. התיישבות על קרקע לאומית, קרקע שנקנתה ע”י התנועה הציונית.
2. כל מי שרצה להצטרף להתיישבות זו יכל לעשות זאת, לא נערכו מיונים לקבלה לקבוצה הגדולה, 
מאחר ודובר על מספר רב של אנשים, עסקו בקיבוץ בחקלאות, תעשייה ועבודות ציבוריות.
3. העבודה בקיבוץ נעשתה ע”י חברי הקיבוץ בלבד, עבודה עברית, הם שללו עבודה שכירה. 
ההתיישבות בקיבוץ התבססה על שיתוף מלא, בעלות משותפת על אמצעי הייצור והצריכה ושיתוף 
במערכת השירותים.
4. ניהול הקיבוץ התבצע ע”י אסיפות חברים ובהם תקבלו החלטות באופן דמוקרטי ע”י כל חברי 
הקבוצה.
מושב העובדים- הודי הרעיון הם אליעזר יפה שטען שגאולת החברה תבוא ע”י גאולת היחיד , אליעזר 
יפה שילב חיי שיתוף עם שמירה על התא המשפחתי ועל חיי הפרטיות. במושב העובדים שמרו על 
עקרונות האינדיבידואליזם מצד אחד ומצד שני של שיתוף ועזרה הדדית. מאפייני התיישבות זו:
1. מושב העובדים קם על קרקע לאומית, המשפחה חכרה את הקרקע מהתנועה הציונית, היא לא יכולה 
למכור או להעביר את הקרקע לאשים אחרים וכך נשמרה רמה מסוימת של שיוויון.
2. כל משפחה קיבלה חלקת אדמה, היא התחייבה לעבוד עבודה חקלאית, כאשר כל משפחה החליטה 
מה לגדל ואיך לגדל.
3. השיתוף בא לידי ביטוי במכירת התוצרת, התנועה הציוני היא זו שמכרה את התוצרת החקלאית 
בצורה מאורגנת.
4. כדי לשמות על רמה של שיווין אסור היה להעסיק עובדים, המשפחה בלבד עבדה במשק וכל 
הרווחים נשארו בידיה.
5. במושב העובדים שמרו על עיקרון העזרה ההדדית, כל משפחה שילמה מס למושב. כאשר משפחה 
פשטה את הרגל במושב היה בא לעזרתה.
העיר- רוב העולים בעלייה השלישית והרביעית נקלטו בערים. העלייה הרביעית, שהייתה עלייה 
ההמונית הראשונה בארץ (95,000 עולים) היוותה את התפתחות הערים בצורה משמעותית. בשנות 
העשרים התפתחה העיר תל-אביב, חיפה וירושלים ובנוסף הקימו את העיר עפולה (נסיון להקים עיר 
מודרנית בעמק יזרעאל, תוכנית שנכשלה). אל הערים הגיעו משפחות עם כסף שרצו להשקיע את כספם. 
באידיאולוגיה שהנחתה אותם הייתה הקפיטליזם, שוק חופשי, משק חופשי, משק פרטי, עקרונות אלו 
יצרו פער בין המעמדות עם העולים החלוצים. בערים התפתחו מספר תחומים:
א. תחום הבניה- הרבה עולים פנו לעבוד בענף הבנייה, בגלל העלייה הגדולה החלו לבנות בניינים, 
בירושלים ובחיפה נבנו כמה שכונות חדשות וככל שגדל קצב העלייה וגבר הביקוש לדירות מגורים כך 
המחירים עלו במכירה והשכרה של דירות.
ב. תעשייה- בעיר התפתחה התעשייה, קמו מפעלי תעשיה בעזרת כספים פרטיים כמו מפעל הטקסטיל 
“לוג’יאה”. בחיפה הקימו בית חרושת למלט שנקרא “נשר”.
ג. תרבות- בערים, בעיקר בתקופת העלייה הרביעית התפתחה התרבות. קם תיאטרון הבימה. הקימו 
מסעדות וקיוסקים, העלייה הרביעית כונתה עליית הקיוסקים מכיוון שרבים מהעולים פנו לעבוד 
בקיוסקים. התרבות התפתחה בעיקר בת”א, אומנים רבים (ציירים, פסלים, משוררים) הגיעו לעיר ת”א 
וגרו בה. בעיר ת”א נוסדה האופרה הארצישראלית.
מושבה- בתקופה זו משפחות עם כסף פנו להתיישבות חקלאית, הם הקימו מושבות חדשות שנקנו בכסף 
פרטי. כך קמו מושבות חדשות בעיקר באזור השרון כמו: הרצליה, כפר דגנים ובני ברק. ברוב 
המושבות בשרון עסקו בענף ההדרים, לפרי ההדר היה ביקוש רב באירופה ולכן, ענף ההדרים שגשג. 

מסגרות חברתיות כלכליות
1. החלוץ- תנועת החלוץ נוסדה ב1917 בדרום רוסיה ע”י יוסף טרומפלדור. התנועה התפשטה למרכז 
ולמזרח אירופה ובתוך כמה שנים הקיפה חברים רבים, התנועה הזדהתה עם האידיאולוגיה 
הסוציאליסטית, הם רצו להקים חברה שיוויונית וצודקת החלוצים ראו את עצמם כצבא העבודה, המוכן 
לקבל על עצמו של משימה לאומית לבניין הארץ. וברוח יסודות הצדק, החירות והעזרה ההדדית. חברי 
תנועת החלוץ עברו הכשרה לעבודה חקלאית האירופה ולמדו את השפה העברית, חברי תנועה זו ראו 
עצמם כחלוצים לפני המחנה ולכן חשבו שהם ראויים לקבל את תמיכת המוסדות הציוניים. אנשי החלוץ 
עלו לארץ בקבוצות, צעירים ורווקים, הם עלו במסגרת העלייה השלישית. חברי תנועת החלוץ היו אלו 
שהקימות את צורות ההתיישבות החדשות (קיבוץ ומושב העובדים).
2. גדודי העבודה (וההגנה)- גדוד העבודה הוקם ב1920 בכנס לזכרו של יוסף טרומפלדור ע”י קבוצת 
חלוצים. חניכיו של טרומפלדור הקימו את גדוד העבודה וההגנה (המילה הגנה הושמטה כדי לא לעורר 
את חשד השלטונות ) כגוף שצריך להגשים את בניין הארץ ברוח שאיפות של מי שהיה מורה דרכם, 
גדודי העבודה וההגנה מנו כ600 חברים, כולם מצאו תעסוקה בעבודות ציבוריות ממשלתיות (עבודות 
יזומות ע”י הבריטים). הריכוז הגדול היה במחנה מגדל שם עבדו בסלילת כביש טבריה. המצטרפים היו 
מתוך תנועת החלוץ שהושפעו מרעיונות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, גדודי העבודה קיימו אורח 
חיים שיתופי ושיוויון מוחלט. הם התאפיינו בשמחת חים סוחפת כאשר ביום הם עבדו ובלילה הם חגגו.
3. הסתדרות העובדים הכללית- זהו ארגון על-מפלגתי שמייצג את העובדים בגלל ריבוי במפלגות 
הפועלים שהעניקו בעבר שירותים לעולים, היה צורך במסגרת על-מפלגתית שתאגד את כל העובדים. 
ב1920 הוקמה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא”י, או בקיצור “ההסתדרות”. ההסתדרות 
הייתה מסגרת-על כלכלית, פוליטית וחברתית. ההסתדרות עסקה במגוון רחב של פעולות מצד אחד, 
פעולות שנועדו להבטיח תנאיי הקיום של הפועלים השכירים בערים ובמושבות ואת המשך ההתיישבות 
החקלאית ומצד שני פעולות שנועדו לחזק את תנועת הפועלים בא”י, ההסתדרות טיפלה בזכויות העובד 
ובבעיות לאומיות ומעמדיות הנמצאות בדרך כלל בתחום אחריותה של המדינה (מתפקדת כממשלה) היא 
דאגה ליצירת מקומות עבודה, להסדרת תנאי העבודה של הפועלים ושכרם, סיפקה שירותי בריאות 
לעובדים במסגרת קופת חולים, היא שימשה שמעסיק מרכזי, היא הקימה את תנובה, סולל בונה, חברת 
הביטוח “הסנה” ואת בנק הפועלים. בנוסף ההסתדרות גם פעלה בתחום התרבות והחינוך, היא הקימה 
ספריות ציבוריות, הקימה את תיאטרון האוהל, הקימה את אגודת הספורט ואת רשת בתי החינוך – בתי 
ספר של זרם העובדים. ההסתדרות אף הוציאה עיתון פועלים בשם “דבר”.

מוסדות לאומיים בארץ
היישוב היהודי בשנות ה20 התפתח מבחינת ההתיישבות, מסגרות חברתיות כלכליות ומסדות לאומים, 
המוסדות הלאומיים כוללים את אסיפת הנבחרים, הועד הלאומי והרבנות הראשית.
אסיפת הנבחרים- גוף פוליטי ייצוגי שכלל את כלל היישוב העברי בא”י על זרמיו ופלגיו הפוליטיים 
והעדתיים השונים. גוף זה נבחר אחת ל4 שנים ותפקידו היה לחוקק חוקים, ראשונה התכנס מוסד זה 
ב1920. הבריטים סרבו להכיר באסיפת הנבחרים כגוף ייצוגי-ריכוזי של כלל יישוב, הם הגבילו את 
סמכויות אסיפת הנבחרים לענייני אוטונומיה פנימית, לענייני דת, סעד וכדומה.
הועד הלאומי- מוסד זה נבחר מתוך אסיפת הנבחרים כגוף ביצועי אשר התכנס באופן קבוע ונקט פעילות 
שוטפת, בשנות ה20 הועד הלאומי היה חלש ביכולת פעולתו בגלל העובדה שהבריטים לא הכירו 
בסמכותו מעבר לטיפול בעניינים פנימיים ומנעו ממנו הטלת מיסים (עובדה שהותירה אותו ללא 
תקציבים למימון פעולותיו). הועד הלאומי היה מוגבל מכיוון שהבריטים הכירו בהנהלה הציונית 
ובסוכנות היהודית כגופים מייצגים. בשנות ה30 הועד הלאומי התחזק וטיפל בנושאים כמו חינוך, עלייה, 
בריאות, הגנה ורכישת קרקעות.
*למרות שהבריטים לא נתנו למוסדות הלאומיים חופש מוחלט, היהודים ראו במוסדות אלה תהליך של 
שלטון עצמי, מוסדות שמהווים חלק מהמדינה שבדרך.
הרבנות הראשית- הרבנות הראשית הורכבה משני רבים ראשיים, רב אשכנזי ורב ספרדי. הרבנות 
הדתית נתנה שירותים דתיים ליישוב היהודי בארץ כמו: ברית מילה, חתונה, גירושין וקבורה.
הרבנות הראשית פסקה בענייני הלכה והיוותה גשר בין דתיים לחילונים. הבריטים ראו ברבנות הראשית 
רק כמוסדר דתי שמעניק שירותים דתיים ליישוב היהודי בא”י ולכן לא הגבילו את פעולותיו. מבחינת 
היהודים למרות שהרבנות הראשית עוסקת בעניינים דתיים הם ראו במוסד חלק מתהליך של ראשית 
עצמאות של היישוב היהודי.

3. מאורעות תרפ”א, תרפ”ט

מאורעות תרפ”א
ב-1919 חתמו וייצמן ואמיר פייצל בנו של חוסיין (נחשב לראש התנועה הערבית הלאומית) על הסכם 
להכרה הדדית ולשיתוף פעולה. בערך שנה לפני כן החלו להתפתח מפלגות לאומיות רבות, ומטרתם כמו 
כל מפלגה לאומית להקים מדינה, אנחנו מפריעים להם לעשות את זה. ב-1920 מתמוטט חלומה של 
סוריה לבנות אימפריה ערבית. ב-1921 מוקמת הממלכה הירדנית וסוריה מקבלת רק חלק מהגדה 
המזרחית של הירדן. ב-1 במאי 1921 פרץ גל מאורעות דמים . ההתקפה הערבית התרחשה בשני 
מוקדים: מוקד אחד היה התקפת השכונות הדרומיות בת”א, מנשיה ונווה שלום, בסיוע קבוצת פורעים 
משכם והמשטרה הערבית. המוקד השני היה ההתקפה על בית העולים בשכונת עג’מי ביפו.
הסיבות למאורעות:
1. התעוררות התנועה הלאומית הערבית בא”י- התנועה הלאומית הערבית מסרבת להשלים עם השלטון 
הבריטי ומנהיגיה דורשים מהבריטים להתנגד להתחייבות לציונים כפי שמופיעה בהצהרת בלפור. הועד 
הפועל הערבי בהנהגת המופת חאג’ אמין אל חוסייני אשר הוקם ב-1921 רק חיזק את הביטחון 
והלאומיות של הערבים.
2. תוצאות מאורעות ירושלים (תר”פ 1920)- מחזקות את תומכי הקמת הבית הלאומי שבאות לידי 
ביטוי בהחלטות בעלות הברית בסן-רמו, במסגרת הסדרי השלום מחזקים את ייפוי הכוח לבריטניה-
בתנאי שתקיים את הצהרת בלפור.
3. בעקבות ועדת סן רמו – בעקבות ועדה זו מוקם “הועד הפועל הערבי” שתובע הפסקת עליה יהודית 
והקמת ממשלה לאומית, אחראית בפני בית נבחרים מקומי (והסיבה-הערבים הם רוב בארץ).
4. ביקור צ’רצ’יל שר המושבות הבריטי בארץ- הערבים מבקשים ממנו להפסיק את פעילותו הפרו-
ציונית והוא מוצא פשרה כתשובה לדרישת הערבים: הקמת ממלכת ירדן מצידו הימני של הירדן, 
והיהודים ישבו מצדו השמאלי. כלומר, ממלכת עבדאללה מעבר הירדן המזרחי ובמערבי בית לאומי 
ליהודים.

מאורעות תרפ”ט
המחנה הלאומי הערבי הפלסטיני, שראשיתו בשנות ה-20, הלך והתעצם בראשית שנות ה-30 . הלחץ 
על הבריטים לנקוט מדיניות אנטי ציונית גבר, והאלימות נגד היהודים גברה מרגע לרגע. בשנת 1929 
ארעו בחברון, בירושלים ובמקומות אחרים בארץ מאורעות אשר זיעזעו את היישוב היהודי. עשרות 
יהודים נהרגו בידי פורעים ערביים, מאות נפצעו ורכוש יהודי רב נבזז.
הסיבות למאורעות:
1. התחזקות היישוב היהודי בארץ ועלייה הרביעית- יחד עם היציאה מהמשבר הכלכלי והחברתי שהיה 
נתון בו היישוב. הערבים לא רוצים שהיהודים התחזקו והשתלטו על אזור א”י, כי כאשר הם מתחזקים, 
יש להם יותר סיכויים להצליח להקים מדינה, לכן בעזרת הפרעות הערבים מחלישים אותם.
2. התכנסות הקונגרס הציוני הט”ז בצירים והקמת הסוכנות היהודית המורחבת- בעיני הערבים מצב זה 
נתפס כאילו עומדים להקים ממשלה, ובקרוב תוקם מדינה, והערבים לא רצו שתוקם מדינה בא”י, הם 
רצו שתוקם בא”י מדינה שלהם. בנוסף הסוכנות היהודית המורחבת כללה אנשים מכל העולם, לכן 
הערבים פחדו שכוחם של היהודים גובר, ולכן הם מנסים להחליש אותם.
3. הסכסוך על הכותל- הבריטים העניקו לערבים חסות על רחבת הכותל, אך ליהודים יש רשות להתפלל 
שם. מצב זה מוביל לסכסוכים רבים בין היהודים לערבים. הכותל הוא עזור משמעותי מבחינת דתית גם 
ליהודים וגם לערבים (ירושלים-עיר שלושת הדתות), לכן חשוב לכל אחד מהצדדים לקבל חסותו עליו.
4. התחזקות המחנה הערבי הפוליטי- הועד הפועל הערבי שהוקם ע”י חאג’ אמין אל חוסייני, פועל 
למטרת התחזקות הלאום הערבי.
5. הגברת הלחץ על הבריטים- הערבים הרגישו שהלחץ על הבריטים לנקוט במדיניות אנטי-ציונית 
עובד, לכן הם החליטו שיש להגבירו, כדי לנסות והקשות על היהודים בחייהם בארץ, וכך לגרום להם 
לעזוב את א”י.
השפעת מאורעות תרפ”ט על יחסי היהודים-בריטים-ערבים:
1. תפיסת היהודים גבי הבריטים משתנה, היהודים כבר לא סומכים על הבריטים.
2. מתחילה נסיגה מהתפיסה הפרו-ציונית של הבריטים.
3. הערבים מתנגדים לתפיסה הציונית.

אין ספק שמאורעות תרפ”ט משפיעות על היחסים בין המשולש היהודי-ערבי-בריטי. מסקנות ועדת 
וולטר שאו ודו”ח הופ סימפסון מהווים מבנה במדיניות הבריטית כלפי היישוב היהודי. נסיג חמורה 
מהצהרת בלפור וטופס המנדט מופיעה ב”ספר הלבן” של פספילד. היישוב היהודי משנה גם הוא את 
עמדתו כלפי בריטניה והאמון בה מתערער. היהודים כתוצאה ממאורעות תרפ”ט מתרחקים מיישובים 
מעורבים ומחזקים את תפיסת ההגנה שלהם.

4. גורמים מעכבים וגורמים מסייעים בבניין הבית הלאומי

גורמים מסייעים
1. מסירת המנדט על ארץ ישראל לידי בריטניה שהכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בא”י. 
בריטניה התחייבה בטופס המנדט להקל על עליית היהודים בא”י, היא הבטיחה לאפשר ליהודים לקנות 
קרקעות וליצור רצף התיישבות טריטוריאלי והבטיחה לעזור ליהודים בפיתוח מוסדות השלטון. בנוסף 
בריטניה התחייבה בטופס המנדט לדאוג לפיתוח הארץ, לחיזוק התשתית הכלכלית של הארץ ולדאוג 
לסדר בארץ.
2. הצעדים של הנציבים הבריטים (הרבט סמואל והלורד פלומר): הרבט סמואל, הנציב העליון הראשון, 
נתן אלפי אשרות כניסה משפחתיות בשנה, הוא איפשר מכירת קרקעות ליהודים וכתיבתן במנהל 
המקרקעים, הוא מתך במוסדות היישוב ואפשר את בניית האוניברסיטה העברית בירושלים. סמואל 
ופלומר יזמו עבודות לאלפי העולים שהגיעו את הארץ כדי ליצור מקורות הכנסה נוספים, הם העסיקו 
יהודים בסלילת כבישים ובניית מסילות רכבת. 
3. הסיוע של מוסדות התנועה הציונית ליישוב הארץ: התנועה הציונית רתמה את העם היהודי לעזרת 
היישוב, היא התרימה כספים מהיהודים לטובת עליית היהודים, הארץ, רכישת קרקעות והתיישבות, 
לדוגמא: קניית אדמות עמק יזרעאל והבאת אדמות אלה לעולים החלוצים על מנת שיקימו צורות 
התיישבות). במקומות אלו קמו קיבוצים רבי ומושבי עבודה רבים.
4. עליות של יהודים לארץ: בשנות ה20עלו לארץ יהודים רבים והתחלקו לשתי עליות: עלייה שלישית 
ועלייה רביעית. עליות אלה תרמו הן מבחינה דמוגרפית (שינוי היחס בין האוכלוסייה הערבית 
לאוכלוסיה היהודית) ותרמו גם בהתיישבויות שהקימו, בפיתוח הערים, התעשייה, החינוך, תרבות 
ופיתוח ענף ההדרים. 

גורמים מעכבים
1. הצעדים של הנציבים הבריטים בארץ: הרבט סמואל הפסיק זמנית את עליית היהודים לא”י אחרי 
מאורעות תר”פ (1920), הוא מינה את חאג’ אמין אל חוסיין למופתי על ירושלים, חוסיין היה ערבי 
קיצוני אנטי-הציונות שעודד לאלימות כנגד היהודים בנוסף הרבט סמואל העניק אדמות לערבים, אדמות 
שלאחר מכן הערבים מכרו ליהודים במחיר מלא. בנוסף, הרבט סמואל מגביל את עליית היהודים לארץ 
בהתאם לכושר הקליטה הכלכלי, אחרי פירסום הספר הלבן של צ’רצ’יל (I), הבריטים פירסמו שני 
ספרים לבנים אחרי מאורעות תרפ”א (1921) ותרפ”ט (1929) בהם יש נסיגה מטופס המנדט ומהצהרת 
בלפור, הספר הלבן השני פגע מאוד בפיתוח הבית הלאומי ופגע בעלייה, ברכישת הקרקעות ובהקמת 
המועצה המחוקקת שהמאזן בה היה לטובת הערבים.
2. מאבק התושבים הערבים בארץ ישראל: במאורעות תרפ”א ותרפ”ט בערבים ביצעו מרחץ דמים 
ביהודים, בתקופה זו ההנהגה הלאומית הערבית שבראשה מד המופתי הקיצוני חאג’ אמין אל חוסיין 
התחזקה בעקבות פרעות תרפ”ט, העיר חברון נעזבה לגמרי מיהודים.
3. משברים כלכליים (1928-1926): בעקבות חוקים שחוקקו במזרח אירופה מעט יהודים מגיעים לארץ 
אך השקעות יהודים לא זרמו לארץ, דבר שהביא לפגיעה חמורה לכלכלה, ענף הבנייה כמעט והתמוטט 
לחלוטין, בארץ היו מובטלים רבים וב1927 כמות היהודים שעזבו את הארץ הייתה גדולה מכמות 
היהודים שנכנסו אליה. בשנים האלה היה חשש כבד להמשך בניית הבית הלאומי בא”י.
4. המאבקים ביישוב על הדרכים לבניין הבית הלאומי: בא”י היו שני מחנות, מחנות הפועלים והמחנה 
האזרחי (בורגנים). למרות שהמחנה האזרחי היה מספרית גדול יותר מחנה הפועלים הוא זה שזכה 
להוקרה ולכספים של התנועה הציונית. בארץ התנהל ויכוח על האופי ועל הדרך לבניין הבית הלאומי 
בארץ. מחנה הפועלים רצה להקים בארץ חברת מופת סוציאליסטית שתדגול בשיווין ובחברה חסרת 
מעמדות והיא טענה שכספי התנועה הציונית צריכים להגיע אליה. לעומת זאת המחנה האזרחי רצה 
לפתח בארץ חברה קפיטליסטית מערבית וטען שהעבודה בארץ לא צריכה להיות רק עבודה עברית אלא 
עבודה שתניב רווחים. חילוקי דעות אלו הביאו לסכסוך חריף ביישוב, סכסוך שאילץ את המשטרה 
הבריטים להתערב ולהפריד בין הצדדים. 

נושאי העמקה:

העמקה: המשך בניין הבית הלאומי-היהודי והיחסים בין היהודים, ערבים ובריטים 
בשנות ה30

1. הגישות השונות ביישוב היהודי ובתנועה הציוני בנוגע ליחס כלפי בריטניה וכלפי 
הערבים

א. המחלוקות בנוגע לדרך שיש לנקוט כלפי בריטניה ומדיניותה בא”י
נקודת המוצא: המדיניות הבריטית של הספר הלבן השני העלתה בקרב מנהיגי היישוב והתנועה הציונית 
דאגה וחשש לגבי המשך המחויבות הבריטית לבניין הבית הלאומי היהודי בא”י וזאת למרות דברי 
ההרגעה של איגרת מקדולנד. רוב מנהיגי היישוב המשיכו לראות במנדט הבריטי מסגרת תומכת 
והכרחית לבניין הבית הלאומי היהודי אך הייתה ביניהם מחלות בנוגע לדרך שבא יש להבטיח מימוש 
המחויבות של בריטניה לבניין הבית הלאומי. ישנם 3 עמודות מרכזיות שהועלו בנושא זה: מנהיגי מחנה 
הפועלים והנהגת התנועה הציונית, ז’בוטינסקי וברית הבריונים.
מנהיגי מחנה הפועלים והנהגת התנועה הציונית: מחנה זה ביקש להמשיך ולשמור על מערכת יחסים 
תקינה עם הממשל הבריטי ולהגיע עימו להבנות והסכמים שיובילו בהדרגה להרחבת האוטונומיה של 
היישוב היהודי בא”י במסגרת שלטון המנדט. הם התנגדו להציג לבריטים תביעות ציוניות שעלולות 
לפגוע ביחסי היהודים- בריטים (כמו למשל: ההצהרה הבריטית הפומבית לקמת מדינה יהודית). מחנה 
הגיש את העשייה הציונית, עליה, התיישבות, רכישת קרקעות לפיתוח הארץ כמפתח עיקרי שיבטיח את 
המשך קידום הבית הלאומי היהודי.
המחנה הרביזיוניסטי (ז’בוטינסקי)- חשדנותו ואין האמון של ז’בוטינסקי בבריטים הביאו אותו לתבוע 
מהתנועה הציונית לנקוט במדיניות עקישה של לחץ רצוף על בריטניה. ז’בוטינסקי טען שעל ממשלת 
בריטניה מוטלת אחריות לממש באופן מלא את מחויבויותיה. ז’בוטינסקי לא הסתפק בהצגת עמדתו ולכן 
רצה להגביר את הלחץ העולמי בדרך של פטיציות. במקביל תבע ז’בוטינסקי מהתנועה הציונית לנטוש 
את המינוח המעורפל של הבית הלאומי ולהצהיר באופן פומבי על המטרה שאליה חותרת התנוה – 
הקמת מדינה יהודית בא”י עם רוב יהודי.
“ברית הבריונים”- קבוצה זו התייחסה לבריטים כאל רוגם קולוניאלי שיש להביא לסילוקו מהארץ 
באמצעות מרד גלוי, יעדיה כוונו להביא את המנדט הבריטי על א”י לידי סיום ולהביא להקמת מדינה 
יהודית ציונית בא”י. 

ב. המחלוקות בעקרוניות בנוגע ליחס כלפי הערבים
נקודת מוצא: מספר גורמי יסוד השפיעו על יחס היישוב וההנהגה הציונית לשאלה ערבית:
1. השאיפה לריכוז טריטוריאלי של העם היהודי בא”י
2. טביעתנו ההיסטורית של העם היהודי לשוב למולדתו
3. רוב יהודי בא”י הוא המפתח להגשמת הציונות
4. קיומו של רוב ערבי בשטח המנדט הבריטי על א”י המיועדים להיות בית לאומי יהודי על פי טופס 
המנדט
5. התנגדות הולכת וגדלה בקרב ערבי ישראל למפעל הציוני.
שלוש גישות מרכזיות לבעיה הערבית בשנות ה30: מנהיגי מחנה הפועלים והנהגת התנועה הציונית, 
ז’בוטינסקי ו”ברית שלום”.
מנהיגי מחנה הפועלים והנהגת התנועה הציונית- בשנות ה20 מחנה זה התייחס לערבים במסגרת 
תפיסתם החברתית כלכלית, הם חשבו שלערבים יש חשש כלכלי וניתן יהיה לפתור איתם את הבעיה. 
בעקבות מאורעות תרפ”ט מחנה זה החל להתייחס לשאלה הערבית כשאלה לאומית המאיימת על מימוש 
מטרות הציונות, שינוי הגישה, הוביל את מנהיגי מחנה זה למסקנה שיש צורך להגיע להסכמת רחבות 
עם הערבים ע”י הידברות ישירה עם מנהיגיהם בא”י ובאזור. ב1930 הציע בם גוריון תוכנית שלבית 
להתפתחות הארץ שבה יכללו הערבים ובסופו של דבר תביא תוכנית זו להקמת מדינה פדרלית עם 
אוטונומיה הענייני דת, חינוך ותרבות. תוכנית זו זכתה לתמיכתו של חיים ויצמן אך נדחתה ע”י רוב 
מחנה זה ולא זכתה לתגובה ערבית חיובית כלשהי.
המחנה הרביזיוניסטי (ז’בוטינסקי)- כמנהיג התנועה הרביזיוניסטית, ז’בוטינסקי התייחס לשאלה 
הערבית כאל כל שאלה לאומית אחרת, ולכן הפנה ביקורת קשה כלפי מחנה הפועלים וההנהגה הציונית. 
לדעתו הסכסוך עם ערביי ישראל הוא קשה בגלל התנגשות בין שאיפותיהם הלאומיות של שני העמים 
על אותה טריטוריה, הוא טען שההתנגדות הערבית למפעל הציוני היא בלתי נמנעת בגלל שמודבר על 
שליטה ובעלות על הארץ. ז’בוטינסקי שלל את הניסיונות להגיע להסכ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • Maya
    Maya2011
    10 July 2019
  • Eden
    Edenyossef
    3 July 2019
  • אליעזר
    הזין שלי מגיע לי לחזה
    16 June 2019
  • יניב
    יש לי זין קטן בצורת ברווז
    16 June 2019
  • כוסית277
    גם אני!
    2 June 2019
  • דומיניק
    אני יכול למצוץ לעצמי את הבולבול
    1 June 2019
  • Daniel
    Daniellllllll
    29 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
  • Lihiuat
    Lliihhggf
    15 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
Your Shout