חוק השבות
עפ”י חוק השבות, האנשים הבאים במקרים הבאים זכאים לעלות לארץ:
1. כל יהודי זכאי לעלות ארצה.
2. העלייה תהיה עפ”י אשרת עולה.
3. אשרת עולה תתקבל רק אם האדם אינו: פועל נגד העם היהודי / עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה / בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
4. כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת חוק זה.

גבולות ישראל
קו הגבול הבינלאומי – שנת 1922
בשנת 1917, כבשה בריטניה את ארץ ישראל וקיבלה מנדט עליה (מנדט = שלטון זמני של מדינה כלשהי על שטח מסוים). בשנת 1922, לאחר שפורסמה הצהרת בלפור, החליטו הבריטים על גבולות אלו שהם:
בצפון – סוריה (מנדט צרפתי).
במזרח – אמירות עבר הירדן.
במערב – מצרים.

גבולות החלוקה של האו”ם – כ”ט בנובמבר 1947
גבולות אלו נקבעו ע”י ארגון האומות המאוחדות, והם חילקו את שטח ארץ-ישראל למדינה יהודית, מדינה ערבית ושטח בינלאומי (שהיה בירושלים וסביבתה).
גבולות אלו לעולם לא יושמו בשטח כיוון שביום שאמורים היו גבולות אלו להיות מוחלים על שטח א”י (יום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל), הוקמה מדינת ישראל ומלחמת העצמאות הגיעה לשיאה.

גבולות הקו הירוק – שנת 1949
מדינות ערב שלא הסכימו לגבולות החלוקה של האו”ם פתחו במלחמה על ישראל – מלחמת העצמאות. המלחמה נמשכה כשנה והסתיימה בשביתת נשק. גבולות אלו שורטטו במפה בצבע ירוק ומכאן השם הקו הירוק.
בהסכם זה נקבע כי ירושלים תהיה חצויה – החלק המערבי שייך לישראל והחלק המזרחי לירדן. מדינת ישראל קבעה את ירושלים כבירתה.
הקו הירוק קיבל למעשה תוקף והכרה בינלאומית בשנת 1949 כשמדינת ישראל התקבלה כחברה באו”ם.

גבולות הקו הסגול – שנת 1967
לאחר שמדינות ערב (מצרים, ירדן וסוריה) איימו על עצם קיומה של מדינת ישראל, פרצה ישראל במלחמה ב-5.6.1967. תוצאות מלחמה זו היו שישראל כבשה את: רמת הגולן (סוריה), יהודה ושומרון (ירדן), ירושלים המזרחית (ירדן), חצי האי סיני ורצועת עזה (מצרים).
הפסקת האש שהוכרזה לאחר שישה ימים, קבעה את גבולות אלו כגבולות הקו הסגול כיוון ששורטטו במפה בצבע סגול.

הגבול כיום – שנת 2000 (עמוד 73)
לאחר שנחתם בשנת 1994 חוזה השלום עם ירדן, הגבול עם ירדן השתנה מעט מאוד (ניתן חלק קטן באזור ארם-נהריים).
משנת 1993 (הסכמי אוסלו) ועד היום, ניתנו לפלשטינאים שטחים באזור יהודה ושומרון, וכמעט כל רצועת עזה ניתנה להם. הפלשטינאים, קיבלו על כל שטחים אלו אוטונומיה, ושטחי יהודה ושומרון חולקו ל:
שטח A – שטח בשליטה ביטחונית ומדינית של הפלשטינאים.
שטח B – שטח בשליטה ביטחונית ישראלית ושליטה מדינית פלשטינאית.
שטח C – שטח בשליטה ישראלית ביטחונית ומדינית.
פרט לכך, שטח רמת הגולן נשאר בשליטה ישראלית מלאה, ואילו שטח חצי האי-סיני חזר לשליטת מצרים בשנת 1982.

גבולות המדינה נקבעים ע”י 1) התיישבות, 2) קניית קרקעות, 3) כיבוש בעקבות מלחמה, 4) הסכמה בין מדינות, 5) היווצרות מדינות חדשות.

שלטון ומשטר
מה ההבדל בין שלטון ומשטר?
ההבדל בין שלטון למשטר הוא:
א. משטר הוא צורת שלטון מסוימת (לדוגמא: משטר דמוקרטי, משטר דיקטטורי…)
ב. שלטון כולל את כל מוסדות השלטון (מוסד נשיאות, ממשלה, בית נבחרים ועוד).

מה זה משטר?
המשטר מורכב:
א. ממערכת עקרונות, רעיונות ושיטות.
ב. ממוסדות שלטון (למשל מוסד הנשיאות, ממשלה, בית הנבחרים, מערכת בתי המשפט).

דיקטטורה—מדינות בעל משטר דיקטטורי הן מדינות שבהן המשטר יכול להיות יחיד או קבוצת אנשים שהשלטון מרוכז בידיהם. במשטר קיימת מפלגה אחת. השליטים מגיעים לשלטון ע”י בחירות או כוח הזרוע. אין הפרדת רשויות.השליטים מכתיבים לאוכלוסייה את אורח החיים ותקופת שלטונו תלויה במידת עוצמתו. השליט משתמש במשטרה חשאית ובטרור על מנת להסביר את החיים במדינה לפי ראות עיניו. שלטון טוטליטרי הוא סוג של דיקטטורה.

משטר שהשלטון בו הוא טוטאליטרי (יחיד) השלטון מתערב בצורה משמעותית בחיי הפרט ובחיי התושבים.
כאשר השלטון הוא ליבראלי (חופשי) השלטון מתערב פחות ומאפשר מידה רבה של חופש. מתבסס על עקרונות שוויון וחופש ביטוי

ריבונות- מדינה עצמאית. השלטון במדינה הוא בעל סמכות לנהל את ענייני הפנים והחוץ של המדינה. אין גוף מעל השלטון של המדינה שיכול לבטל או לשנות את החלטות השלטון.
לאום- קבוצה בעלת יסודות משותפים שחיים בד”כ האזור גיאוגרפי אחד. היסודות המשותפים לה הם: התרבות, מנהגים, אמונה, דת, שפה והיסטוריה.קבוצה זו שואפת להקמת מדינה.
קבוצה אתנית היא בעלת רצונות משותפים שאינה שואפת להגדרה עצמית ולמדינה.

סוגים שונים של מדינות לאום

מדינת לאום חד לאומית- הרוב מבני הלאום הוא דומיננטי. קיימת התאמה בין הלאום למדינה. (ישראל)
מדינת לאום דו לאומית- רוב האזרחים במדינה משתייכים ל2 לאומים והם חיים שאזרחים שווי זכויות. השלטון מחולק בין 2 הלאומים. (קנדה)
מדינת לאום רב לאומית- האזרחים משתייכים למס’ לאומים. לעיתים קיים מצב שבו אין לאף לאום עדיפות על פני לאומים אחרים. (ארה”ב)

מדינה פדרטיבית- איחוד בין מדינות. היא יחידה עצמאית אחת. כל אחת מהמדינות המרכיבות אותה היא עצמאית בניהול ענייני הפנים שלה.

אוכלוסיית מדינת ישראל (מדינת לאום יהודית) מורכבת מרוב של יהודים ומיעוט של ערבים דרוזים וצ’רכסים. אזרחותו של אדם בישראל נקבעת ע”פ חוק השבות והאזרחות.

משטר דמוקרטי-במוסדות השלטון יושבים נציגי העם. 3 המוסדות החשובים במדינתנו הם : הכנסת (מחוקקת), הממשלה (מבצעת) ומערכת המשפט (שופטת). על השלטון מחויבת האחריות לקיומה התקין של מדינה.

סמלי המדינה
דגל: יריעת בד מעוטרת בסמלים המשמשת כסמל למדינה.לכל מדינה דגל המייחד אותה. דגל מדינתנו הוא דגל כחול לבן ובמרכזו מגן דוד. הפסים הכחולים מקורם בפסים שעל הטלית.
המנון:השיר הלאומי של כל מדינה המבטא את ערכיה המרכזיים.לתנועה הציונית היו מס’ המנונים והבולט שבהם הפך להמנונה של מדינת ישראל “התקווה” של נפתלי הרץ אימבר.
סמל המדינה: ציור או איור שנקבע לשמש סימן היכר ממלכתי למדינה.מופיע על מטבעות המדינה ושטרות הכסף, על מסמכיה הרשמיים ועל מוסדותיה. סמל מדינתנו הוא מנורת שבעת קנים, זכר לפולחן ולסמל אור, ולצידה שני ענפי זית המסמלים את הכמיהה לשלום.

עקרונות המשטר הדמוקרטי
עקרון שלטון העם
עקרון שלטון העם הינו אחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה והוא הכרחי לקיומה. מקורו ברעיון האמנה החברתית שלפיה המדינה קמה ע”י העם ולמען העם, כלומר – שלטון העם הוא ביטוי לריבונותו של העם.
נהוג להבחין בין דמוקרטיה ישירה לבין דמוקרטיה ייצוגית או עקיפה. הדמוקרטיה הישירה שמומשה ביוון העתיקה, מבוססת על כך שכל אזרחי המדינה השתתפו באסיפת העם וכך היו מתקבלות החלטות. הדמוקרטיה העקיפה (ייצוגית) היא פתרון לבעייתיות של הדמוקרטיה הישירה.
עקרון הפלורליזם
פלורליזם משמעו הכרה בשונות של הפרטים והקבוצות במדינה ומתן לגיטימציה לכל קבוצה לשמור על ייחודה ועל שונותה. כל זה בתנאי שתהיה הסכמה על נושאים מסוימים מאחדים. פלורליזם היא גישה המעודדת ריבוי דעות, זרמים וארגונים בתוך אותה חברה. חברה דמוקרטית פלורליסטית היא חברה המעודדת התארגנות של קבוצות שונות על צרכיהן המיוחדים ולא רק במסגרת מפלגות. הגישה הפלורליסטית מכירה בצורך הזה ובמסגרתה כל קבוצה תכיר ותכבד את האחרות גם אם היא במחלוקת עימן.
עקרון הסובלנות
סובלנות הינה תנאי הכרחי למימוש הפלורליזם. סובלנות הינה ערך שנובע בראש ובראשונה מן ההכרה בכבודו של האדם ומחירותו להיות שונה מזולתו, לחשוב ולנהוג על פי דרכו. סובלנות משמעה גם נכונות לקבל את השונה ולנהוג בכבוד כלפי בני האדם השונים במראה, בצבע העור, מין, דת וכו’. בפוליטיקה באה לידי ביטוי סובלנות בכך שגם האזרחים וגם השלטון מאפשרים לקבוצות וליחידים חריגים בדעותיהם לבטא אותן ולנסות להשפיע באמצעותן.
עקרון הכרעת הרוב
עקרון הכרעת הרוב קשור עם עקרון שלטון העם ועם עקרון הפלורליזם וההסכמיות. הנחת היסוד של העיקרון היא שקיימות דעות רבות ושונות בחברה; ישנם נושאים רבים שאין עליהם הסכמה, ישנם גם ניגודי אינטרסים, אולם חייבים להחליט ולכן אומר הרעיון הדמוקרטי – הכרעות יתקבלו עפ”י דעת הרוב. “רוב” הוא רוב אזרחי המדינה או רוב אנשי הארגון האמורים לקבל החלטות. עקרון זה כפוף למגבלות:
1. ההכרעה חייבת להתקבל באופן דמוקרטי ועפ”י חוקים וכללים שנקבעו מראש.
2. הכרעת הרוב אינה יכולה לפגוע במיעוט, להיפך – עליה להתחשב בזכויות המיעוט וברגשותיו. למשל, אם מדובר במיעוט לאומי אתני או דתי, חייב הרוב לאפשר לו לחיות עפ”י אמונתו.
עריצות רוב
כאשר הרוב מתכחש לחובתו הבסיסית (לשמור על זכויות המיעוט ואי-דיכוי זכויותיו הבסיסיות) ומפר אותה – מבטל למשל בחירות דמוקרטיות (חופש התארגנות, חופש ביטוי, חופש הפגנה), בכך הוא למעשה מונע מהמיעוט לשכנע את הציבור לעבור לצידו. זוהי עריצות רוב. חשוב לציין שרק במצב כזה, פוקעת חובתו של המיעוט לציית לחוק.

זכויות אדם ואזרח
הגישה הזאת רואה בפרט מרכיב עיקרי של החברה ולכן הוא אוטונומי וחופשי ועל החברה להגן על זכויותיו וחירויותיו. נהוג להבחין בין 2 סוגי זכויות: זכויות טבעיות (זכויות בסיסיות) וזכויות אזרח.
זכויות אדם הן זכויות המגיעות לאדם באשר הוא אדם. לכל אדם הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לכבוד, לקניין ולהליך הוגן.
זכויות אזרח מגדירות את זכויותיו של האדם כאזרח בתוך מדינתו. בזכויות האזרח באה לידי ביטוי ההשקפה הרואה באדם חלק מהחברה המאורגנת במסגרת המדינה. לדוגמא, זכויות פוליטיות כמו הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות, הזכות למתוח ביקורת על השלטון. הזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה נקראות זכויות חברתיות וכלכליות והן ניתנות לשינוי או לביטול.

זכות אדם: הזכות לחיים ולביטחון/הזכות לשלמות הגוף
הזכות לחיים ולביטחון (הזכות לשלמות הגוף) נובעת מהכרה בסיסית של נטילת חייו של אדם או פגיעה בגופו בכוונה היא המעשה הבלתי מוסרי ביותר בחברה האנושית. זכות זו אינה רק הזכות לאי-פגיעה בחיים עצמם, אלא, היא יכולה לכלול גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד של פגיעה פיזית ומפני השפלה – מי שמאוים, נפגעת זכותו לשלמות הגוף. חובתה של המדינה להגן על חייהם וביטחונם האישי של כל בני האדם החיים במדינה – חובה הנובעת מזכות זו באה לידי ביטוי בחוקי המדינה שאוסרים רצח, אלימות, הריגה וכו’. חובתה של המדינה להגן על אזרחיה באה לידי ביטוי גם באמצעות המשטרה והצבא.

זכות אדם: הזכות לחירות
הזכות הכללית לחירות נובעת מההכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים בעלי תבונה שרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם עפ”י רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם. למרות חשיבות זו, יש צורך להגביל חירות זו. המקרים בהם תוגבל הזכות לחירות הם:
1. פגיעה בזכויות הזולת.
2. פגיעה בחברה.
3. פגיעה של הפרט בעצמו.
החירויות הן:
1. חירות המחשבה והדעה (החופש של כל אדם לגבש לעצמו דעה בכל עניין המצוי על סדר היום הפרטי או הציבורי, כל עוד דעתו אינה באה לידי ביטוי בפעולה חיצונית).
2. חירות המצפון (החופש של כל אדם להחזיק בדעות מסוימות, בעיקר בתחום המוסר).
3. חופש הביטוי וחירות המידע.
4. חופש העיתונות.
5. חופש ההתאגדות.
6. חופש הדת וחופש מדת.
7. חירות התנועה.
8. חופש העיסוק.
9. חופש ממאסר שרירותי.
10. חופש האספה.
11. חופש ההפגנה.
12. חופש השביתה.
13. חופש הנישואין.
14. חופש הבחירה.
זכות אדם: הזכות לקניין
הזכות לקניין (לרכוש) היא זכותו של אדם לשמור רכוש שנצבא על ידו או על ידי משפחתו, ללא סכנה שרכושו ייגזל ממנו. כל מה שיש לאדם והוא בעל ערך כלכלי נחשב לקניין. לקניין יש שני מובנים – קניין חומרי (רכוש) וקניין רוחני (המצאות, שירים, סיפורים וכו’).
זכות אדם: הזכות לשוויון
שוויון: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.
זכות לשוויון: במדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין וכו’.
כיצד הזכות לשוויון באה לידי ביטוי:
1. חקיקה.
2. שוויון בני החוק: המובן המהותי – תוכנו של החוק חייב להיות שוויוני ואין לבצע אפליות בין זכויות ובחובות על מנת שלא ייווצר מצב שהחוק מעניק זכויות יתר ולהיפך. המובן הפורמאלי – אכיפת החוק – יישומו של החוק בצורה שווה. החובות, האיסורים והעונשים הקבועים בחוק חלים על כל בני האדם במדינה באופן שווה.
הבחנה: משמעותה היא עמידה על השוני בין בני האדם במראם, בכישוריהם וביכולתם. התייחסות שונה של החוק אל השוני חייבת להיות רק כאשר יש לכך סיבה מוצדקת, כלומר כאשר השונות רלוונטית.
אפליה פסולה: התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות שאינן מוצדקות. למשל – אי קבלה לעבודה מסיבות שאינן רלוונטיות לעבודה עצמה. האפליה פסולה גם אם האנשים שונים זה מזה אולם השוני ביניהם אינו רלוונטי.
העדפה מתקנת: העדפה מתקנת היא בראש ובראשונה מדיניות שנוקטת מדינה כדי לשפר את מצבן של הקבוצות המקופחות בה. מטרת המדיניות ליצור שוויון ע”י צמצום פערים. מדובר בקבוצות באוכלוסיה שקופחו בעבר בהשוואה לקבוצות אחרות ולכן מצבן הכלכלי והחברתי נחות משאר האוכלוסייה. מטרה נוספת של העדפה מתקנת היא ביטול דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי הקבוצה החלשה. לסיכום, העדפה מתקנת פירושה מתן יחס לא-שווה לאנשים שהם שונים, אבל לכאורה, כדי לתקן עיוותים היסטוריים כלכליים וחברתיים.
זכות אדם: הזכות להליך הוגן
הזכות להליך הוגן פירושה הגנה על זכויות אדם מפני פגיעות לא מוצדקות במהלך העמדה לדין. מטרתה להבטיח שבמסגרת העמדה לדין, החל מרגע החשד ועד לרגע ביצוע העונש, הפגיעה בזכויותיו של החשוד תהיה מוצדקת. למשל – ייצוג משפטי.
זכות אדם: הזכות לכבוד
זכות זו מבטאת את ההכרה באנושיותם של בני האדם. היא ייחודית ועומדת בפני עצמה כמו האחרות. זכות זו כוללת קבוצה של זכויות: לשם טוב, לפרטיות ולצנעת הפרט. הזכות לכבוד פירושה הגנה על אדם מפני כל אותן פגיעות שלא קשורות ישירות לזכויות אדם אחרות. יריקה על אדם למשל, פוגעת בכבודו.
הזכות לפרטיות: הזכות לפרטיות הינה זכות בסיסית – מאפשר לאדם לחיות את חייו ללא כל חשיפה, התערבות וחדירה לחייו. מטרתה היא פיתוח האוטונומיה של האדם – מתן אפשרות לחיות חיים יצירתיים ובעלי מימוש עצמי.
הזכות לשם טוב: הזכות לשם טוב משמעותה – זכותו של אדם ששמו לא יוכפש ולא ייפגע ללא סיבה.

עקרון הגבלת השלטון
השלטון מפעיל את כלל משאבי הכוח במדינה (כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה); יש צורך להגביל את עוצמתו ולמנוע ממנו לנצל לרעה את הכוח ולפקח עליו שיפעל בהתאם לחוק.
האמצעים לכך הם: בחירות, חוקה, הפרדת רשויות ומנגנוני פיקוח. מכאן שעקרון הגבלת השלטון מעלה את הרעיון שהדמוקרטיה היא שלטון העם. העם מגביל את כוחם של נציגיו בשלטון ובכך מזכיר להם כי הוא מקור הסמכות והריבון הלגיטימי במדינה.
הפרדת רשויות
מטרת רעיון ההפרדה הוא לפזר את מוקדי הכוח באמצעות הפרדה בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. הדגם המקובל הוא הפרדה גמישה – כל אחת מהרשויות עוסקת בתפקידה העיקרי אולם בסמכותה לבצע תפקידים המשתייכים לרשויות אחרות.
מונטסקייה וגם ג’ון לוק, שהגו את רעיון הפרדת הרשויות מלכתחילה, ראו בצורת שלטון ייצוגית צורת שלטון המתחייבת מן המציאות. רעיון הפרדת הרשויות אומר שבכל מדינה חייבת להתקיים הפרדה בין תפקידי השלטון השונים על מנת למנוע ריכוז כוח ועוצמה בידי רשות אחת.

הכרזת העצמאות
רקע היסטורי
מגילת (הכרזת) העצמאות הוכרזה עם הקמתה של מדינת ישראל ב-ה’ באייר תש”ח. המגילה היא למעשה מסמך יסוד לקיומה של מדינת ישראל והיא הוכרזה על בסיס דמותו הדתית של העם היהודי, הזכות ההיסטורית של העם היהודי על מדינת ישראל, על בסיס האסון שנגרם ליהודים במלחמת העולם השנייה (השואה), על בסיס זכותם המוסרית של היהודים על הארץ, על בסיס זכותו של כל לאום לעמוד ברשות עצמו במדינה ריבונית ועל בסיס הכרה בינלאומית בהצהרת בלפור.
הכרזה: הכרה, רשמי יותר, פרסום, תהודה ותעודה רשמית.
מגילה: כתובה על קלף, רשמית ופורמלית.

פירוט מיקום במגילה הדגמה
החלק ההיסטורי-אידיאולוגי רקע היסטורי ורעיוני להקמת המדינה היהודית. פסקאות 1-9 אירועים היסטוריים: הגליית עם ישראל ושמירה על הזיקה לארץ, הקונגרס הציוני, הצהרת בלפור, השואה, יישוב הארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה, החלטת החלוקה של האו”ם.
אידיאולוגיה: היהודים שמרו על הזיקה לארץ ושמרו על המסורת. כמו כן לכל לאום זכות למדינה.
החלק ההכרזתי-אופרטיבי הודעה על הקמת המדינה, קביעת שמה של המדינה, הקמת רשויות השלטון הזמני, הבטחה לקיום בחירות לאסיפה מכוננת שתנסח חוקה, הקמת השלטונות הנבחרים של המדינה החדשה. פסקאות 11-12 שמה של המדינה החדשה יהיה ישראל, מוכרז על הקמת מדינת ישראל בישראל כמדינה יהודית עם סיום המנדט הבריטי על הארץ (באותו היום) תנוסח חוקה.
החלק העקרוני-מהותי א. העקרונות שינחו את המדינה החדשה הן במשטר הפנימי והן ביחסיה עם שכנותיה. כאן נקבע אופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית למרות שהמילה דמוקרטיה אינה מוזכרת במפורש.
ב. יעדיה של המדינה החדשה. פסקאות 12-19 א. המדינה תהיה מושתתת על יסודות החירות והצדק, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל האזרחים ללא הבדל דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת ומצפון, לשון וחינוך ותשמור על המקומות הקדושים.
ב. הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל שתהיה מולדת לכל העם היהודי בתפוצות, נאמנות לעקרונות מגילת האו”ם, שיתוף פעולה עם הערבים תושבי מדינת ישראל על יסוד אזרחות מלאה ושווה, הושטת יד לשלום לכל מדינות ערב השכנות, שיתוף פעולה עם יהודי התפוצות וליכודם סביב בניין הארץ ויישובה.

המשטר ורשויות השלטון בישראל
הרשות המחוקקת: הכנסת
הכנסת היא מוסד המבטא בראש ובראשונה את עקרון שלטון העם. חברי הכנסת הם נציגי העם שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ותפקידם לייצג את רצון הבוחרים ולהבטיח שרשויות השלטון לא יפגעו בבוחרים. הכנסת מונה 120 חברי כנסת (ח”כים) – נציגי כלל המפלגות שהשתתפו בבחירות, בתנאי שעברו את אחוז החסימה.
הכנסת כרשות מחוקקת
הכנסת היא הרשות היחידה המוסמכת לחוקק חוקים. באמצעות חקיקה זו נקבעות נורמות – דרכי התנהגות וסדרי שלטון במדינה. עקרון שלטון החוק מחייב גם את האזרחים וגם את רשויות המדינה.
הרשות השופטת
הרשות השופטת במדינה דמוקרטית ובישראל בפרט חייבת להיות עצמאית ובלתי תלוייה – חשיבות אי-התלות היא קריטית לשמירה על שלטון החוק במדינה. מטרת החקיקה והשיפוט היא קביעת נורמות התנהגות בעיצוב דפוסי התנהגות של התושבים, הסדרת היחסים בין אדם לאדם ובין אדם לשלטון בכל תחומי החיים. מאחר והחוק מחייב את כל רשויות השלטון ואת כל אזרחי המדינה, הרי מי שעובר על החוק חלים עליו אותם כללי העמדה לדין כמו על חברו (חסינות הינה יוצאת דופן – היא מפרה את השיוויון בפני החוק).
תפקידה העיקרי של הרשות השופטת הינו הגנה על שלטון החוק במדינה.