תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

הקשר בין מידת הפתיחות ביחסי הורים- מתבגרים לבין מערכת היחסים הבינזוגית בגיל ההתב

. מערכת היחסים שבין המתבגר להוריו
כדי שהמתבגר יתפתח לא רק מבחינה פיזית אלא גם יהפוך לאדם מבוגר ויוכל לתפוס את מקומו בחברה, עליו להגיע בהדרגה לעצמאות ביחסיו עם ההורים. אחד המיתוסים השכיחים הקשורים לגיל ההתבגרות מתאר יחסים מאד מתוחים בין מתבגרים להוריהם. לגבי חלק מהמתבגרים זוהי מציאות, משום שככל שגוברת שאיפת המתבגר להפגין עצמאות כלפי הוריו כך הוא עלול להתרחק מהם ועלולים להיווצר משברים במערכת היחסים ביניהם. מנגד עומד מחקרו של סורנסון ( 1973 ) המראה כי 88% מהמתבגרים מכבדים את הוריהם ומסתדרים אתם לגמרי לא רע. ואכן, לעתים ניתן להיווכח כי בתחומים רבים ישנה מידה רבה של הסכמה בין המתבגר לבין הוריו. ( נוימאיר, 1992 וסולברג, 1995 ).

ההבדלים בין ההורים למתבגר מאופיינים יותר בסממנים חיצוניים כגון לבוש, תספורת, דרך דיבור וסוג מוסיקה אהובה, ולא באפיונים מהותיים יותר כגון השקפת עולם, דעות פוליטיות ועמדות חברתיות. הקונפורמיות לחברים מתבטאת יותר בסממנים חיצונים ולא נוגעת להחלטות משמעותיות, הקשורות למטרות בעתיד, לבחירת מסלול לימודים, מקצוע או מקום עבודה. בנושאים אלה נוהגים המתבגרים להתייעץ עם ההורים.
המתבגרים מבלים, אמנם, יותר עם קבוצת בני הגיל מאשר עם ההורים, אך השפעת ההורים עליהם איננה נופלת מהשפעת החברים, ואף עולה עליה. נכון שהקבוצה עוזרת למתבגרים להגדיר את עצמם ולהכיר את עצמם טוב יותר, אך היא אינה גורמת בדרך כלל למהפכות באישיותו ובהתנהגותו של המתבגר. השפעות מעין אלה עלולות להתרחש במידה וההורים לא מספקים למתבגר מקור תמיכה רגשית ואינם מסוגלים להתקשר עמו ולהסתגל לשינויים שחלו בו. במקרים אלה נאלץ המתבגר לחפש את התמיכה הרגשית בחברת בני גילו ואז הוא נתון יותר להשפעתם. (נוימאיר, 1992 ).
למרות היחסים התקינים בין המתבגר להוריו, נוצרים לא פעם מתחים ועימותים, המתבטאים בויכוחים ולעתים אף בהרמת קול. העימותים הם תופעה חיובית וחשובה ומסיעים למתבגר בגדילה, בפרידה מן ההורים ובעצום הזהות האישית של המתבגר- הגדרה עצמית ורכישת עצמאות ואחריות אישית.
נשאלת השאלה מהו המקור למתח בין המתבגר להוריו. בתקופת ההתבגרות נוצרת לא פעם אצל הורי המתבגר תחושת מבוכה, משום שאינם יודעים ובטוחים מה עליהם לדרוש מהמתבגר- מה לאסור עליו, מה להתיר לו. על ההורים לבנות מסגרת בעלת גבולות ברורים של מותר ואסור, של טוב ורע. ( אם מסגרת זו אינה קימת, מחפשים המתבגרים לא פעם מסגרות חברתיות ברורות אחרות, כגון כתות דתיות).
תפקידם של הורים לילד קטן שונה מתפקידם בתור הורים למתבגר, ולא כל הורה יודע לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו כדי להתאימם לילדו הגדל והמשתנה. בשל כך נדרשת מהורי המתבגר גמישות רבה ויכולת הסתגלות לשינויים האינטנסיביים החלים אצל המתבגר. על ההורים לשנות מדי פעם את הגבולות שהציבו, תוך הידברות והבנה. יחד עם זאת על להם להימנע מעימותים הוגנים ומכובדים, אשר תורמים רבות לגיבוש הזהות ורכישת העצמאות של המתבגר בגיל זה. (נוימאיר, 1992 וסולברג, 1995 ).
למה מצפים המתבגרים מהוריהם? בניגוד למה שהורים רבים עלולים לחשוב, המתבגר ( גם אם לא תמיד הוא מודע לדבר ומוכן להודות בכך ) מחפש אוירה טובה בבית, שמוכיחה לו כי הוא רצוי. כל מתבגר רוצה, אולי יותר מכל דבר אחר, שהוריו יתייחסו אליו באופן אישי ולא כ”מקרה” של ילד בגיל ההתבגרות.
באופן טבעי רואה עצמו המתבגר בעיניים שונות מאלו של הוריו. ההורים משמשים למתבגר מעין תזכורת מתמדת למה שהיה פעם בעבר, ובשל כך מתעורר אצלו הצורך בהפגנת כוח כלפיהם, מתוך תקווה שאולי ירגישו שהשתנה אצלו משהו, והוא יותר לא הילד הקטן שהיה להם. (סולברג, 1995).
לדעת שטיינברג (1980) נראה לפעמים כי המתבגר והוריו צועדים בכיוונים הפוכים- בעוד שהמתבגר מסתכל קדימה ביודעו שהכל עוד לפניו והוא נמצא בשיא כוחו, מרגישים הוריו כי שעון הזמן שלהם הולך ואוזל. הם מתחילים להרגיש סמני הזדקנות ראשוניים וחושבים שהזמן חולף מבלי שיצליחו להשיג את מה שרצו בחיים.
כשהמתבגר מרגיש, שהוריו אינם רוצים בו, או שהוא נתקל לעתים קרובות מדי ביחס ביקורתי שלא לצורך, הוא עלול להגיב בקול בכעס ובתוקפנות. בתנאים אלה מתרחשים משברים במערכת היחסים במשפחה מצד שני, ישנה חשיבות רבה, גם בגיל ההתבגרות, לגלויי חיבה ואמון הדדי מצד שני, ישנה חשיבות רבה, גם בגיל ההתבגרות, לגלויי חיבה ואמון הדדי ביחסים שבין המתבגר ובין הריו. אוירה רגשית טובה יכולה להיות גורם חשוב מאוד בגיבוש זהות אישית חיובית אצל המתבגר.( אריקסון).
ישנה הבחנה חשובה בין הורים המגלים גישה של סמכות דומיננטית לבין הורים שיוצרים אוירה סמכותית מותנה במערכת היחסים עם ילדיהם. במחקרים של גריטבנט וקופר (1983) וכן במחקריו של באומרינד (1968, 1978) התברר כי הורים דומיננטיים מעוררים לעתים התנגדות ומרדנות אצל ילדיהם בתקופת ההתבגרות, המופיעות כגורמים אפשריים להתנהגות אנטי- סוציאלית ולתופעות ניכור שונות. לעומתם, הורים המפגינים יחס גמיש יותר כלפי ילדיהם, מצליחים למצוא אצלם ביתר קלות אוזן קשבת, ומפלסים דרך לשמירה על תקשורת טובה יותר בתוך המשפחה. סולברג, 1995 ).

3.1 הפתיחות ביחסי הורים – מתבגרים

בגילאי 16 – 21 מתפתחת תפוסת ההורה כאדם, ולא רק כממלא תפקיד. מתפתח הצורך, בגילאים אלה, בתקשורת משמעותית עם ההורים, במקביל לקשר קרוב עם חברים או עם בן זוג. (הקשר נחוץ לשם עיצוב האישיות, יכולת התמודדות ופיתוח הביטחון העצמי.)
מחקריו של פרופסור סמילנסקי מראים כי מרבית המתבגרות חשות קרבה לפחות לאחד מהוריהן, ומסיבה זו הן פתוחות יותר בתקשורת עם הוריהן. (בייחוד עם האם).
בנושאים רגישים הנטייה היא להיפתח אל האם ואילו האבות מעורבים בחיי הבת בתחומים ספציפיים, ורובם מעודדים אצל בנותיהם את ההתפתחות האינטלקטואלית. מסיבה זו רוב הקונפליקטים של המתבגרות, מתרחשים עם האם. (סמילנסקי, 1989 ).
ביחסי המתבגרים הבנים עם הוריהם, נמצא כי קימת פחות תקשורת, פחות מעורבות ופחות קונפליקטים. הנערים מעורבים פחות בנעשה במשפחה, במידה וקימת תקשורת עם האב, היא מתנהלת בשלושה מישורים: אינפורמציה וחילופי דעות, ברור המצב בלימודים ותוכניות הלימודים בעתיד, ותלונות על בעיות ביחסי המתבגר עם אמו.
כאשר הנערים רוצים להתייעץ עם ההורה בבעיות אישיות – חברתיות, הם מנסים לחפש קשר עם האם.
בעייתם הגדולה ביחסים עם האב היא תחושה שלא יעמדו בציפיותיו. (סמילנסקי, 1989 )

כל תקשורת במשפחה מתנהלת ומתפתחת על יסוד ההנחה של תלות הדדית. בין שמקור התקשורת- שולח המסר הראשון באינטראקציה מסוימת, הוא המתבגר ובין שזה ההורה, קימת הנחה המבוססת על תפיסה הדדית של האחר ולא צורך פנימי ( מודע או לא מודע) להגיב כלפיו ולהשיג משהו בתמורה.
האמינות (האותנטיות) הוא גורם חשוב מאד בתקשורת בין מתבגרים ובין אחרים המעונינים בהתפתחות יחסים חיוביים אתם. בשל העדר תמיכה עצמית ברורה וחוסר הביטחון של המתבגר ביחס למקומו בחברה וכן בשל חיפוש אחר זהות אישית והצורך בביטחון בקשרים בין אישיים, האמינות חשובה ביותר למתבגר. בראש ובראשונה של הוריו, אך גם של חבריו, מוריו ושאר הסובבים אותו. (סמילנסקי, 1989 ).
אחת הבעיות בתקשורת בין המתבגר להוריו היא קריאת הבחנה לא נכונה של סימנים- תופעה המופיעה לרוב על רקע עומס החובות הקודמות, הקשורות בהתנסויות ביחסים שבין המתבגר להריו. (הצטברות של רגשות וציפיות ). בעיה זו קימת בכל תחומי התקשורת הבין אישית.
ישנם הורים ומתבגרים החוששים מתקשורת הדדית של קרבה. אצל המתבגרים אופיינית התופעה כאשר קיים חשש לאיבוד הישג ההתבדלות- אינדיבידואציה. מתבגר שטרם התקדם במידה מספקת בתהליך עיצוב זהותו, עומד בפני הבעיה שהוריו אינם מעניקים לו הזדמנות לעימות. (סמילנסקי, 1989 ).

לסיכום: מערכת היחסים עם ההורים, בעיקר אופי התקשורת ומידת הפתיחות, משפיעה על המתבגר בעיצוב זהותו האישית ותורמת גם להפיכתו לאדם בוגר מכל הבחינות. מכך ניתן להסיק כי הדבר ישפיע גם על פיתוח קשרים ומערכות יחסים בין זוגיות בגיל ההתבגרות.

1 גיל ההתבגרות

1.1 התבגרות גופנית

בגיל ההתבגרות חלים אצל בני הנוער שינויים גופניים משני סוגים: שינוים הקשורים לצמיחה הגופנית ושינויים הקשורים לבשילה המינית. הגורם לשינויים הללו הוא הפרשה הורמונלית מבלוטת ההיפותלמוס שבמוח, אשר מורה לבלוטת המין (אצל הבנים- האשכים ואצל הבנות- השחלות) להפריש הורמוני מין. הפרשת ההורמונים מגיעה לשיאה בגילאי 10 – 12 לערך, וכתוצאה מכך חלים שינויים גופניים מהירים ופתאומיים. בין שני המינים קיימים הבדלים מבחינת קצב ההתפתחות הגופנית והמינית. לרוב הבנות מקדימות את הבנים: הן צומחות ומגיעות לשיא גובהן והתפתחותן המינית כשנתיים לפני הבנים. (נוימאיר, 1992 ).

הצמיחה הגופנית המהירה מתבטאת אצל שני המינים בשינויים גדולים, המעבירים את המתבגר ממצב של חוסר בשלות למצב של בשלות גופנית ומינית. הצמיחה הגופנית מתחוללת בקצב מהיר מאד ויכולה אף להופיע בצורה פתאומית. לכן מבנה הצמיחה הגופנית – “קפיצה התפתחותית מהירה”. בעקבות הקפיצה ההתפתחותית המהירה מתארכות בעיקר הידיים והרגלים, והפרופורציות הגופניות משתנות. מסיבה זו מרגיש המתבגר מגושם במקצת. תווי הפנים הילדותיים משתנים אף הם, המצח גדל, השפתיים מתמלאות והפה מתרחב. שינויים ביולוגים אלה ואחרים מושפעים מגורמים גנטיים, פסיכולוגים וסביבתיים, ובכללם גם תנאי תזונה ורמה בריאותית.
הצמיחה הגופנית המהירה נמשכת אצל שני המינים בדרך- כלל 4 – 5 שנים, כאשר קצב הגדילה (הממוצע) המהיר ביותר מופיע אצל בנות בגיל 11 ואצל בנים בגיל 13 . בתום הקפיצה הגופנית לגובה, מגיעים המתבגרים לכדי 98% מגובהם העתידי בשנות הבגרות.
במקביל לצמיחה לגובה, עולה משקל הגוף וחלים שינויים בולטים בממדי הגוף. הבנים נעשים רזים יותר, חזקים יותר ומקבלים גוף גברי- רזה ושרירי. לעומתם, קימת אצל הבנות נטייה להשמנה. מסתמנת אצלן הופעה נשית, שבאה לידי ביטוי והתפתחות החזה והתרחבות אגן הירכיים.
השינויים שחלים בגיל ההתבגרות מתבטאים מבחינה תזונתית בעליה בתאבון. סיבת התופעה בשינויים בחילוף החומרים, המכוונים לספק את חומר הגלם הנדרש לצמיחה גופנית מהירה. (נוימאיר, 1992 וסולברג, 1995).

הבשילה המינית מהווה אחד מהביטויים המרכזיים של ההתפתחות בתקופת ההתבגרות. לבשילה המינית יש לרוב סדר קבוע, והיא כוללת התפתחות אברי מין ראשוניים (אברי הרבייה) והתפתחות אברי מין משניים.
אצל הבנים מתחילה ההתפתחות המינית בסביבות גיל 11 – 11.5 , עם הופעת הסימנים הראשונים של שיער ערווה וגדילת אברי המין (הראשוניים). חלק מן הבנים מתנסה בתופעת הקרי, שפיכת זרע בלתי רצונית בזמן השינה. סימני המין המשניים של המין מופיעים כגדילת שיער בבית השחי ועל הפנים, וכן בהשתנות קולו של המתבגר לקול גברי יותר.
אצל הבנות ניכרת תחילת הבשלות המינית בהופעת הוסת סביב גילאי 9 – 17, כאשר הגיל הממוצע הוא 12 – 13 . בנוסף, גדל לבנות שיער סביב איבר המין ובבית השחי והשדיים מתפתחים. (זיו, 1984 , נוימאיר,1992 וסולברג 1995 ).

הפרשת הורמוני המין אחראית, בנוסף לשינויים הגופניים והמיניים, גם להתעוררות הדחפים המיניים אצל שני המינים. שיעור ההורמון אנדרוגן, שאחראי לדחף המיני, גובר אצל המתבגרים. עקב התעוררות הדחפים המיניים ובשל איסורי החברה לקיים יחסי מין בגיל מוקדם, רווחת תופעת האוננות בקרב מתבגרים רבים משני המינים.
שינויים נוספים הקשורים להורמוני המין הם תופעת פצעי הבגרות (אקנה) אצל חלק מהמתבגרים, כתוצאה מעליית רמת השומן בעור. (נוימאיר, 1992 ).

לסיכום: בגיל ההתבגרות חלים שינויים גופניים ומיניים מהירים ורבים: מתרחשת צמיחה מהירה לגובה, ישנה עליה במשקל, מתפתחים אברי המין הראשוניים והמשניים, מופיעים פצעי בגרות ואצל הבנים משתנה הקול. שינויים אלה משפיעים על התפתחות קשרים בין המינים וקיומן של מערכות יחסים בין זוגיות בגיל ההתבגרות. להתעוררות המינית החזקה אצל שני המינים, קשר הדוק לשינויים החברתיים בקבוצת הגיל ולהיווצרות יחסיים חברתיים ורומנטיים בין המינים.

1.2 התפתחות היחסים החברתיים בגיל ההתבגרות ואופיים

בתקופת ההתבגרות חלים על המתבגר שינויים חברתיים משמעותיים. למתבגרים אין סטטוס חברתי ברור. הם אינם ילדים עוד, אך הם גם עדין לא מבוגרים. מסיבה זו כינה קורט לוין את המתבגר כ”איש שוליים”. מצב של איש שוליים הוא מצב אינו ברור, משום שהמתבגר אינו יודע כיצד עליו לנהוג. דפוסי ההתנהגות המצופים ממנו אינם זהים לדפוסי ההתנהגות שהורגל בהם בעבר, ולא ברור לו אילו מבין דפוסי ההתנהגות הבוגרים מותרים לו. לעומת זאת, הוא מתייחס בהיסוס ובחוסר ביטחון כלפי אותן התנהגויות בוגרות שכבר מותרות לו, בשל היותן חדשות ומוזרות לו. (נוימאיר, 1992).
כתוצאה ממעמדו החברתי הבלתי ברור, המטרות, הערכים וההתנהגויות אינם ברורים לו עוד כפי שהיה בעבר. הוא נהנה עתה מחופש פעולה רחב יותר מבתקופת הילדות, אך זה עדיין לא חופש פעולה של מבוגרים, עובדה זו מביאה לא פעם למתחים ולמריבות בין המתבגרים להוריהם. התוצאה היא מצוקה נפשית המביאה להתפרצויות זעם, לתנודות במצבי הרוח, לחרדה ולדיכאון.
תקופת ההתבגרות מתוארת על ידי קורט לוין כתקופת מעבר לא יציבה, הגורמת למתבגר לשנות את קבוצת ההשתייכות שלו: משום שאינו שייך לגמרי לקבוצת הילדים ולגמרי לקבוצת המבוגרים, הוא חש השתייכות מלאה רק בחברת בני גילו.( קבוצת השווים ). ( נוימאיר, 1992 ).
לקבוצת השווים בגיל ההתבגרות חשיבות רבה, משום שבה זוכה המתבגר להגדרה ברורה. לכל בני הקבוצה ערכים, מטרות, סגנון חיים והתנהגויות שווים. הם מחקים זה את זה ומזדהים עם קבוצת בני הגיל, וכך חשים מיוחדים ושונים מן המבוגרים כאחת. בדרך זו משיגים המתבגרים הגדרה עצמית ברורה יותר ותחושת שייכות.
בשל הדמיון החיצוני הרב (לבוש, תסרוקת, צורת דיבור, טעם מוזיקלי), נוצרת קונפורמיות רבה לקבוצה. הנונ-קונפורמיות- התמרדות המתבגרים נגד דפוסי ההתנהגות של ההורים, מחד , והקונפורמיות הרבה לקבוצת השווים, מאידך, מסיעים לחידוד הגדרת הסטאטוס של המתבגרים.
מערכת היחסים הבין- זוגית, הנוצרת בגיל ההתבגרות, עוזרת גם היא למתבגר בהגדרת הסטאטוס שלו. היותו שייך למסגרת קבועה יחסית וברורה תורמת למתבגר בהבנת עצמיותו ובתחושת השייכות שלו. קשרים עם ההורים, שיהיו ליברליים יותר, יסיעו למתבגר להפנות את האנרגיות שלו ( במקום לעימותים עם הוריו) ליצירת קשר עם בני המין השני. (נוימאיר, 1992 ).

דפוסי התפתחות הקבוצות בגיל ההתבגרות
בגילאים שונים קבוצות הגיל שונות במטרות, במבנה ובאופן התקשורת שלהן בין חברי הקבוצה. ניתן להבחין בחמישה שלבים עיקריים של דפוסי התפתחות הקבוצות בגיל ההתבגרות. בדרך כלל, עוברים המתבגרים, לפי הסדר משלב אחד למשנהו.
* קבוצה חברתית חד מינית מבנה זה מאפיין את סוף הילדות ותחילת הבגרות. לכל קבוצת בני אותו מין ( בנים לחוד ובנות לחוד) מקימים יחסי גומלין עשירים במסגרת קבוצתית. לכל קבוצת מין משחקים שונים, תחומי התעניינות שונים, וזאת תוך שמירה על טהרת החד מיניות. בשלב זו יש אומנם התעניינות במין השני, אך ההתעניינות אינה הופכת לתקשורת ממשית. הקבוצה מעסיקה מאד את המתבגר, אך החיים הקבוצתיים גורמים לחץ מסוים. כדי להשתחרר ממנו, מרבית המתבגרים עוברים למבנה של “החבר/ה הטוב/ה”. (זיו, 1984) .
*החבר/ה הטוב/ה- קבוצה זו מתקיימת בתחילת גיל ההתבגרות, ונוצרת כזוג חברים חד מיני מתוך הקבוצה החד-מינית. בתקופה זו תופס החבר הטוב מקום מרכזי בחיי המתבגר. השניים מבלים יחד זמן רב. יחסי הגומלין ההדוקים בין החברים הטובים משנים את התנהגותם במידה רבה. הם משמשים זה לזה כראי: מחקים צורת דיבור, לבוש ותסרוקת זה של זה. הטעם שלהם דומה במוזיקה, בספרים, בבילויים ואף בבני זוג אפשריים. הנושאים העיקריים העולים לשיחה בין זוג חברים טובים נסובים בעיקר סביב ניתוח עצמי וניתוח הזולת, כאשר האחרון תופס לרוב את המקום העיקרי. תוך ניתוח הזולת, למתבגר קל יותר להבין את מניעו, מטרותיו והשקפותיו. תהליך זה עוזר, לפי אריקסון, ל”חיפוש הזהות העצמית בדרך נעימה ובטוחה”. החברים הם תומכים, אינם ביקורתיים יתר על המידה ומוכנים לשמוע ולהשמיע כמעט כל דבר. החבר מעשיר את חיי המתבגר תוך מתן תמיכה רגשית חשובה ביותר. הוא מהווה מקלט מרגיע ומציע פורקן לתסכולים שקורים בבית או בבית הספר. התמיכה הופכת את קשר החברות למשהו יקר, שלמענו מוכן המתבגר לעשות הרבה. חברות אצל בנות שכיחה יותר ונמשכת זמן רב יותר מאשר אצל בנים. ההסבר לכך יכול להתקשר לתלות הגבוהה של הבנים בקבוצת הגיל. אצל בנות, לעומת זאת החברה הטובה משמשת כאשת סוד עד סוף גיל ההתבגרות ואף מעבר לזה. קשרי הבנות, בדרך כלל, יותר אינטנסיביים מקשרי הבנים, וההשקעה הרגשית גדולה כל כך, עד שיש רצון לנצל את תנובתה לאורך זמן רב. היווצרות זוגות מרחיקה בדרך כלל את החברים הטובים זה מזה, אולם זו התרחקות זמנית, שכן קשרי החברים יציבים יותר מהזוגות. (זיו, 1984).
*החבר’ה- מהווים קבוצת התייחסות חשובה ביותר. בין החבר’ה נבנות נורמות המחייבות את חברי הקבוצה, נוצר מבנה חברתי מדורג וקימת תחושת ליכוד קבוצתית. נוכחות החבורה מעניקה לחבריה תחושת ביטחון והעזה, ומהווה מוקד משיכה הולך ומתחזק.
לחיי החבר’ה היבטים חיוביים ושליליים:
החיוביים: *בני הקבוצה מעניקים תמיכה זה לזה. התמיכה מאפשרת למתבגר לתת ביטוי לרגשות חיוביים ושליליים, לדבר באופן גלוי על החששות ועל העימותים עם הוריו.
*החבורה מעניקה למתבגר יוקרה, במיוחד אם הקבוצה עצמה זוכה ליוקרה מסוימת.
השליליים: *המסגרת מכתיבה צורת התנהגות, לבוש, דיבור וכדומה, העלולות לפגוע בפיתוח הטעם האישי. יש בה טעם מסוים לקבל את דעת הכלל. הכנעות ללחץ עלולה לתרום להיווצרות התנהגות של “הולך בתלם”.
*ההשתייכות מעניקה אמנם יוקרה, אך עלולה לפתח גם סנוביות, המלווה בזלזול כלפי אלה שאינם שייכים לקבוצה ה”נכונה”.
*הקשר עם ההורים נפגע – ככל שגודלת השפעת החבר’ה, כך מתרבים העימותים עם ההורים. מצד שני, בקשרים ליברלים יותר עם ההורים, יתכן והמתבגר יראה את החבר’ה כמקור להתפתחות ולא כמתחרים להוריו. (זיו, 1984).
*קבוצות משימתיות- חבורות מתבגרים בעלי משימה משותפת.
*בני זוג אוטונומיים- כוחה של קבוצת הגיל נשבר על ידי האהבה.
לקראת סיום גיל ההתבגרות נוצרים בקרב המתבגרים זוגות, כלומר חבר וחברה ש”יוצאים קבוע”, ושהכל יודעים שזהו מעמדם. אלה זוגות אוהבים, בעלי קשר רגשי חזק ביותר. בני הזוג מוצאים זה בזו סיפוק לצורכיהם הרגשיים והאינטלקטואלים, ובשל כך יורדת בעיניהם חשיבות החבר’ה ומעורבותם בקבוצה פוחתת, אך לא לחלוטין. בני הזוג מקימים מפגשים משותפים עם זוגות אחרים, ועם בני זוג אחרים. בני זוג אוטונומיים משתחררים מלחץ החברה, וכתוצאה מכך הם פחות קונפורמיים ויותר עצמאיים. הדבר בא לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות, בתחומי התעניינות ובעמדות. זיו, (1984).

סיכום- מדוע נמשכים המתבגרים לבני קבוצת הגיל?

גידול פיזי- מעניק למתבגר תחושה שאינו ילד יותר. כל השינויים החיצוניים מביאים אותו לעתים למבוכה בחברת המבוגרים. קבוצת בני הגיל עוזרת למתבגר להתמודד עם השינויים. התפתחות הורמונלית ועוררות מינית דוחפות את המתבגר להתעניין בבני המין השני. מפגשים חברתיים בקבוצת הגיל מהווים הזדמנות להתקרבות למין השני.
הבשלות האינטלקטואלית- מעוררת אצל המתבגרים שאלות. בניסיון לשאול, להחליף דעות, או להסביר למבוגרים את השקפת עולמם, נתקלים המתבגרים בחוסר סובלנות
ואי-הבנה. הדבר מושך את המתבגרים לקבוצת בני גילם, בה ימצאו הבנה, השתתפות והזדהות מלאה.
קבוצת בני הגיל עוזרת למתבגר בעיצוב הזהות האישית. המתבגר לומד את השונה והמיוחד שבו, והקבוצה עוזרת לו בכך שהיא משמשת לו כראי, העוזר לו לראות יותר טוב את עצמו.
ההשתייכות לקבוצה עוזרת למתבגר להשתחרר מהוריו. את התלות בהורים, מחליף המתבגר בתלות בחבריו: ככל שמתרחק יותר מהוריו, כך נעשה יותר תלוי בקבוצת הגיל. זהו שלב המעבר שבסופו ישתחרר המתבגר גם מתלותו בבני הגיל ויבסס את ישותו כאדם נפרד לקראת יחסים אינטימיים עם בן או בת זוג.
הקבוצה מהווה עבור המתבגר מקור לסיפוק צרכיו הפסיכולוגיים: במסגרת הקבוצה ניתנת גושפנקא לפריקת מרץ ותוקפנות, האסורים לביטוי בחברת המבוגרים. (למתבגר מותר ליד חבריו לקלל, להתלבש בצורה “זרוקה”, לדבר בסלנג ). בין החברים ניתן לדבר על נושאים שלא נוח לדבר עליהם עם ההורים או עם מבוגרים אחרים. ניתן להתלונן על ההורים מבלי לפחד מעונש, ולמצוא אוזן קשבת לכל הצרות. במסגרת הקבוצה אפשר גם להחליף מידע על מין וגם להתנסות בתפקידים חברתיים. (זיו, 1984 ונוימאיר, 1992 ).

לסיכום: קבוצת בני הגיל ממלאת תפקידים חשובים בחיי המתבגר: תורמת להגדרה עצמית, ליצירת תחושות שייכות ולגיבוש הזהות האישית, היא עוזרת במתן תמיכה רגשית, בהשתחררות מן ההורים ומתן ביטוי לדחפים אסורים. בשל כך מבלים המתבגרים זמן רב עם חבריהם ונתונים רבות להשפעתם.
בילוי עם קבוצת הגיל או עם בני הזוג יוצר לעתים חיכוכים עם ההורים, אך כאשר היחסים בין המתבגר להוריו ליברלים יותר, יהווה הקשר עם קבוצת הגיל או בן הזוג צורך התפתחותי ולא ערוץ למרידה בהורים. הליברליזציה שקימת בקשר בין המתבגר להוריו תופנם אצלו ותבוא לידי ביטוי ביחסיו עם קבוצת בני הגיל ובעיקר עם בני הזוג.

רשימה ביבליוגרפית

1. בר-אל, ציפי ונוימאיר, מרים. מפגשים עם הפסיכולוגיה – פסיכולוגיה התפתחותית.
אבן יהודה: רכס הוצאה לאור, 1992. עמ’ 43. עמ’ 170-164. עמ’ 175-173. עמ’ 179-178.

2. בר-אל, ציפי ונוימאיר, מרים. מפגשים עם הפסיכולוגיה – פסיכולוגיה חברתית.
אבן יהודה: רכס הוצאה לאור, 1996. עמ’ 171-156.

3. זיו, אבנר. הגיל הלא רגיל. תל אביב: פפירוס בית הוצאה באוניברסיטת תל-אביב, 1992.
עמ’ 115-103

4. זיו, אבנר. ההתבגרות. הוצאת מסדה, 1984. עמ’ 42-33. עמ’ 71-61. עמ’ 78-75. עמ’ 87-81.

5. זיו, אבנר. פסיכולוגיה- מדע בהבנת האדם. תל-אביב: הוצאת ספרים עם עובד, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1994. עמ’ 296-293.

6. מוס, רולף א’. תיאוריות על גיל ההתבגרות. תל- אביב: הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, ספריית פועלים, 1988. עמ’ 74 – 79.

7. סולברג, שאול. פסיכולוגיה של הילד והמתבגר – מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית.
ירושלים: הוצאת ספרים ע”ש י. ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1985. עמ’ 259-257.
עמ’ 278-276. עמ’ 283-280.

8. סמילנסקי, משה. אתגר ההתבגרות – יחסים בין המינים – כרך ב’. רמת אביב: הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב, 1989. עמ’ 81-64.

9. סמילנסקי, משה. אתגר ההתבגרות – יחסי מתבגרים הורים – כרך ג’. רמת אביב: הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב, 1989. עמ’ 85-68. עמ’ 98-95.

2. מערכת היחסים הבינזוגית

מערכת היחסים הבינזוגית מתפתחת בגיל ההתבגרות ומהווה חלק ממאפייניו החברתיים. כדי להציג ולאפיין מערכת יחסים בינזוגית אתמקד בשני תחומים עיקריים ומשמעותיים ביחסים – אהבה ויחסי מין.

2.1 אהבה.

בספרו “אמנות האהבה” תיאר אריק פרום (1971) את האהבה הבוגרת כ”איחוד של שנים, המאפשר לכל אחד מהם את יחודיותו ושלמות זהותו”. האהבה – רגש עמוק הגורם עוררות, שמחה וכאב, הינה חוויה התופסת מקום מרכזי בחייהם של רוב בני האדם – הן במחשבותיהם והן בהתנהגותם. זיו (1984) רואה את האהבה כאחד מגורמי האושר לאדם. רובין (1973) מצא שהמרכיבים העיקריים הקשורים האהבה הם אינטימיות, תחושה של קשר קרוב ותחושת דאגה לבן הזוג. שטרנברג (1988) הציע תיאוריה על מההיא אהבה ובה שלושה מרכיבים: תשוקה, אינטימיות ותחושת מחויבות. גישות נוספות מתייחסות לרצון להתחלק ולאכפתיות. (סמילנסקי, 1989 וזיו, 1984, 1994 ).

השקפות על אהבה הנובעת מתיאוריות פסיכולוגיות
אריקסון (1968) קושר את מושג האהבה לנושא הזהות, והוא רואה באהבתו, או אהבותיו, של המתבגר ניסיון שיכול לעזור לו להגיע להבהרה ברורה יותר של זהותו האישית תוך יצירת קשר קרוב עם המין השני. (זיו,1994,1984).
על מנת להשלים את החיפוש אחר הזהות, חייב המתבגר למצוא מענה לשאלה “מי אני?”. עליו גם ליצור אורינטציה כלשהי לגבי העתיד ולהתמודד עם השאלות “לאן פניי?” ו”מה ברצוני להיות?”. רק בעקבות התפתחות היבטים אלה של זהות -אני, תתאפשר האינטימיות של אהבה מינית ורגשית. כן יתאפשרו יחסי- רעות עמוקים, וחירות ההפקה העצמית בלא חשש לאבד את זהות האני. משהושגה הזהות האישית, עולה הצורך באינטימיות אישית ותופס את מקומו המרכזי בזירת ההתפתחות הפסיכולוגית של המבוגר הצעיר. הקונפליקט בשלב זה , כפי שמסביר אותו אריקסון הוא בין אינטימיות לבידוד ביחסים בין- אישיים. (מוס,1988).
אינטימיות פירושה קשר רגשי קבוע עם אדם אחר, כלומר בן זוג קבוע. קשר אינטימי מוביל ליחסי אהבה, מין, אחריות הדדית וחיי שיתוף. האינטימיות מרחיבה את האני הפרטי ויוצרת חום, בטחון וקרבה.(נוימאיר, 1992).
התוצאה החיובית של “שלב האינטימיות לעומת בידוד” היא האינטימיות, לרבות אינטימיות מינית, וכן אהבה יציבה, רעות אמיתית ונישואים ברי- קיימא. ההשלכה השלילית היא בידוד ובדידות, ואם האינטימיות אינה מבוססת על זהות קבועה, היא עלולה להסתיים בפירוד ובגירושין. בוגר צעיר, בעל ספקות לגבי זהותו, ייסוג מקשר בין אישי, או שיחפש לעצמו מפגשים ארעיים ללא אינטימיות, מין ללא אהבה, או קשר ללא יציבות רגשית. עלולה גם להתפתח הנטייה לניתוק וריחוק בקשר הבין אישי. (מוס, 1988).
שתי גישות פסיכולוגיות עיקריות, שנרמזו כבר אצל אפלטון ואובידיוס, לנסות להסביר את האהבה. הראשונה מתייחסת אליה כאל תהליך הקשור בדחפים ביולוגים – מיניים. השניה רואה באהבה צורך פסיכולוגי להשלמה עצמית. (זיו,1984, 1994).
אהבה רומנטית – ביטוי מוסווה לתשוקה מינית – הראשון שניסה להבין את רגש האהבה מנקודת מבט פסיכולוגית היה פרויד, אשר ייחס לדחף המיני תפקיד מרכזי בכל תורת ההתנהגות וגם באהבה. לפי פרויד, האהבה אינה ביטוי של תשוקה מינית מתוסכלת. בשל האיסורים החברתיים המוטלים על סיפוק הדחף המיני, אך הוא יכול למצוא את ביטויו הטבעי, האנושות פיתחה את האהבה הרומנטית כדרך עקיפה להשקעת האנרגיה המינית (הליבידו). ביטויי האהבה המינית הם הרצון להיות במחיצתו של מושא התשוקה והשאיפה להתאחד עמו. בזמנו של פרויד, בעיקר, עודדה החברה אהבה, אך מנעה סיפוק מיני מחוץ למסגרת הנישואין. אם גישתו של פרויד נכונה, ניתן למצוא בה הסבר לתופעת הבגידות (בחברה המערבית). בהתאם להנחתו – אם האהבה הרומנטית היא תחליף לתשוקה מינית, משהושלם הסיפוק המיני, בא החיפוש אחרי ביטוי רומנטי במקום אחר.
אהבה רומנטית – ביטוי לצרכים נפשיים- רייק בספרו “על אהבה ותשוקה” (1957) טוען שליחסי מין שני היבטים משלימים אך נפרדים – היבט ביולוגי והיבט רגשי. האהבה לדעתו היא תהליך של חיפוש אחר בן-זוג או בת-זוג המשלימים את הצרכים הפסיכולוגים הנובעים מאישיותו של כל אדם. לכל אדם נקודת תורפה בתחומים שונים. ככל שיהיה פתוח מרוצה מעצמו ויחוש בחולשות אישיותו, כך יבקש לחזקן באמצעות התאהבות בבן- זוג, שחולשותיו הם הצדדים החזקים אצל בן הזוג. יתכן שההתאהבויות הרבות והמשתנות במהירות של המתבגרים אינן אלא ביטוי לחוסר ביטחון ולחיפוש אחר זהות עצמית. (עפ”י תפיסה זו ניתן לנבא במי יתאהב האדם).
גישתו של רייק הביאה לפיתוח “תיאורית הצרכים המשלימים” (וינץ’, 1958), אשר גורסת שלמטרות נישואין מחפש כל אחד בן זוג הממלא צרכים המשלימים את צרכיו הוא. הצרכים, יש להוסיף, עמוקים באישיות ולא תמיד מודעים. (זיו, 1984, 1994).

בניגוד לדעה הרווחת כי כל אהבה היא ייחודית, בכל האהבות ישנם שלבים דומים, וכולנו עוברים תהליך מורכב הדורש השקעה. זיו (1984) בעזרת מחקר שערך, בנה מודל לאהבה. האהבה, שהוגדרה במודל כ”תלות הדדית תוך כיבוד עצמאותו של הזולת”, נוצרת תהליך, שבו שלבים מספר:
1. משיכה – תוצאה של התנסויות העבר ונתונים פיסיים, שהיופי הוא הבולט שבהם. (גורמי המשיכה יכולים להיות גם תת-הכרתיים).
2. אבחון- בני הזוג בוחנים את מידת התאמתם זה לזו בתחום החברתי (רקע כלכלי- חברתי), האינטלקטואלי (השכלה, תחומי עניין) והרגשי (תחושת נוחות). זהו תהליך הדדי הו מציגים בני הזוג צדדים חיוביים ככל האפשר. בשלב זה מנסים ללמוד מן הגלוי על הנסתר – לתת משמעות לצורת התנהגות ולהבין מה מניע את הזולת. בני הזוג אינם השותפים היחידים לתהליך האבחון. גם סביבת בני הזוג משתתפת באבחון, ומביעה דעות ועמדות ומנסה להשפיע. (בעיקר המשפחה, ההורים והחברים). רוב האהבות נפסקות בשלב זה.
3. גילוי עצמי- בשלב זה נוצרת האינטימיות, ובה מתחלקים בני הזוג במחשבות ובתחושות עמוקות יותר, ומגלים לזולת גם צדדים שליליים. בתהליך הגילוי העצמי מתבטאת גדולתה של האהבה – ישנו גילוי הדדי ומעמיק של בן הזוג בתהליך של “הסרת קליפות”, בתנאי שיש בטחון בבן-הזוג וניתן לסמוך עליו. זיו (1984) מכנה את התהליך בשם “מודל הבצל”, הן בשל דימוי הקליפות והן בשל שהתהליך מלווה לעתים בכאב ובדמעות. גילוי המתקבל בהבנה ובהזדהות מחזק את הקשר בין בני הזוג. ישנה תחושה אמיתית של שותפות.
4. ציפיות הדדיות וסיפוק צרכים – שלב בו מתפתחת מערכת ציפיות מבן הזוג, נעשית למידת ציפיות וניסיון התנהגותי, להיענות לציפיות אלו בתחום הכלכלי, המיני, החברתי וכו’. תוך כדי המשא ומתן על סיפוק הצרכים מתעשר האבחון ומתעמק הגילוי העצמי. ( זיו, 1984, 1994).

2.2 התנהגות מינית ויחסי-מין בגיל ההתבגרות

מחקרים רבים מראים, שבתקופתנו ניכרת מגמה ברורה ליתר מתירנות בכל הקשור ליחסים שבינו לבינה בגיל ההתבגרות. בקרב מתבגרים רבים ישנה נטייה אופיינית ל”מוסר חדש” בתחום הזה. החל משנות השישים מסתמנת עליה מתמדת בשיעורים של תלמידים בבתי הספר התיכוניים ובקולג’ים בארצות הברית, הרואים בחיוב קיום יחסי מין לפני הנישואין. באופן כללי צעירים רבים מביעים תחושה שקיום יחסי מין קשור יותר בבחירה אישית של בני הזוג מאשר בנורמות של אחרים. (צ’ילמן, 1983). כ- 80% מהבנים ו 72% מהבנות בקרב הנוער בארצות הברית סבורים, שצעירים האוהבים זה את זה רשאים לקיים יחסי מין לפני הנישואין, מבלי שלסביבה תהיה זכות להתערב בכך. במקביל, 75% מהבנים ו 47% מהבנות מצהירים שאין בכוונתם לקים יחסי – מין עם בן-זוג שאין אהבה ביניהם (קונגר, 1980). (סולברג, 1989).
בניגוד למה שהיה מקובל בדורות הקדומים, בימנו מיחסים צעירים רבים חשיבות רבה לפתיחות ולכנות בתחום המיני. משאלתם של רבים מבני הנוער הוא שלחינוך המיני יינתן מקום מרכזי יותר במסגרת הלימודים בבית הספר. (סולברג, 1989).
גם בארץ פורסמו כמה סקרים על התנהגות מינית ועמדות מיניות של מתבגרים שהמקיף והמעמיק ביותר בהם נערך על ידי פרופסור לנצט וחבריו ופורסם ב- 1974. אוכלוסיית המחקר היו צעירים בכיתות ט’-י’ ומבוגרים הלומדים בכיתות י”א -י”ב (מכיוון שבעבודתו, אוכלוסיית המחקר שלו היא בני נוער בגילאי 18-17, אתייחס בניתוח הנ”ל רק לנתונים על קבוצת המבוגרים- כיתות י”א-י”ב).
בהתבססם על סקר שפורסם על ידי החוקר האנגלי, סקופילד, התייחסו עורכי הסקר הישראלי לשישה שלבים של פעילות מינית: יציאה עם בן/בת זוג, חיבוקים ונשיקות, מגע מעל לבגדים, מגע מתחת לבגדים, מגע באברי המין וקיום יחסי מין. נמצא שעם העלייה בגיל עוברים המתבגרים לשלבים “מתקדמים” יותר בפעילות המינית. כ- 41% מהבנים המבוגרים דיווחו על קיום יחסי מין מלאים לעומת 16% בקרב הבנות. עוד נמצא שלכ- 48% מהלומדות בכיתות י”א – י”ב אין ניסיון ביחסי מין מלאים.(את התשובות יש לקחת בעירבון מוגבל משום שהנטייה אצל בנים היא להגזים ואצל בנות להמעיט בדיווחיהן על ניסיונם המיני). בנוסף נבדקו המניעים לקיום יחסי מין בפעם הראשונה. נמצא כי המניע השכיח ביותר בקרב המתבגרים הוא האהבה – 66% מהבנים ו – 90% מהבנות. אחריו באים לפי סדר שכיחות יורד- חשק, לחץ של בן הזוג, מקריות, סקרנות ורצון להיות כמו כולם. (זיו, 1984).
חלק מהשאלון עסק בידע של מתבגרים בנושא המין ומקרותיו של ידע זה. נמצא כי מקורות הידע העיקריים על מין הם ספרים וסרטים. המקור השני בחשיבותו הוא החברים , אחריו המשפחה ובסוף בית הספר.
הגורם העיקרי המשפיע על עמדותיהם המתירנית או השמרנית של המתבגרים בחיי המין הוא היחסים שבין המתבגרים להוריהם. במשפחות בעלות מידת פתיחות רבה יותר כלפי מין, יתפתחו אצל המתבגר עמדות מתירניות בנושא המין. לעומת זאת, במשפחות שמרניות יותר, בעלות מידת פתיחות נמוכה, יהווה נושא המין “טאבו” והמתבגרים יטו להיות שמרניים יותר בנושא המין.

לסיכום: האהבה היא תהליך מורכב שדורש השקעה ובא לידי ביטוי בתיאוריות פסיכולוגיות רבות האהבה היא גורם לאושר ( אך גם לתסכולים ) ומהווה קרש קפיצה להתפתחות ועיצוב הזהות האישית של המתבגר. עם הגיל גדלה המתירנות בתחום המיני, אך היקף קיום יחסי – המין אצל המתבגרים קטן יחסית למרות שלכאורה הדבר לא נראה כך. גורמי ההשפעה העיקריים על תהליך האהבה, עיצוב העמדות והיחס כלפי מין וקיום יחסי מין, הם הורי המתבגר. הוא מושפע מדעותיהם ועמדותיהם, מפנים אותם אצלו ואף מיישם אותם בחייו הפרטיים.

הרציונל

תקופת המעבר שבין הילדות לבגרות מכונה גיל ההתבגרות. במהלכה עוברים על המתבגר שינויים אינטנסיביים בתחום הגופני והמיני. שינויים אלה וההתעוררות המינית החזקה המופיעה בגיל זה משפיעים על השינויים החברתיים שעובר המתבגר במסגרת קבוצת הגיל. בנוסף, משפיעים השינויים על היווצרות יחסים חברתיים ורומנטיים בין המינים, המתפתחים בסופו של דבר למערכות יחסים בינזוגיות.
האהבה היא תהליך מורכב שדורש השקעה ומהווה בסיס למערכת היחסים הבינזוגית.
זיו (1984) מגדיר את האהבה כ”תלות הדדית תוך כיבוד עצמאותו של הזולת”. אריקסון רואה בה “קרש קפיצה” לעיצוב הזהות האישית של המתבגר. לאהבה הרומנטית היבטים רגשיים וביולוגיים – מיניים: פרויד רואה בה ביטוי מוסווה לתשוקה מינית ואילו רייק (1958) רואה בה ביטוי לצרכים נפשיים.
אצל המתבגרים קיימת מתירנות מינית רבה, אך היקף קיום יחסי המין, לעומת זאת, קטן יחסית. צעירים רבים רואים ביחסי מין ביטוי לאהבה ומביעים תחושה שקיומם קשור לבחירה האישית של בני הזוג ולא לנורמות הסביבתיות.
למרות תהליך הספרציה שעובר המתבגר- היפרדות מהוריו- להורים השפעה רבה עליו. מתבגרים רבים נוהגים להתייעץ עם הוריהם, שמהווים עבורם מקור לתמיכה רגשית. עימותים עם ההורים תורמים לגיבוש הזהות ולרכישת העצמאות של המתבגר. הגורם העיקרי המשפיע על עמדותיהם המתירניות או השמרניות של המתבגר בנושא המין, קיום יחסי המין ותהליך האהבה, הוא היחסים שבין המתבגר להוריו. הורים שמקיימים יחסים בעלי מידת פתיחות רבה עם ילדיהם בנושא המין והאהבה, יגרמו להתפתחות עמדות ליברליות ומתירניות אצל המתבגר. במשפחות שמרניות, לעומת זאת, בהן מידת הפתיחות נמוכה, נושא המין יהווה “טאבו” והמתבגרים יינטו להיות שמרניים יותר בנושא המין והאהבה.
העובדה שהמתבגר מושפע מעמדותיהם, דעותיהם ומידת הפתיחות של הוריו, מפנים אותם ומיישם אותם בחייו הפרטיים, הובילה אותי לביסוס השערת עבודתי.
השערת העבודה היא: מתבגרים שהקשר עם הוריהם מאופיין במידת פתיחות גבוהה, יינטו להראות יותר גילויי אהבה כלפי בן / בת זוגם, יהיו פתוחים יותר וליברליים יותר בנושא יחסי מין, ויהיו בטוחים בנאמנות בן / בת זוגם. לעומתם, מתבגרים שהקשר עם הוריהם מאופיין במידת פתיחות נמוכה, יינטו להראות לבן / בת זוגם גילויי אהבה במידה פחותה, יהיו סגורים ופחות ליברליים בנושא יחסי מין, ויחששו מחוסר הנאמנות של בן / בת הזוג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • Maya
    Maya2011
    10 July 2019
  • Eden
    Edenyossef
    3 July 2019
  • אליעזר
    הזין שלי מגיע לי לחזה
    16 June 2019
  • יניב
    יש לי זין קטן בצורת ברווז
    16 June 2019
  • כוסית277
    גם אני!
    2 June 2019
  • דומיניק
    אני יכול למצוץ לעצמי את הבולבול
    1 June 2019
  • Daniel
    Daniellllllll
    29 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
  • Lihiuat
    Lliihhggf
    15 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
Your Shout