תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

היסטוריה א’- השינויים שחלו, התנועה הציונית, הועדות ועוד

1. הציגו 3 דוגמאות המעידות על הרחבת תהליכי הדמוקרטיזציה.
א.הרחבת מעגל הבוחרים-מספר מדינות באירופה החלו להרחיב את זכות הבחירה ללא הגבלת רכוש לכל הגברים מגיל מסויים. לעומתם נשים לא קיבלו זכות בחירה. אבל עם תהליך התיעוש נשים נכנסו למעגל העבודה ואז החלה התנועה לזכויות הנשים לתבוע זכויות פוליטיות שוות, הן נקראו סופרג’יסטיות.
ב. חופש הביטוי-ביטלו הגבלות שהוטלו על העיתונות, היה מקום למתוח ביקורת על הממשל ללא חשש באשמת הסטה. העיתונות השפיעה על דעת הקהל וקירבה אזרחים לפוליטיקה.
ג. הצבעה חשאית-בפרלמנטים הייתה הצבעה חשאית במטרה למנוע הפעלת לחצים על הבוחר

5. השפעות השינויים שחלו במאה ה- 19 באירופה.
בתחום הכלכלי – התפתח וגדל המסחר הפנימי והבינלאומי באירופה ומעבר לים – מסחר זול, שיווק סחורות במהירות גדולה, בנוסף בוצעו השקעות הון.
מסילות הברזל היוו את היסוד להתפתחות כלכלית של מדינות אירופה. באמצעות מסילות הברזל ניתן היה להעביר בזמן קצר יחסית כמות גדולה של חומרי גלם. ההרים הפכו למרכזי צריכה גדולים עד מאוד. בתחום הכלכלי –

ההשפעות שחלו בתחום הדמוגרפי:
בעקבות ההתפתחות המודרנית ברפואה, בני האדם נעשו בריאים יותר ועמידים יותר בפני מחלות. ביטוי בולט לכך הוא גידול בתוחלת החיים הממוצעת, שמגיעה היום לגיל 70 בממוצע (לעומת גיל 30-40 במאה ה-19).
השנים 1870-1920 הן שנים של גידול באוכלוסיית העולם בכלל ובאוכלוסיית אירופה בעיקר. בשנת 1870 מנתה אוכלוסיית אירופה כ-300 מליון נפש וכעבור 40 שנה בערך, ב-1914, התקרב מספרה לכ-500 מליון נפש.
הארכת תוחלת החיים הביאה לגידול האוכלוסייה באירופה אשר יצרה בעיות כלכליות חמורות במספר מדינות כמו איטליה ורוסיה, שלא יכלו לספק את צורכי אזרחיהן. כך החלה להתפתח הגירה מכפר לעיר, מעיר לעיר, בתוך היבשת ומעבר לים, מאירופה לאמריקה ולאוסטרלי. אוכלוסיית ארה”ב גדלה בתקופה זו מ-31 מליון נפש ל-95 מליון, בעיקר בגלל זרם המהגרים ששטף אותה. המחיר של השינויים: דברים שליליים שהתרחשו בעקבות ההשפעות)-
· צפיפות אוכלוסין הביאה לקשיים במגורים, מזון ואבטלה.
· ההגירה הביאה לעימותים בין המקומיים למהגרים.

התנועה הציונית:

7. עיקרי תפיסתו הציונית מדינית של הרצל:
· הבעיה היהודית היא לאומית ולכן הפתרון הוא פתרון לאומי.
· בגלל האנטישמיות אין סיכוי להמשך קיום העם היהודי בגולה. (גם אם ניסו להגר למקום אחר האנטישמיות התפתחה במקום החדש).
· הפתרון לבעיה הוא מדינה עצמאית משלהם.
· הדרך להגשמת הפתרון חייבת להיות גלויה וחוקית בהסכמת המעצמות ובסיוען. (“משפט העמים”, “בהסכמת הכלל”).
8. המטרה של התנועה הציונית לפי תכנית בזל הייתה : להקים לעם ישראל בית לאומי מוכר בארץ ישראל, “הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל מובטח לפי משפט הכלל”.
האמצעים שהוצעו בתוכנית להגשמת המטרה היו:
בארץ ישראל: פיתוח ארץ ישראל על ידי עלייה חוקית ותמיכה בעולים והתיישבות יהודית חקלאית ועירונית לפי הדרישות הכלכליות של הארץ. ישובה של א”י ע”י עובדי אדמה, בעלי מלאכה ואנשי תעשייה ומסחר.
ארגון היהדות: גיוס הקבילות היהודיות ואיחודן ע”י מוסדות מקומיים וכלכליים לפי חוקי הארץ.
בעולם היהודי: ארגון כל יהודי העולם במסגרת אחת, שתגביר את ההכרה הלאומית והרגש הלאומי בעיקר בקרב בני נוער, וארגון העם היהודי להכרה לפעילות הציונית ואיסוף כספים.
במישור הבינלאומי: פעילות דיפלומטית מקיפה כדי לשכנע את הממשלות לפעול למען השגת מטרות הציונות והשגת ה”צ’רטר” מהמעצמות החזקות בעולם. כלומר שא”י תהפוך לבית לאומי לעם היהודי, למדינה יהודית הפועלת תחת שלטון וממשל יהודי.

10. הקמת מסגרות ארגוניות ומוסדות התנועה הציונית:
הקמת ההסתדרות הציונית העולמית ומוסדותיה כגון: הקונגרס הציוני – נציגיו נבחרו ע”י שוקלי השקל, התכנסו מידי שנה, ואח”כ שנתיים. הוא המוסד העליון בקביעת המדיניות, החקיקה ותקציב של ההסתדרות הציונית. (הועד הפועל הציוני, הנהלה ציונית, נשיא ההסתדרות הציונית).
אוצר ההתיישבות היהודית – מכשיר כספי לפעולות המדיניות, כלכליות של ההסתדרות.
קרן הקיימת לישראל – תפקידה לרכוש אדמות בא”י ולהופכן לאדמות לאום, עסקה בהתיישבו
13.הישגי היישוב היהודי בא”י בשנים 1881-1914 בתחומים: התיישבות, ביטחון, תרבות
בתחום ההתיישבות:
הוקמו 3 צורות התיישבות מ-1881-1914, הוקמו 23 מושבות ב-4 גושי התיישבות (יהודה, גליל עליון, תחתון ושומרון).
המושבה: צורת התיישבות שהוקמה בימי העלייה הראשונה מאפייניה :
1. משק פרטי של איכרים, על אדמת מושבה שנרכשה על ידם. מדובר במשק פרטי, ובמערכת שיווק פרטית הנושאת רווח פרטי.
2. עבודה חקלאית עברית, במטרה להבטיח את קיומם הבסיסי של המתיישבים ללא תלות במשק הערבי.
הענף החקלאי המרכזי שהחל להתפתח במושבות יהודה היה ענף המטעים- גפנים, זיתים, שקדים והדרים. ובמושבות הגליל- הפלחה (מה שזורעים באדמה).
דוגמא למושבות הראשונות: ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקוב, פתח תקווה- אם המושבות.
הקבוצה הגדולה(קיבוץ) : הקבוצה הייתה צורת התיישבות שהוקמה בימי העלייה השנייה.
הקבוצה הייתה צורת התיישבות שהתבססה על: עקרון של שותפות כלכלית וחברתית. מסגרת חברתית שוויונית, שפתוחה לכל מי שמעוניין להצטרף.
1. ישוב שיתופי על בסיס של קבע, על קרקע לאומית.
2. אין רכוש פרטי.
3. כל חברי הקבוצה נחשבו לשותפים שווים בבעלות על האדמה, שאותה עיבדו בעצמם.
4. כל חברי הקבוצה היו שותפים להכנסות, להוצאות ולקבלת החלטות. כל אחד מהחברים עובד לפי יכולתו ומקבל על פי צרכיו, חלוקה שווה של הכנסות.
5. כיבוש העבודה- עבודה עברית, עבודה עצמית, שלילת עבודה שכירה.
6. כיבוש השמירה- שמירה עברית. (במקום השומר הערבי)
אם הקבוצות- דגניה נוסדה ב-1909 בעמק הירדן. המשרד הארצישראלי בראשות הדוקטור ארתור רופין סייע בהקמת הקבוצות השונות.
התפתחות העיר – תל-אביב: רוב בני העלייה השנייה השתקעו בערים, בתקופה זו הואץ קצב פיתוח הערים.
בשנת 1909 קבוצת תושבים יהודים מיפו הקימה אגודה בשם “אחוזת בית”, במטרה להקים שכונה יהודית חדשה בשם זה מצפון ליפו.
חברי האגודה תרמו מכספם והקרן הקיימת הלוותה את החסר. תוך 5 שנים התגוררו בישוב החדש, שבראשו עמד מאיר דיזנגוף, קרוב ל2000 יהודים, זו הייתה ההתחלה של העיר הראשונה העברית תל-אביב.

בתחום הביטחון:
ארגון השומר: הקמת ארגון ה”שומר” בימי העלייה השנייה ביטאה את האידיאולוגיה שלהם – “כיבוש העבודה” ו”כיבוש השמירה”.
תחילה נוסדה ביפו אגודת השומרים “בר-גיורא” (על שם מנהיגו של המרד הגדול ברומאים).
בראש האגודה עמד ישראל שוחט “מפועלי ציון”.
דגלו “בשמירה עברית” שתחליף את השומרים הערבים, ובאידיאולוגיה שלפיה יהודים יהפכו לעובדי אדמה ולאוחזי נשק.
בשנת 1909 הוחלט להרחיב את האגודה והוקם ארגון “השומר” – כאשר אנשי “בר-גיורא” ממשיכים להיות המובילים והמנהיגים בתוכו.
הארגון התרחב והפך לארגון ארצי שהגן גם על מושבות בדרום הארץ.
לארגון היו מתנגדים מקרב הישוב היהודי כוון שהורכב מעילית חשאית וסגורה. היה חשש מפני כעס הערבים וההוצאות על השמירה היו גבוהות.
ב- 1920 התפרק ארגון “השומר” וחבריו הצטרפו לארגון “ההגנה” עם הקמתו.
חשיבות ארגון “השומר”:
א. היה כוח המגן העברי הראשון בארץ, יצר את הגרעין לייסוד הכוח הביטחוני בישוב היהודי. (חבריו התגייסו ל”גדודים העבריים” בימי מלחמת העולם הראשונה).
ב. דגלו בשילוב בין ערכי העבודה לערכי השמירה, ותרמו להתיישבות החקלאית.
בתחום התרבות: א. שתי העליות תרמו להתפתחות התרבות העברית בא”י. האיש שמאבקו העיקש והקנאי תרם יותר מכל להחייאתה של השפה העברית כשפתם הלאומית של יהודי א”י הוא – אליעזר בן יהודה. הוא עלה לארץ באוקטובר 1881 .
הוא יסד מספר עיתונים עבריים שנסגרו מחוסר מימון, נלחם בחוסר הבנה של הישוב הישן הירושלמי ובעוינות החרדים. למרות הקשיים הוא יסד ב-1890 את “ועד הלשון” – הגרעין של “האקדמיה ללשון עברית”. 1904 החל להוציא לאור את “מילון הלשון העברית הישנה והחדשה” – המפעל הגדול של חייו.
הוא טיפח סגנון עברי פשוט ובהיר, רצה שהשפה הלאומית תהיה פשוטה מספיק כדי שהעם יוכל להשתמש בה בחיי היום יום. הוא המציא אין ספור מונחים עבריים חדשים, השפה העברית כבשה לעצמה מלכתחילה מקום חשוב בבתי הספר הציוניים.
ב. בסוף 1913 פרץ סביב הטכניון בחיפה סכסוך שנודע בכינוי “מלחמת השפות”. הטכניון וביה”ס הראלי שהיה אמור לקום לצידו, נוסדו ביוזמתה של “חברת העזרה” הגרמנית ובמימונה. הועד המנהל החליט שהעברית לא תהיה שפת ההוראה במוסד, אלא שפות זרות ובעיקר גרמנית, חברי הועד הציוניים התנגדו לכך ופרץ ויכוח. המחלוקת פשטה בישוב, הסתדרות המורים העבריים הכריזה על שביתה בביה”ס של ,חברת עזרה”, גל של הפגנות שטף את הארץ, בסופו של דבר נכנעה “חברת עזרה” והושגה פשרה – בטכניון ובראלי ילמדו גם בעברית וגם בגרמנית.
ניתן לומר כי שתי הדוגמאות האלה מבטאות את העובדה שהעברית הפכה משפה “מתה” לשפה לאומית השגורה בפי כול.

14. אישים וארגונים מסייעים לבניין הבית הלאומי:
1. הברון רוטשילד: המושבות הראשונות נקלעו לקשיים כלכליים. חובבי ציון פנו לעזרה והברון נענה להם. הברון ביקש לשמור על עילום שם ולכן נקרא “הנדיב הידוע”. כאשר הברון נוטל תחת חסותו את המושבות מתחיל “משטר אפוטרופסות” – רוטשילד שלח למושבות פקידים יהודים מצרפת. הפקידים היו משגיחים ומדריכים, הם ניהלו את כלכלת המושבות. המתיישבים קיבלו קצבה חודשית והעסיקו ערבים בעיבוד כרמים. הפקידים זלזלו במתיישבים ודרשו מהם להישמע להם. הם שינו את ענף הייצור, במקום פלחה התרכזו בייצור יין. ללא הסיוע לא הייתה מתבססת ההתיישבות בא”י. (חיוב) אך שיטת הברון הביאה לאובדן העצמאות והיוזמה הפרטית של האיכרים שהעסיקו ערבים. (שלילה)
2.”המשרד הארצישראלי”: הוקם ב-1907 מטעם ההסתדרות הציונית – יוזמה של הציונות הסינתטית.
בראש “המשרד הארצישראלי” עמד ארתור רופין –אשר תמך ועודד את הפועלים לצורות התיישבות חדשות. המשרד הוקם ביפו – הקים את החוות החקלאיות שהכשירו צעירים לעבודות חקלאיות, סייע בהקמת ישובים חקלאיים ושכונות עירוניות.

16. חוזה ורסאי
מגבלות טריטוריאליות:
אזור חבל הסאר (בין צרפת וגרמניה) הפורה והעשיר מבחינת תעשייה וכלכלה יישאר בפיקוח בינלאומי למשך 15 שנה , עתידו יוכרע לאחר 15 שנה באמצעות משאל עם.
גרמניה ויתרה על שטחים גדולים במזרח לטובת המדינה הפולנית החדשה אשר קיבלה מעבר לים .
גרמניה ויתרה על כל המושבות עליהן שלטה.
גרמניה הכירה בעצמאותן של בלגיה פולין צ’כוסלובקיה ואוסטריה.
גרמניה ויתרה על שטחים קטנים לטובת דנמרק.
מגבלות צבאיות:
1. גודל הצבא הגרמני לא יעלה על 100,000
חיילים.
2. יפורק המטכ”ל הגרמני (כל הפיקוד הבכיר הגרמני יפוזר)
3. גרמניה התחייבה לא להקים ביצורים בגדה השמאלית של הריין (באזור הקרוב לצרפת) 4
. הצי הגרמני יצומצם ונאסר על גרמניה להחזיק צוללות.
פיצויים :
גרמניה הייתה המדינה שנשאה במרבית האחריות למלחמה , היא הייתה אשמה , ולכן היטלו עליה לשלם פיצויים גבוהים או בכסף או בחומרי גלם: פחם , ברזל . הפיצויים נועדו בעיקר לצרפת ולבלגיה כוון ששתי המדינות סבלו מנזקים רבים.
ההסכם הותיר את גרמניה בתחושה קשה, היא חשה כנפגעת היחידה מהמלחמה, השפיע בצורה משמעותית על המצב הכלכלי, והיווה את הבסיס לעליית הנאציזם ופריצת מלחמת העולם השנייה.

17. המפה המדינית החדשה באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה: אחרי מלחמת העולם הראשונה השתנתה המפה המדינית באירופה. 3 האימפריות הפסידו במלחמה וכתוצאה מכך הן נסוגו מהשטחים עליהם שלטו ומהעמים אותם כבשו.
הוקמו 9 מדינות חדשות על חורבות האימפריות שהתפרקו והן:
בדרום מרכז – אירופה: צ’כוסלובקיה, פולין, אוסטריה, הונגריה, אלבניה, תורכיה.
בצפון אירופה: פינלנד, ליטא, לטביה, אסטוניה.
במזרח התיכון: עמי ערב השתחררו מהשלטון העותמאני, והוקמו יחידות פוליטיות חדשות: סוריה ולבנון, עיראק, עבר הירדן, ארץ ישראל.
יחידות אלה לא זכו לעצמאות מיידית, אלא היו תחת חסותן של צרפת ובריטניה, לפי שיטת המנדטים.
הגורמים שעיצבו את השינויים במפת אירופה (הגורמים לשינויים במפת אירופה):
1. הנשיא וילסון שרצה להבטיח יציבות ושלום באירופה ע”י עקרון ההגדרה העצמית לעמים השונים.
2.שיקולים כלכליים של המדינות המנצחות.
3. רצון להעניש את המנצחים.
הקשיים בעיצוב המפה המדינית החדשה באירופה לאחר המלחמה
הפיזור הרב של לאומים שונים: לאחר המלחמה נעשו ניסיונות לקבוע גבולות מדויקים למדינות החדשות על פי עקרון ההגדרה העצמית של העמים. מהר מאוד הבינו שאי אפשר לממש עיקרון זה באופן מלא, כי במהלך השנים התערבבו בני לאומים שונים זה בזה. למשל: כ-40 אחוז מאוכלוסייתה של פולין היו בני לאומים אחרים, ומאות אלפי פולנים נשארו בגרמניה.
חבר הלאומים לא הצליח לאכוף את ההחלטות שהתקבלו, דבר זה עודד מדינות לצאת למלחמות לתיקוני גבול והגבירו את התסיסה על רקע לאומי. הפתרונות שהוצעו, כמו חילופי אוכלוסין, החתמה על “חוזי המיעוטים”, רק הגבירו את התיסכול, התסיסה

נעשו גם שינויים בגבולות של מדינות ותיקות באירופה כמו: תיקון גבול בין צרפת לגרמניה, בין גרמניה לפולין, בין יוון לתורכיה ועוד.

18. רקע לשיטת המנדט: סיום מלה”ע הראשונה הוביל למצב בו ארץ-ישראל נשלטה ע”י הצבא הבריטי, במשך כ 3 שנים עד שחבר הלאומים התארגן והחליט על משטר המנדטים. מצב חדש זה בא”י יצר תנאים חדשים. בא”י היו שלושה גורמים, יהודים – ערבים- -בריטים, שלכל אחד אינטרסים שונים ועיתים קרובות מנוגדים כל אחד לאחרים. מערכת יחסים זו תוביל למסלול שבו האינטרסים והשאיפות המנוגדים יגרמו לחיכוך ומאבק בלתי נמנע. היחסים משתנים בהתאם לתנאים, כאשר ניתן לראות התרחקות והתקרבות בין היהודים והערבים ובין האנגלים.

משטר המנדטים – אנגליה קיבלה מנדט (אישור) מחבר הלאומים לשלוט בארץ ישראל במטרה לקדם את הארץ לקראת עצמאות. כתב המנדט היה הכרה בינלאומית בשאיפה של העם היהודי לעלות ולהקים בית לאומי בארץ ישראל. (טופס המנדט ע”מ 154)
העיקרון המנחה את משטר המנדטים היה, שבשטחים שהיו בעבר בשליטת המעצמות שהתפרקו לאחר המלה”ע ה I , צריך לדאוג לפתח את האוכלוסייה בתחומים שונים: רווחה, חינוך והכשרתם לעצמאות בעתיד.
משמעות המנדט, המעצמה מקבלת פיקדון במטרה לקדם את האוכלוסייה באזור ההשפעה שלה בהתאם לכתב המנדט. נוסף לכך ישנה אפשרות בעתיד להחזיר את המנדט לחבר הלאומים.
שטחי המנדט חולקו לשלושה סוגים:
1. בשטחי האימפריה העותומנית, שנזקקו לעזרה זמנית כדי להגיע לעצמאות.
2. בשטחי גרמניה לשעבר, בעיקר באפריקה, שהאוכלוסייה איננה מוכנה בזמן הקרוב לניהול עצמי.
3. שטחים באפריקה ובמזרח הרחוק שהאוכלוסייה לא נמצאה ראויה לעצמאות ולמעצמות ניתנה רשות לנהל אותם כחלק משטחן.
דרכי הפיקוח נקבעו מראש: יוגש דו”ח שנתי, גבולות השלטון והפיקוח יקבעו בצורה ברורה בכל מקום, תוקם ועדה שתקבל את הדוחות ותייעץ בכל ענייני כלכלה.
טופס המנדט – זהו כתב התחיבות, שבו אנגליה מתחייבת לקיים מספר תנאים להכשיר את האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לקראת הקמת בית לאומי ליהודים. טופס המנדט מתייחס להצהרת בלפור שבו “בריטניה רואה בעין יפה את הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל “. הצהרה זו מקבלת תוקף בינלאומי בכתב המנדט.
20. בניין הבית הלאומי והיחסים בין היהודים ערבים ובריטים
ב -תוכן המנדט הבריטי בארץ ישראל כולל:
– אנגליה מתחייבת לפתח את הארץ לטובת כלל האוכלוסייה: יהודים וערבים.
– …לבנות תשתית: תחבורה, תקשורת, כבישים, מסילות ברזל, רכבת, טלפון, דואר נמלים…
– …לקבוע את גבולות הארץ.
– …ירושלים תהיה בירת הממשל הבריטי בארץ ישראל.
– … לפתח את הארץ בתחומי בריאות, מים, ביוב.
– בתחום הכלכלי, הלירה הארצישראלית תהיה צמודה ללירה האנגלית.
– … תסייע בהקמת תעשיות.
– בתחום המנהל תסייע להקים מנגנון ממשלתי, מערכת משפט.
– להקים רשויות מקומיות ופיתוח ערים.
– בריטניה מתחייבת לקדם את הבית הלאומי היהודי: רשות לעליה יהודית, רכישת קרקעות להתיישבות, תכיר במוסדות המייצגים את הישוב היהודי והתנועה הציונית ( ההסתדרות הציונית, הסוכנות היהודית, הרבנות), תהפוך את השפה העברית לשפה רשמית.
– בנוגע לאוכלוסייה הערבית בא”י, תכיר בשפה הערבית כשפה רשמית נוספת, תשמור על זכויות המוסלמים במקומות הקדושים, תכיר בחגים של כל עדה בארץ ישראל.
רכישת קרקעות והתיישבות. הצוות ניסח את הדרישות היהודיות לועידת השלום בפריס… ובסופו של דבר ניסח את כתב המנדט: … בא”י יווצרו תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים , שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל.

21.צורות התיישבות חדשות
בתחילת שנות ה – 20 ישנה התאוששות כלכלית שגרמה למהפך בהתיישבות הציונית בא”י. כבר בהתחלה מגיעים עולים רבים, העלייה השלישית, ומתיישבת סביב הכינרת, כאשר ישובים קיימים כמו דגנייה מוותרים על אדמות ומעבירים אותן לרשות העולים. כך מוקמות דגניה ב’ ודגניה ג’ ב 1921 מוקמים קיבוצים מסביב לירושלים. האידיאולוגיה של העולים היא סוציאליסטית על רקע המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ולכן ישנו דגש על הקמת ישובים משותפים, הקיבוץ ומושב העובדים.
הקמת מושב העובדים הראשון – נהלל ב 11-9-1921.
רכישת אדמות בעמק יזרעאל בראשית שנות ה – 20, גרמה לתנופה התיישבותית על קרקע הלאום. “גדודי העבודה” הקימו את צורת הישוב החדשה:
הקיבוץ – ישוב חקלאי על אדמת הלאום, התיישבות מבוססת על שיתוף
( הבעלות על אמצעי הייצור והצריכה היא משותפת). צורת התיישבות זו נועדה:
1. ליצור משק שיתופי אחד גדול כדי להגדיל את הריווח.
2. לקלוט עלייה, לפתח את חיי התרבות והחינוך ולהתבסס על עבודת חברי הקיבוץ.
3. הרכוש וניהול העבודה באחריות משותפת של החברים.
4. ניהול המשק על ידי אסיפות חברים, קבלת החלטות באופן דמוקרטי.
דוגמאות: עין חרוד, תל יוסף, בית אלפא, חפציבה, גנוסר ויגור.
ההתיישבות העירונית – מאמצע שנות ה – 20 בלטה ההתפתחות העירונית, רבים מהעולים נקלטו בערים, כ 50% התיישבו בתל אביב. עולי העלייה ה- 4 גרמו להתפתחות עצומה, שהובילה לשינוי בתפיסה. מעתה ההתיישבות העירונית שוות ערך להתיישבות החקלאית ושתי צורות אלו חשובות מאוד לקידום ה”מדינה שבדרך”. מוסדות התנועה והיישוב הכירו ביתרונות החשובים של ההתיישבות העירונית. תהליך התפתחות העיר לא היה מכוון על ידי מוסד מרכזי, אלה התפתח ע”י האוכלוסייה וההון הפרטי. הערים הפכו למוקד חשוב מאוד בתחומים שונים” כלכלי, חברתי וקליטת העלייה.
בין השנים 1924 – 1928 80% מהעולים פנו לעיר, אוכלוסיית ת”א צמחה מכ 2000 והודים בראשית שנות ה –20 לכ- 40 אלף יהודים, גם חיפה צמחה באופן מרשים מ6000 לכ- 16 אלף יהודים.

. מסגרות חברתיות-כלכליות, פוליטיות, המוסדות הלאומיים.
בתחילת שנות ה- 20 הייתה הרגשה של חלוציות , צורך להקים חברה לאומית, היה ברור לכולם שמוסדות “הנהגת היישוב” צריכים להיבחר בדרך דמוקרטית כפי שהיה נהוג בתנועה הציונית. הוקמו מסגרות מחוקקות כמו ‘אסיפה מכוננת’ או ‘ועד זמני’, שהובילו לבחירת ‘אסיפת נבחרים’ וממנו נבחר ‘ועד לאומי’, מאוחר יותר יקרא גוף זה ‘כנסת ישראל’. האוכלוסייה החילונית התפלגה לעשרות מפלגות שייצגו שותפויות שונות כמו עדות, בעלי מלאכה או מקצועות, חקלאים, תעשיינים. הגוש הפוליטי הגדול ביותר היה גוש “מפלגות השמאל”, הפועלים , למרות שאף פעם לא זכו לרוב מוחלט. תנועת העבודה התבססה בעיקר על עוצמתה של הסתדרות העובדים, שקמה ב 1920. עוצמה שנבעה מיכולתה לספק עבודה ושירותים, כמו שירותי בריאות. ההסתדרות הקימה חברת בניה גדולה ‘סולל בונה’, שעבדה בעיקר עם הממשלה, מפעלי תעשיה, בנק. היא הקימה ישובים ובעיקר קיבוצים, הקימה ארגון צבאי “ההגנה”, תנועות נוער, היא עסקה בחינוך ובתרבות. מסגרות חברתיות כלכליות ופוליטיות – מפלגות בעלות השקפות שונות: מפלגות הפועלים:
1. הפועל הצעיר הוקמה בעליה השניה. 2. פועלי ציון, שהתגבשה בעליה השלישית. 3. אחדות העבודה הוקמה ע”י איחוד בין פועלי ציון וקבוצות בלתי מפלגתיות.

המחנה האזרחי:
1. מפלגת הצה”ר, הוקמה ב 1925,התבססה בעיקר על נושאים כלכליים, כמו: הגנה על היוזמה הפרטית, התנגדות לשביתת עובדים, מתרכזת במימוש הרעיון הציוני לאומי ומתנערת ממאבקי הפועלים לשוויון וכיוב’.
2. מפלגות על בסיס עיסוק: התאחדות האיכרים, הסוחרים, בעלי המלאכה, התאחדות בעלי תעשיה.
3. מפלגות על בסיס עדתי: הסתדרות הספרדים, התימנים .
המחנה הדתי:
1. חרדים – אגודת ישראל, מפלגה לא ציונית.
2. המזרחי, מפלגה ציונית.
3. הפועל הציוני, מפלגת פועלים המזדהה עם ערכי תנועת הפועלים הארצישראלית.
מוסדות לאומיים:
כנסת ישראל – ארגון של כל יהודי הישוב היהודי, ב 1927 הוכר ע”י הממשל המנדטורי. כל תושב יהודי נכלל בכנסת ישראל, אלה אם ביקש ששמו ימחק מרשימת הבוחרים לאסיפת הנבחרים.
אסיפת נבחרים – גוף שנבחר בבחירות ארציות., תפקידו לייצג את הישוב היהודי בא”י. האסיפה הראשונה נבחרה ב 1920.
הוועד הלאומי – גוף המיצג את אסיפת הנבחרים ופועל בתחומים: חינוך, בריאות, עלייה, הגנה עצמית משטרה ובטחון.
ההנהלה הציונית לארץ ישראל- נציגות התנועה הציונית בא”י המייעצת לשלטון הבריטי בניהול ענייני הישוב.
הסוכנות היהודית- הוכרה ע”י החוק הבינלאומי כגוף המייצג את העם היהודי בכל הקשור להקמת הבית הלאומי בא”י . ב 1929 הורחבה ושותפו בה גם גופים לא ציונים . ההנהלה הורכבה על בסיס שוויון בין הציונים והלא ציונים. לרשות הסוכנות היו קרנות כמו: קק”ל, קרן היגוד.

23. הסבר כיצד כל אחד מהנושאים הבאים סייעה או עיכב את התפתחות הבית הלאומי היהודי.
א. העליות: העלייות לארץ ישראל סייעו להתפתחות הבית הלאומי היהודי. מכיוון שככל שהיה יותר יהודים בארץ ישראל ככה הארץ התפתחה והתבססה עוד יותר. הקימו מושבות וקיבוצים אשר היוו
בית ומקור פרנסה לעולים.
ב. טופס המנדט אכן סייע להתפתחות הבית הלאומי יהודי מכיוון שבטופס מצוין את התמיכה של בריטניה להקמת הישוב הלאומי יהודי, וטוענת שתעשה את מיטב מאמציה בשביל להקל על היהודים להעלות לארץ ישראל. מאפשרת עליות ומציינת שעברית תהיה השפה הרשמית בארץ. לכן היא מסייעת להתפתחות הבית הלאומי יהודי.
ג. פעילות הניצבים גם סייעה להתפתחות הבית הלאומי יהודי מכיוון שהרברט סמואל הנפיק ונתן זכויות עליה ליהודים כמעט ללא הגבלה ובנוסף איפשר רכישת קרקעות רחבה ליהודים. מה שגרם להתיישבות ולהתפתחות הבית הלאומי יהודי.
הניצב השני לורד פלומר הגדיל את תקציב החינוך, ואירגן את כוחות הביטחון מחדש, מה שסייע המון להתפתחות הבית הלאומי יהודי.
ד. לעומת זאת מאורעות תרפ”א ותרפ”ט לא סייעו להקמת הבית הלאומי יהודי. מאורעות אלו רק הגבירו את הסכסוך בין הערבים והיהודים, הם היו צריכים לשמור על קשרי שלום אחד עם השני מכיוון שהם שוכנים באותה הארץ, ובעקבות מאורעות אלה הסכסוך גבר, והוא היווה בעיות בין היהודים והערבים בארץ ישראל, מה שלא סייע להתפתחות הבית הלאומי יהודי.
ה. בנוסף לזאת, הספרים הלבנים גם כן לא סייעו להתפתחות הבית הלאומי יהודי. בספר הלבן הראשון מצוין שאין להקים בית לאומי יהודי בכול ארץ ישראל, אלה רק בחלקים מסומים ממנה, א”י מתחלקת בעצם גם לערבים, מה שגורם לסכסוך בין הערבים ליהודים ולא מסייע כלל להתפתחות הבית הלאומי יהודי, בנוסף מגבילים עליית יהודים.
בספר הלבן השני גם כן מצוין הגבלת עליית יהודים ונקבע שאין עודף קרקעות בארץ ישראל וקובע כי יש איסור על היהודים לרכוש קרקעות בארץ, מלבד המקומות שבהם אין פגיעה בערבים. כל זאת ועוד מעכב את התפתחות הבית הלאומי יהודי. יהודים רוצים לרכוש קרקעות ולעלות לארץ ישראל, אך אין באפשרותם לעשות זאת.

24. מאורעות תרפ”א (1921) – הם תוצאה של השינויים שהיהודים גרמו בא”י. בין השנים 1917 לבין 1922 התקבלו החלטות שהשפיעו על תושבי א”י: הצהרת בלפור, התחייבות המנדט הבריטי והחלטת חבר הלאומים להעביר את השליטה בא”י לידי בריטניה. היהודים החלו בתהליך הקמת מסגרת מדינית-פוליטית, ואילו הערבים ראו בזה פגיעה במעמדם וברכושם בא”י, והחלו לפעול נגד הניסיונות של היהודים והבריטים לשנות את המציאות.
הגורמים לפרוץ המאורעות – 1. הערבים מנצלים את ביקורו של שר המושבות הבריטי, צ’רצ’יל, באזור, כדי לבצע פיגועים נגד היהודים
2. העלייה היהודית – בואם של יהודים רבים והתיישבותם ביפו ובתל אביב היו גורם להתעוררות ערבית שלובתה בהסתה גלויה בעיתונות הערבית .
2. תהלוכת ה –1 במאי – כינוס גדול ב 1 במאי ( יום המהפכה הקומוניסטית) נוצל ע”י הערבים לפגוע ביהודים שזוהו עם מי שמבקש לשנות את הסדר החברתי, התנגדות לדת והקמת חברה שוויונית.
תגובת הבריטים למאורעות:
ועדת הייקראפט- תגובת הבריטים הייתה בשני מישורים, הראשון הענשת הכפרים הערבים שמהם יצאו הפורעים, ומעצר יהודים החשודים באלימות נגד ערבים. השני הקמת ועדת חקירה לבדיקת הגורמים שהובילו לפרוץ המאורעות. הועדה , שהייתה הראשונה מבין ועדות חקירה לאירועים אלימים בין יהודים לבין ערבים טענה והמליצה לממשלת בריטניה כיצד לגבש את מדיניותה בארץ ישראל. הועדה טענה שהאלימות הייתה ספונטנית ונבעה מהחשש של הערבים מפני העלייה הגדולה של יהודים המבקשים לנשל אותם מאדמתם ומרכושם. נוסף לחשש מפני קבוצות מיעוט של יהודים קומוניסטים. לאור זאת המליצה הועדה לצמצם את העלייה היהודית.

מאורעות תרפ”ט:
גורמים:
– חיזוק מעמד המופתי בעולם הערבי- ערך מסעות, התרמות, תעמולה – תעמולה נגד מכירת קרקעות ליהודים
– העליות לארץ, בעיקר עליה רביעית, הביאו כסף לישוב היהודי (רוב העלייה לא הייתה חלוצית כלל אלא בעיקר ממזרח אירופה ומתוך חוסר ברירה; לא יכלו להגר לארה”ב בגלל חוקי המכסה). בעקבות זאת, הערבים חשו מאוימים ע”י היהודים, שישתלטו על שטחיהם וייקחו להם את פרנסתם.
– הכותל- היהודים התפללו בכותל המערבי כאשר עליהם לשמור על הוראות הבריטים (ראו מקודם), ולכן לא יכלו ליצור באיזור תנאי בית כנסת. במקביל, הערבים ניסו להפריע ליהודים בזמן התפילות.
בערב יום כיפור תרפ”ט (1929), מושל ירושלים עבר ליד הכותל וראה מחיצה (הפרדה בין גברים לנשים). בתגובה, הוא הורה לפרק את המחיצה, למרות קדושת יום הכיפורים. כתוצאה, הועד-הלאומי היהודי הכריז על שביתת מחאה, ומנגד המופתי מקים “אגודה להגנת המקומות הקדושים למוסלמים”, קורא בעיתונות לחרם נגד היהודים ונואם על כך שהיהודים הולכים להשתלט על מסגד עומאר, שהוא הקדוש ביותר למוסלמים (נמצא על הר הבית).
המתח מגיע לשיאו ב- 15 באוגוסט 1929, כאשר צעירי בית”ר מפגינים תוך כדי הנפת דגלים ושלטים עם סיסמאות כגון “הכותל כותלינו” (כלומר, ‘הכותל שייך לנו’)- זהו אלמנט לאומי ולא דתי, שמדגים את ההקצנה הלאומית משני הצדדים. במקביל, הערבים מארגנים הפגנות נגד, שהן קיצוניות אף יותר, וכתוצאה מהן המופתי צובר עוד כוח.
תגובת הבריטים:
הבריטים שלחו לארץ ישראל ועדת שתחקור את פרוץ המאורעות וכיצד ניתן יהיה למנוע פרעות שכאלו בעתיד. לועדה זו קראו ועדת שאו.
מסקנות הועדה:
1. המאורעות אינם מוצדקים, אך גם לא מתוכננים מראש (אין האשמה כלפי המופתי בנוגע להסתה למאורעות).
2. הערבים פורעים כי הם מאוכזבים מכך שהבריטים מכירים במוסדות היהודים (למשל הקמת “הסוכנות היהודית”, כגוף מייעץ לבריטים) ובכך נותנים ליהודים מעמד מיוחד על פני הערבים.
3. כתוצאה מהעלייה היהודית לארץ נושלו הפלאחים הערבים מאדמתם, ולמרות הרווחה שהביאה עמה העלייה היהודית, יש דגש על כך שאסור לחרוג מיכולת הקליטה הכלכלית של הארץ, כי אין מספיק אדמות חקלאיות כדי לפרנס את כל תושבי הארץ, והדבר עלול לאיים על הערבים.
4. הבריטים שומרים על ניטראליות, ולא מצדדים לאף אחד מהצדדים.
המלצות הועדה:
1. הגבלת העלייה היהודית, תוך כדי התייעצות עם הערבים והיצמדות ליכולת הכלכלית.
2. להימנע מנישול הפלאחים הערבים, ולבדוק אפשרות להשבחת קרקעות הארץ (להפיק מהן תוצרת גדולה יותר).
3. מינוי ועדה לטיפול בעניין הכותל, מכיוון שהבריטים צריכים לפרסם מדיניות ברורה לגבי שמירת זכויות התושבים הלא-יהודים במקומות הקדושים.
4. לדאוג למספר גדול מספיק של כוחות צבא ומשטרה בריטיים בכל רחבי הארץ, כדי למנוע פרעות נוספות.

27. ההסתדרות הכללית של הפועלים העבריים בא”י – גוף התנדבותי שהוקם ביוזמת יוסף טרומפלדור ונועד לאחד את מפלגות הפועלים, כדי לייעל את בניין הבית הלאומי. להסתדרות היו הישגים בתחומים רבים:
הפוליטי, איחוד המפלגות וחיזוק מעמד הפועל.
המקצועי, איגוד המסייע וחזק את מעמד הפועל במאבקים עם המעסיק, שיפור הכישורים המקצועיים ושיפור תנאי העבודה.
החינוך, הקמת רשת בתי ספר ” זרם העובדים”, תנועות הנוער, אגודות ספורט, ספריות, הוצאה לאור של ספרים ועיתונים, הקמת תיאטרון ה”מטאטא”.
רווחה, הקמת ארגונים לסייע לפועל, הקמת קופת חולים, צרכניות, שכונות מגורים הקמת בנק, (הפועלים).
הלאומי, סיוע להקמת הבית הלאומי, ארגון העלייה, הכשרת העולים לעבודה יצרנית, קליטת עולים בחקלאות ובהתיישבות, הקמת מפעלים, גיוס כספים בחו”ל למימון פעולותיה.
ההגנה, סיוע לארגון ההגנה על ידי העברת ההגנה מגופים מקומיים כמו “השומר” לגוף חדש ” ההגנה”.

א.28. מטרות המרד הערבי:
א. להביא לשינוי מדיניותה של בריטניה בארץ ישראל ולהביא לנסיגה מהתחייבויותיה כלפי היהודים, כלומר להפסיק את העלייה היהודית, את מכירת הקרקעות.
ב. לשתק ולשבש את החיים הכלכליים בארץ כדי למוטט את הישוב היהודי בארץ שהיה תלוי בעבודה ערבית.
ג. להפוך את בעיית ערבי ארץ ישראל לבעיה כלל ערבית.

ב. בישוב העברי ניתן להבחין בשלוש גישות: מחנה הפועלים, המחנה הרוויזיוניסטי, ברית שלום.
1. מחנה הפועלים וההנהגה הציונית – אם בשנות ה-20 היחס כלפי הערבים היה בעיקר כלכלי – חברתי, הישוב העברי המתפתח יועיל גם לערבי א”י. בסוף שנות ה -20,בעקבות מאורעות תרפ”ט התברר שהערבים מאיימים על פיתוח הבית הלאומי במסגרת מאבק לאומי. מנהיגי היישוב חיפשו דרך לדיון עם ההנהגה הערבית כדי למצוא פתרון. בין הפתרונות הוצע להקים מדינה פדרלית ובעלת אוטונומיה בתחומים שונים: חינוך, דת, תרבות. או פתרון נוסף, מדינה יהודית שתהייה קשורה לפדרצייה ערבית. לפתרונות האלו היו מתנגדים בקרב היהודים ובקרב הערבית. פתרון נוסף של וויצמן היה לחלק את הארץ בין יהודים לבין הערבית.
2. המחנה הרוויזיוניסטי – ז’בוטינסקי מנהיג המחנה קבע מלכתחילה את היחס כלפי הערבים כהתייחסות לאומית, לכן טען, יתקיים סכסוך בין יהודים לבין ערבים על השליטה בא”י. אין מה לנהל מו”מ או להציע פתרונות, כל הצעה תדחה על ידי הערבים. ליהודים יש זכות מוסרית והיסטורית על הארץ. הישוב צריך לפעול בתקיפות נגד כל ניסיון של הערבים לפגוע בהקמת הבית הלאומי בא”י. “קיר ברזל” צריך להקים כוח צבאי חזק בעזרת הבריטים. רק התנגדות עיקשת ותקיפה תבהיר לערבים שהברירה היחידה העומדת בפניהם היא השתלבות כמיעוט במדינה היהודית שתקום.
3. ברית שלום –קבוצת אינטלקטואלים בניהם מגנס, ממקימי האוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים, קראה להגיע להסדר פוליטי עם הלאום הערבי בארץ ישראל. הפתרון ההוגן מבחינתה של “ברית שלום” הוא הקמת מדינה דו-לאומית ערבית- יהודית בעלת ייצוג שווה במוסדות המדינה.

29א. ועדת פיל-
ועדת פיל הייתה ועדה שקמה בסוף שנת 1936 במטרה להביא למסקנות על ארץ ישראל ולסיים המרד הערבי. בראש הוועדה עמד הלורד פיל.
על ועדת פיל הוטל לבדוק את הנושאים הבאים:
· כיצד ניתן לפתור את הסכסוך הקיים בא”י בין הערבים ליהודים.
· תפקוד ממשל המנדט בא”י והמחויבות שלו ליהודים ולערבים.
· מדוע פרץ המרד הערבי.

מסקנות הועדה-
ב-7 ביולי 1937 פרסמה הוועדה את מסקנותיה. מסקנות הוועדה היו:
1. בארץ ישראל קיימים שני לאומים שונים בעלי אינטרסים ושאיפות לאומיות ומדיניות שונות ומנוגדות.
2. פעילות המנדט באופן בו הוא מתנהל כעת לא יכול להימשך.
3. פעילות המנדט והמשכה בארץ ישראל תגרור התפרצויות זעם חדשות מכיוון הערבים ותמנע קיום האינטרסים הבריטים באיזור.
לכן, החליטה ועדת פיל על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות:
· מדינה יהודית שתכלול את הגליל, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, ומישור החוף, עד לבאר טוביה.
· מדינה ערבית שתכלול את יהודה ושומרון, מישור החוף הדרומי ורצועת עזה והנגב.
· שטח בריבונות בינלאומית במסדרון שראשיתו ביפו והוא כול את ירושלים..
לורד פיל מגיע לארץ ישראל .
שני הצדדים דחו את מסקנות הוועדה. בצד היהודי חששו שמדינה בתחום שהוגדר לה לא תמשיך להתקיים זמן רב, ודרשו מהבריטים את המשך קיום המנדט. בצד הערבי לא הסכימו לשמוע על ועדה שתחלוק שטחים כלשהם בארץ ישראל עם היהודים.

29ב. מה הייתה עמדת בן גוריון בנוגע לתכנית פיל?
בן גוריון היה בעד תכנית פיל. הוא טוען עד שסוף סוף בעולם דנו בנושא שלנו והחליטו שמגיע לנו מדינה, לא נקבל אותה? יש למשמעות זו משמעות פוליטית, עדיף לנו לקבל אותה כי לפחות חלק מהארץ תהיה בשליטתנו,
וזה עדיף מאשר שהברטים ישלטו בכל הארץ. נכון שהדרך עוד ארוכה בשביל שתצמח מדינה אבל זאת החלטה חשוב מאוד ויש לקבל אותה.

30ב. היערכות היישוב היהודי בתחומים: ביטחון, התיישבות וכלכלה
תחום ההתיישבות-
גאולת קרקע – הרכוש הקרקעי של הקרן הקיימת גדל מאוד בשנות המאורעות, על אף איומי הערבים. הקרן רכשה כרבע מכלל הקרקעות שרכשה מאז ימי היווסדה.
תחום כלכלי- פיתוח משק יהודי – ההתנתקות מהמשק הערבי בעקבות המאורעות הביאה לשינוי במשק היהודי. את מקומם של הפועלים הערבים בפרדסים תפסו פועלים יהודים, גם החקלאים היהודים נקראו להגביר תוצרת. שטחי העיבוד החקלאי הוגדלו וגם ענפי המשק.
בתחום הביטחון- הרחבת ההגנה – עד 1936 ננקטה הגנה פסיבית, שפירושה שמירה והגנה על הקיים. הישוב קיווה כי הבריטים ידכאו את ההתפרעויות הערביות ביד קשה אך התאכזב לנוכח אוזלת היד והאדישות של ממשלת המנדט. עם התגברות הטרור הערבי ב-1937 החליטה הנהגת הישוב היהודי לעבור להגנה אקטיבית.
ההגנה פעל בשני מישורים: פעולות לגאליות ופעולות בלתי לגאליות. הישוב היהודי הקים גופים צבאיים משלו על מנת להתמודד עם בעיות הביטחון ולהגן על הישובים היהודיים. כמו כן, היהודים הציעו לבריטים להקים גדודים יהודיים שיישאו בעול ההגנה על יישוביהם. הבריטים אישרו ב-1937 את הקמתן של שתי פלוגות יהודיות בריטיות.

31. מדיניות בריטניה בשנים 1936-1939
דרכים להחזרת הסדר והיציבות בימי המרד בארץ ישראל;
מטרת הבריטים לדכא את המרד במהירות וביעילות, לכן פעלו למנוע את החיכוך בין יהודים לבין ערבים, מצד אחד החריפו את צעדיהם נגד הערבים ומצד שני חיזקו את שיתוף הפעולה עם היהודים.
התגובות של הבריטים בשלב הראשון של המרד היו הססניות ובכך עודדו את הצטרפות הצעירים הערבים אל הכנופיות.
בשלב השני של המרד הבריטים פירקו את הועד הערבי העליון, גירשו את חבריו והדיחו את המופתי של ירושלים מתפקידו כנשיא המועצה המוסלמית העליונה. המנהיגים הערבים נאסרו או ברחו מן הארץ. כך נוצר מצב שלא הייתה הנהגה לערבים והבריטים הצליחו לחסל את הכנופיות זו אחר זו.

“ועדת פיל”
בנוסף לתגובה הצבאית למרד הערבי חיפשה בריטניה פתרון מדיני לבעיה. בשנת 1936 התמנתה ועד חקירה ממלכתית שכונתה ועדת פיל. החלטותיה של ועדה התפרסמו ביולי 1937. המפורסמת שבין המלצותיה הייתה תכנית החלוקה.

ב. נסיגת בריטניה מהתחייבויותיה כלפי הבית הלאומי היהודי כפי שבאה לידי ביטוי בספר הלבן השלישי
על רקע כשלון ועידת השולחן העגול והחמרת המצב הבינלאומי החליטה בריטניה לפרסם את הספר הלבן השלישי של מקדונלד 1939.
עם כישלון הועידה פרסמה ממשלת המנדט את הספר הלבן של מקדונלד. הספר הלבן פסל את הצעת החלוקה כפתרון בר ביצוע בשלב זה וקבע כי תוך 10 שנים יש להקים מדינה ארץ ישראלית עצמאית שבה:
א. לא יעלה מספר היהודים על שליש מכלל האוכלוסייה
ב. תוגבל בה זכותם לרכוש קרקעות.
ג. הואיל ופחד הערבים הוא מפני העלייה היהודית תוגבל העלייה ל-75000 יהודים – על פי החלוקה: בתחילה 25,000 בשנה הראשונה, אח”כ כל שנה 10,000. אחרי 31.3.1944 לא תורשה עלייה היהודית נוספת אלא אם כן יסכימו הערבים לכך.
הספר הלבן מבטא נסיגה מלאה ובוטה של בריטניה מההבטחות שנתנה לתנועה הציונית בהצהרת בלפור ובכתב המנדט. הספר סגר את הישוב בתחום צר והפקיר אותו כמיעוט נצחי בידי הרוב הערבי.
למעשה, היה הספר הלבן ביטוי לאירועים היסטוריים שהתרחשו באותו זמן. הוא היה חלק מההכנות למלחמת העולם השניה, שהייתה כבר עתידה לפרוץ. בריטניה הבינה שמלחמה כוללת תאלץ אותה להסתמך באזור המזרח התיכון על הערבים שהיו רוב ברור באזור ובגלל המצב הגיאוגרפי והאסטרטגי שרוב דרכי התחבורה וצינורות הנפט היו באחריות רוב ערבי ומדינות ערביות. לפיכך בחרה בריטניה בשיקול מדיני צבאי קר בערבים וכדי לא להכעיסם ולהמרידם נגד הבריטים בחרה לפגוע ביהודים שהיו מיעוט בא”י

33. השינוי שחל בתפיסת הביטחון של ארגון ההגנה במהלך המאורעות:
הרחבת ההגנה – עד 1936 ננקטה הגנה פסיבית, שפירושה שמירה והגנה על הקיים. הישוב קיווה כי הבריטים ידכאו את ההתפרעויות הערביות ביד קשה אך התאכזב לנוכח אוזלת היד והאדישות של ממשלת המנדט. עם התגברות הטרור הערבי ב-1937 החליטה הנהגת הישוב היהודי לעבור להגנה אקטיבית.
ההגנה פעל בשני מישורים: פעולות לגאליות ופעולות בלתי לגאליות. הישוב היהודי הקים גופים צבאיים משלו על מנת להתמודד עם בעיות הביטחון ולהגן על הישובים היהודיים. כמו כן, היהודים הציעו לבריטים להקים גדודים יהודיים שיישאו בעול ההגנה על יישוביהם. הבריטים אישרו ב-1937 את הקמתן של שתי פלוגות יהודיות בריטיות.
דוגמאות:
פעולה לגאליות:
הנוטרים – כוח שמירה משטרתי יהודי הפועל באישור שלטונות המנדט, ונקרא על ידי הבריטים “משטרת הישובים העברים”. הנוטרים היו תחת מרות בריטית, אך למעשה הפעילה אותם ההגנה הנוטרים נוצלו כמסווה לפעילותה הכללית של ההגנה במיוחד בהעברת נשק ובקיום משמרות הגנה גלויים.
פעולה בלתי לגאלית:
הנודדת – פלוגה שהקים באזור ירושלים יצחק שדה, מראשוני ההגנה. הנודדת דגלה ביציאה מן הגדר כדי לקדם את פני הערבים טרם כניסתם לישוב היהודי. הם הקימו מארבים, יצאו לפשיטות במטרה להרחיק את הסכנה מהישוב. חשיבותה של הנודדת בכך שלראשונה נקטו היהודים יוזמה ועברו מקרבות הגנתיים לקרבות התקפיים ניידים

34. ועדת פיל.
מסקנות הועדה הייתה כי יש לסיים את מנדט ולחלק את הארץ בין שני העמים היושבים בה.
המנדט הבריטי הגיע לשלב שאינו בר ביצוע. בריטניה לא יכולה להמשיך עוד בשלטון המנדט על שני העמים. הועדה גם המליצה על חילופי אוכלוסין, כפי שנעשה במקומות אחרים בעולם (לפי הדגם היווני-תורכי של הסכם לוזאן ב-1923). התוכנית כולה הייתה אמורה להתבצע בשלבים. עד הקמת שתי המדינות יהיה על הממשלה הבריטית להקפיא את הבית הלאומי, כלומר:
· לאסור רכישת קרקעות באזור הערבי;
· לקבוע את העלייה לפי כושר הקליטה של אזור המדינה היהודית בלבד;
הועדה הפריכה סופית את האגדה בדבר אי יכולתה הכלכלית של הארץ לקלוט הגירה המונית, אך היא המליצה בכל זאת מסיבות פוליטיות ולמשך תקופת הביניים עד להשלמתה של התוכנית במלואה על הגבלת העלייה – 12,000 יהודים בשנה לכל היותר במשך חמש שנים.

החלטותיה של ועדה התפרסמו ביולי 1937. המפורסמת שבין המלצותיה הייתה תכנית החלוקה:
א. המדינה יהודית – שתשתרע על כחמישית מגודלה של א”י מערבית לירדן, שתכלול את הגליל, עמק יזרעאל, את מרבית שטחיו של עמק בית שאן ואת שפלת החוף מראש הנקרה בצפון ועד באר טוביה בדרום;
ב. מדינה ערבית – שתכלול את מרבית שטחיה הנותרים של א”י המערבית וכן את עבר הירדן המזרחי.

התומכים להצעה בקרב היישוב- המחייבים, ובראשם חיים וייצמן, בו גוריון ומשה שרתוק, צידדו בקבלת ההצעה מכמה טעמים:
א. לראשונה מוצעת ליהודים מדינה משלהם ואין לדחות הזדמנות היסטורית כזאת.
ב. צלו של אסון ריחף מעל יהדות מרכז אירופה ואף מזרחה והקמתה של מדינה יהודית עשויה הייתה לפתוח את השערים הנועלים להמוני יהודים סובלים;
ג. אין זו בהכרח המלה האחרונה מבחינת הגבולות וראוי להקים את המדינה ואחר כך לראות כיצד יתפתחו הדברים.

השוללים את תכנית החלוקה, ובראשם ז’בוטינסקי, טענו:
א. החלוקה פוגעת ברעיון ארץ ישראל השלמה ותגרום לבלימת ההתיישבות;
ב. השטח המוצע קטן מהצהרת בלפור ומצמצם את יכולת קליטת העולים;
ג. היהודי יקבלו את השפלה והערבים את רצועת ההר, דבר שיביא לעליונות אסטרטגית ערבית;
ד. הגבולות יביאו לעימות גובר עם הערבים וישנו החשש שהגבולות יישארו קבועים.
רוב המחנה חשב כי יש להמשיך ולהיאבק על ההבטחות שניתנו בהצהרת בלפור. מתנגדים נוספים חלק מחברי מפא”י טענו שאין בשלות לעצמאות, צריך להמשיך את שלטון המנדט בשטח שמוצע ליהודים לא נמצאים מקורות המים חשובים כמו הכינרת. בשטח הקטן יש סכנה ביטחונית.
טיעוני חברי השומר הצעיר וברית השלום:
תכנית החלוקה סותרת את רעיון מדינה דו-לאומית – מדינה אחת לשני עמים. הם מעונינים בחיים משותפים לשני העמים ותכנית החלוקה יוצרת ניתוק.

35. מחנה הפועלים והנהגת התנועה הציונית
מחנה זה ביקש להמשיך לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הממשל הבריטי ולהגיע עמו להבנות והסכמות שיובילו בהדרגה להרחבת האוטונומיה של הישוב היהודי בא”י במסגרת שלטון המנדט. הם התנגדו להציג בפני הבריטים תביעות ציוניות שעלולות היו לפגוע ביחסי יהודים בריטים (כמו למשל ההצהרה בריטית פומבית, כפי שדרש ז’בוטינסקי להקמת מדינה יהודית). מחנה הפועלים והנהגה הציונית הדגישו על העשייה הציונית: עלייה, התיישבות, רכישת קרקעות ופיתוח הארץ כמפתח העיקרי שיבטיח את המשך קידום הבית הלאומי היהודי, “עוד דונם ועד עז” (קונגרס הציוני הי”ז, 1931)

המחנה הרוויזיוניסטי – עמדת ז’בוטינסקי
חשדנותו ואי האמון של ז’בוטינסקי בבריטים הביאו אתו לתבוע מהתנועה הציונית לנקוט במדיניות תקיפה של לחץ רצוף על בריטניה. הוא טען שעל בריטניה מוטלת האחריות לממש באופן מלא את מחויבויותיה כלפי התנועה הציונית. לא הסתפק בהצגת עמדתו ולכן ביקש להגדיר את הלחץ העולמי בדרך של פטיציה (מחאה). במקביל תבע ז’בוטינסקי מהתנועה הציונית לנטוש את המינוח המעורפל של “בית לאומי” ולהצהיר באופן פומבי על המטרה עליה חותרת התנועה: הקמת מדינה יהודית עם רוב יהודי.
עמדת ברית הבריונים – אבא אחימאיר
קבוצה זו התייחסה לבריטים כאל גורם קולוניאליסטי, גורם זר, שיש להביא לסילוקו מהארץ באמצעות מרד גלוי. יעדיה כוונו להביא את המנדט הבריטי על ארץ ישראל לידי סיום ולהביא להקמת מדינה יהודית עצמאית, ריבונית בארץ ישראל.

36. מה השינויים שחלו במדינות בריטניה ?
בשנת 1938 החלה הרעה ביחסים בין היהודים לבריטים, הסיבה לכך: המתיחות הבינלאומית התגברה על רקע התחזקותה של גרמניה הנאצית, בריטניה חששה מהתקרבות בין הערבים לגרמניה והיא רצתה את התמיכה של מדינות ערב והערבים בא”י, גם במחיר של הפרת ההתחייבויות של ליהודים.
כדי לחזק את תמיכת הערבים בבריטניה – בריטניה הפחיתה את מספר אישורי העלייה, פעלה בתקיפות נגד ההעפלה ושלחה לארץ נציב פרו-ערבי.
בריטניה שלחה לארץ ועדת חקירה נוספת במטרה לבדוק אם אפשר ליישם את המלצות ועדת פיל.

37. מטרת הועדה הייתה לבדוק אם אפשר ליישם את המלצות ועדת פיל.
ועדת וודהד 1938 – מסקנות הועדה:
1. תוכנית החלוקה לא ניתנת לביצוע כי גם בשטח שהוצע למדינה היהודית יש ערבים רבים.
2. לשתי המדינות צפויים קשיים כלכליים וביטחוניים.
3. ההתנגדות הנחרצת של הערבים לתוכנית החלוקה, תגרום להחרפת המאבק בין הערבים ליהודים.
המלצות הוועדה: לצמצם את השטח שיועד למדינה יהודית.
התנועה הציונית דחתה את ההמלצות.
בריטניה הודיע רשמית על נטישת תוכנית החלוקה ועל כינוס ועידת שלום יהודית ערבית במטרה למצוא פתרון שיהיה מקובל על שני הצדדים.
וועידת השולחן העגול 1939 – לועידה הוזמנו נציגים יהודים, ערבים מארץ ישראל ונציגים ממדינות ערב. הערבים שהיו רוב בוועידה סירבו לשבת לשולחן הדיונים עם היהודים והדיונים התקיימו בחדרים נפרדים, הערבים דחו כל הצעת פשרה שהעלו היהודים והוועידה הסתיימה ללא תוצאות. היא ניכשלה בגלל הוויכוחים בין הערבים ליהודים שהיו באותם הישיבות.

38.הספר הלבן של מקדונלד וביטול התחייבויות בריטניה לרעיון הציוני
על רקע כשלון ועידת השולחן העגול והחמרת המצב הבינלאומי החליטה בריטניה לפרסם את הספר הלבן השלישי של מקדונלד 1939.
עם כישלון הועידה פרסמה ממשלת המנדט את הספר הלבן של מקדונלד. הספר הלבן פסל את הצעת החלוקה כפתרון בר ביצוע בשלב זה וקבע כי תוך 10 שנים יש להקים מדינה ארץ ישראלית עצמאית שבה:
א. לא יעלה מספר היהודים על שליש מכלל האוכלוסייה
ב. תוגבל בה זכותם לרכוש קרקעות.
ג. הואיל ופחד הערבים הוא מפני העלייה היהודית תוגבל העלייה ל-75000 יהודים – על פי החלוקה: בתחילה 25,000 בשנה הראשונה, אח”כ כל שנה 10,000. אחרי 31.3.1944 לא תורשה עלייה היהודית נוספת אלא אם כן יסכימו הערבים לכך.
הספר הלבן מבטא נסיגה מלאה ובוטה של בריטניה מההבטחות שנתנה לתנועה הציונית בהצהרת בלפור ובכתב המנדט. הספר סגר את הישוב בתחום צר והפקיר אותו כמיעוט נצחי בידי הרוב הערבי.
למעשה, היה הספר הלבן ביטוי לאירועים היסטוריים שהתרחשו באותו זמן. הוא היה חלק מההכנות למלחמת העולם השניה, שהייתה כבר עתידה לפרוץ. בריטניה הבינה שמלחמה כוללת תאלץ אותה להסתמך באזור המזרח התיכון על הערבים שהיו רוב ברור באזור ובגלל המצב הגיאוגרפי והאסטרטגי שרוב דרכי התחבורה וצינורות הנפט היו באחריות רוב ערבי ומדינות ערביות. לפיכך בחרה בריטניה בשיקול מדיני צבאי קר בערבים וכדי לא להכעיסם ולהמרידם נגד הבריטים בחרה לפגוע ביהודים שהיו מיעוט בא”י.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • Maya
    Maya2011
    10 July 2019
  • Eden
    Edenyossef
    3 July 2019
  • אליעזר
    הזין שלי מגיע לי לחזה
    16 June 2019
  • יניב
    יש לי זין קטן בצורת ברווז
    16 June 2019
  • כוסית277
    גם אני!
    2 June 2019
  • דומיניק
    אני יכול למצוץ לעצמי את הבולבול
    1 June 2019
  • Daniel
    Daniellllllll
    29 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
  • Lihiuat
    Lliihhggf
    15 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
Your Shout