תרמו לנו

12 שנה אנחנו פה בשבילכם, דואגים שתהיו מוכנים עם העבודה למחר. השרת יקר, אנא תרמו ביטקוין ועזרו לנו:

1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAu Tx7qnzrD 1K2z9uyxRHtvmuy6t3jVTdLBAuTx7qnzrD

פייסבוק
פרסומת

ביטויי השתלבות וביטויי דחייה של היהודים באירופה (1920-1870)

גורמי השתלבות:

אמנסיפציה(מתן זכויות ע”פ חוק)-
הענקת זכויות משפטית בדבר שוויון מעמדם של היהודים והכרה בהם כאזרחים שווי זכויות. תהליך האמנסיפציה של יהודי מערב אירופה נמשך כ-80 שנה, החל משנת 1791 בה ניתנה אמנסיפציה ליהודי צרפת בזמן המהפכה הצרפתית ועד ל-1871, השנה בה זכו כל יהודי גרמניה לקבל סופית את האמנסיפציה. במזרח אירופה זכו היהודים לקבל אמנסיפציה ב-1917, עם נפילת המשטר הצארי ברוסיה. הגורם העיקרי למתן האמנסיפציה היה התחזקות הרוח הליברלית והדמוקרטית בארצות מערב אירופה במהלך המאה ה-19 תוך קריסת היסודות הריאקציונים השמרניים עקב המהפכות הליברליות הבורגניות. גורמים נוספים הם: לחץ חוגים אינטלקטואליים והרצון לשלב את היהודים בחברה הכללית כדי להפיק יתרונות כלכליים.
התפשטות רעיונות ההשכלה(רציונליזם)-
באיחוד בגרמניה הושפעו מתנועת ההשכלה הכללית שדיברה על הפעלת השכל וההיגיון בחיי האדם (דרבנה לימודים בכלל, ובדרך גם את היהודים לרכישת השכלה כללית).
הצלחה כלכלית-
המקצועות היהודיים השיקו לתחומי המסחר והכספים (בנקאים, סוחרים…) דבר שיצר “קירבה” ואיפשר השתלבות מהירה של היהודים במשטר הכלכלי החדש (קפיטליזם).

רצון להצליח-
היהודים היו מוכנים לכל מאמץ על-מנת להוכיח שהם ראויים לאמנסיפציה.

ביטויי השתלבות:

עיור-
מעבר מהכפרים והערים הקטנות לערים הגדולות והטמעות כלכלית ותרבותית.
המעבר לעיר הגדולה נבע מן הרצון להרגיש בטוחים יותר, ליהנות מן האפשרויות הכלכליות ולהשתלב בחיי המדינה.
המרות דת וטמיעה תרבותית-
יהודים רבים החלו להתנתק מהמסורת והדת היהודית; היה להם קשה לשמור כשרות, שבתות וחגים. ובשל העיסוקים והמקצועות שבהם עסקו, הם נאלצו לעבור מלוח השנה היהודי ללוח השנה הכללי, הם החליפו את השמות היהודיים בשמות לא יהודיים, אימצו את המראה החיצוני של בני סביבתם – לבוש, תספורות, גילויי ראש ועוד…
בנוסף הם אימצו את שפת המדינה (ולא דיברו אידיש), השתתפו ב”סלונים” תרבותיים ולקחו חלק בבניית התרבות של אותה תקופה (מוסיקה-מנדלסון, מהלר, פילוסופיה-היינריך היינה, פוליטיקה-קרל מרכס וכו’).
הם החלו להמיר את דתם מכמה סיבות:
א. היו רבים שהמשיכו לא לראות ביהודי שווה זכויות- וכדי להתקבל למקצועות מסוימים היהודים היו צריכים להמיר את דתם.
ב. הם רצו להוכיח את נאמנותם למדינה הנוצרית- וההמרות באו להראות כי הם ניתקו עצמם סופית מן העולם היהודי.
ג. היו שראו בנצרות סמל של אמיתות נצחית, והם טענו שאינם יכולים לחיות עם סתירה מצפונית.
ד. כדי להשיג “כרטיס כניסה” לחברה האירופית.
התפוררות הקהילה:
תנועת ההשכלה באירופה, בימים ההם, יצרה תהליך של חילון וגרמה לכך שהדת חדלה מלשמש מסגרת מלכדת – לא רק בקרב היהודים. כשהגיעה תנועת ההשכלה גם אל היהודים, היא גרמה לשינויים במעמד הקהילות היהודיות ובמבנה שלהן, יהודים עזבו את הקהילות וניסו להשתלב בסביבה הנכרית. ניסיון זה עורר קושי של אבדן הזהות היהודית.
נישואי תערובת-
בעזרת נשואי התערובת יכלו היהודים להשתלב ולהיכנס יותר מהר לחברה האירופית.
הצטרפות לתנועות רעיוניות-

השתלבות בפוליטיקה-
קיבלו שוויון זכויות מלא בחוקת המדינה וחופש עיסוק.
היהודים הפכו לבוחרים פוטנציאלים בעיקר למפלגות הליברליות (כמפלגות בורגניות). חלקם העדיפו להצטרף למפלגה הסוציאליסטית. המפלגות עסקו בעיקר בנושאים חברתיים וביישום הרעיונות הליברלים.
דוגמאות:
1.היהודי אדולף כרמיה התמנה לשר המשפטים בצרפת בשנת 1848
2.הפוליטיקאים היהודים בגרמניה לודביג במברג (1823-1899) ואדוארד לסקר (1829-1884) היו בין המייסדים של המפלגה הליברלית ונציגיה הבולטים בפרלמנט.
2.קמו גופים ארגוניים בגרמניה שקראו להזדהות לאומית ופוליטית של היהודים עם גרמניה – “אזרחים גרמניים בני דת משה”.
השתלבות בתרבות-
היהודים השתלבו בתחומי התרבות- בפילוסופיה (היינריך היינה) במוסיקה (מנדלסון, מהלר), בספרות ובאומנות בכלל.
רכישת השכלה אקדמאית בתחומי: מדעי הטבע, מוזיקה וכו’.
דוגמאות:
1.מבין 140 מקבלי פרס נובל ברחבי העולם בשנים 1901-1928 היו 16 יהודים או ממוצא יהודי.
2.היווצרות זרמים חדשים ביהדות- רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים מתוך מגמה לשלב את התרבות היהודית עם המודרניזציה.
3. חלקם של תלמידי התיכון עלה פי כמה מחלקם היחסי באוכלוסייה. הסטודנטים היהודים בפרוסיה ב-1885 חלקם היה פי 8 מחלקם באוכלוסייה.

השתלבות בחברה-
יהודי אירופה גילו יחס מיוחד כלפי מולדתם החדשה, אהבה והערצה. היהודים חשו אירופאים אמיתיים לכל דבר. גאים במורשת ובתרבות של ארצם וראו בה כנעלה ביותר.
דוגמאות:
1.חוקים רשמיים למתן זכויות אזרח ליהודים ניתנו בגרמניה ב-1871, בצרפת ב-1791 וברוסיה ב-1917.
2.במלחמת העולם ה-1 נלחמו כ- 100,000 יהודים למען גרמניה ו- 13,000 מהם נהרגו.
3. כמה סופרים ומשוררים יהודים זכו לשם ולמעמד בחברה האירופית; למשל-סטפן צוויג (1881-1941), ארנולד צוויג (1887-1968), פרנץ ורפל (1880-1945)
השתלבות כלכלית-
השתלבות היהודים בענפי הכלכלה השונים: בתחום הבנקאות, התעשייה והמסחר. יהודים הצטרפו למעמד הבורגני- קפיטליסטי והקימו תעשיות כבדות, מפעלי חשמל, ספנות, טקסטיל ובתי כל-בו.
דוגמאות:
1.בתחום הספנות תפס היהודי אלברט בלין מהמבורג את המקום הראשון.
2.מתוך 648 בנקים בפרוסיה ב- 1862 כ- 550 היו בבעלות יהודים או יהודים שהתנצרו.
3.אמיל רטנאו- מפעלי AEG.
רכישת השכלה כללית-
המעבר לערים הגדולות, ופתיחת אוניברסיטאות ובתי-ספר (בשנות ה-70), הביאה אל שערי ביה”ס יהודים רבים.
חינוך יהודי, בצד השכלה כללית בבתי-ספר כלליים, רכישת השכלה גבוהה.
פנייה למקצועות חופשיים-
בעקבות רכישת ההשכלה הגבוהה יכלו היהודים לעסוק במקצועות חופשיים (מקצועות שדרשו השכלה גבוהה במיוחד), בהם יכלו לגלות מידה רבה של כשרון וחריצות. הם עסקו במקצועות כמו: סופרים, רופאים, עו”ד, מרצים, עיתונאים וכו’
והם גם החלו לשמש בתפקידי מפתח- כלומר נכנסו לשירות הציבורי.
היווצרות פרולטריון יהודי-
מספר רב של יהודים עבד בבתי חרושת או בבתי מלאכה כפועלים ושוליות, בקרב היהודים מתפתחת מגמה של פרולטריזציה – מתפתח מעמד פועלים יהודי.
מצד אחד הם נאלצו להתחרות עם העובד הלא יהודי, ומצד שני נאבקו במגמות הנצלנות של המעביד!
התהוות מנהיגות חילונית-
שינוי בחינוך, חופש הזדמנויות, מלחמת הקיום, הרדיפה אחרי ההצלחה, ההתפעלות מן החלום האמריקאי, התחרות הבלתי פוסקת ועוד… כל אלה ערערו את העולם האורתודוכסי (דתי) ורבים החלו לראות באורח חיים זה סמל לחיים עלובים ומשפילים, והחלו להיסחף אל החיים האמריקאים בעלי העוצמה!
תהליך החילון שהחל באירופה באותה תקופה הפחית את האמונה בגאולה משיחית, ויצר קרקע נוחה לקליטתם של רעיונות לאומיים כאמצעי לטיפוח זהות ייחודית ומשותפת ליהודים.
על רקע זה צמחו מבשרי הציונות.

חילון-(הינתקות מהדת)
הקמת בתי-ספר חילוניים, התבוללות ונישואי תערובת, המרת דת ואימוץ סגנון החיים המערבי, התנתקות מן הקהילה המסורתית לעבר רוח המדע והמודרניזציה (ההשכלה) – כל אלה הם הביטויים העיקריים של החילון במערב אירופה.
לאומת זאת במזרח אירופה תהליך החילוניות התנהל באיטיות רבה, רוב היהודים השתייכו למסגרת האורתודוכסית הנוקשה שבה נלחמו המשכילים המועטים.

דוגמאות מפורטות:

יצחק אדולף כרמייה (1796-1880):
כרמייה הוא דוגמה טובה לאמנסיפציה של היהודים באורך החיים הצרפתי,
כרמייה שהתחיל בתור עורך דין מצליח שייצג יהודים והיה פעיל בשמאל הרפובליקני, הצליח ושגשג בשלטון הצרפתי.
בשנת 1842 נבחר לפרלמנט הצרפתי והפך לאחד הדוברים הבולטים של האופוזיציה השמאלית, הוא היה ממתנגדי שלטון הקיסרות ולאחר ועל כך שילם במאסר.
לאחר נפילת הקיסרות היה לשר משפטים, לאחר שנבחר השמאל בשנית נתמנה כרמייה לסנטור לכל ימיי חייו.
למרות שנחשב כרמייה למתבולל כל חייו פעל לטובת היהודים ולא הפנה עורף למסורת, ואפילו כיהן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי צרפת והיה אחד ממגני היהודים בפרשת דמשק.

משפחת רוטשילד:
בני משפחת רוטשילד שהיו יהודים נחשבו לחזקים ועשירים, המשפחה התקיימה מבנקאות, למשפחה זו היו סניפי בנקים בכל רחבי אירופה, בנוסף השקיעה המשפחה בנפט, מכרות ומסילות ברזל.
באנגליה ובצרפת כוחה של המשפחה היה כה גדול עד כדי כך שבאנגליה הועלו למעמד האצולה ובצרפת נבחרו לפרלמנט.
המשפחה הייתה מעורבת מאוד בכלכלה העולמית ותרמה רבות למתיישבים בארץ ישראל.
המשפחה גררה אחריה גליי אנטישמיות גדולים ורבים אצל פשוטי העם שלא הבינו עד כמה תורמת משפחה זו.
משפחת רוטשילד נחשבת עד היום לאחת ממעצמות הכלכלה הגדולות בהיסטוריה היהודית ובכלכלה העולמית.

גורמי דחייה:

לאומיות-
הגדרה- 1. נאמנות לעם ושאיפה לראותו חופשי ועצמאי, נציונליזם.
2. השתייכות לעם מסוים.

מושג המשלב רגש לאומי ומדינה; הלאומיות של העם ממומשת ברגע שהוא משיג מדינת-לאום ריבונית.
*בעקבות התפתחות הלאומיות באירופה:
א. היהודים נידחים ע”י לאומים אחרים- העובדה שעמי אירופה מתגבשים על בסיס לאומי (קבוצת אנשים שיש להם בסיס שפה משותף, תרבות משותפת, מוצא משותף) והיהודים נידחים החוצה מכיוון שהם אינם שייכים ללאום והם גם אינם מאותו מוצא.
ב. היהודים מעוניינים בתנועה משלהם (וזהו אחד הגורמים לצמיחת התנועה הציונית).
*הלאומיות הובילה ללאומנות (לאומיות קיצונית, המעמידה את הלאום מעל כל ערך אנושי).
אנטישמיות-
הגורמים העיקריים לאנטישמיות היו:
א.הקנאה בהצלחה הכלכלית של היהודים (קנאה בלתי נשלטת)
ב.הדמוקרטיזציה (חופש ביטוי-בעיתונות, בטלוויזיה , התארגנויות ומפלגות אנטישמיות)
האנטישמיות מתחלקת לשלושה זמנים:
א. האנטישמיות העתיקה – (בתקופת יוון ורומה)
היהודים היו שונים, רוב הלאומים האמינו באלילים אולם היהדות הייתה מונותאיזתית (היהודים האמינו באל אחד).
ב. האנטישמיות בימי-הביניים – (התקופה שבה שלטה הנצרות)
היהודים נחשבו ל”שטן”, הם נחשבו לרוצחי ישו.
שנאה על רקע דתי.
ג. האנטישמיות המודרנית – (העת החדשה)
היא התבססה:
· בעיקר על תורת הגזע – הגזע הארי הוא הגזע השולט! והגזע השמי הוא הגזע הנחות שצריך להשמיד.
· על משקעי העבר – הרקע הדתי (רצח ישו) והשוני (היהודים מאמינים באל אחד!).
· על הדרוויניזם החברתי – בטבע החזק מנצח את החלש, מלחמת קיום.

תורת הגזע-
לפיה התורשה עוברת באמצעות הדם, לא היה ידוע עדיין על קיומם של הגנים. תורת הגזע קובעת, שלא רק המראה החיצוני נקבע ע”פ הדם, אלא גם תכונות אופי. לדוגמא: נאמנות, אומץ, פרזיטיות, בוגדנות ,שקרנות. אישיותו של האדם נקבעת על פי הגזע אליו הוא משתייך מבחינת הדם. בגלל שאין בני האדם שווים מיסודם, הגזעים הנחותים ביותר עוצרים בעד התקדמות האנושות. סימני גזע אלא אינם ניתנים לשינוי בשום דרך מפני שהם טבועים בדמו של האדם, ולא רצויה גם השיטה של מיזוג גזעים והצלבתם משום שהגזע הנחות תמיד יגבר על הגזע העליון. לכן אם קיימים גזעים עליונים וגזעים נחותים, הגזעים הנעלים צריכים למשול בעולם ולשעבד תחתם את הגזעים הנחותים. היהודים “דורגו” בטבלת הגזעים במקום האחרון כתת-אדם. בגלל השינוי בסיבות לשנאת היהודים השתנו כאמור גם המטרות. אם בימי הביניים הנוצרים ניסו לגרום לכך שהיהודים ימירו את דתם ע”י השפלות ודיכוי, כעת המטרה הייתה להיפטר מהיהודים. כיוון שלפי תורת הגזע אין כל אפשרות לשפר או לשנות את הדת או המוצא כלומר את הגזע.
סוציאליזם-
היהודים היו בעיקר קפיטליסטים, בעלי הון.
הסוציאליסטים האשימו את היהודים במצבו של הפרולטריון וזה היווה כבסיס לשנאה.
הם ראו בקפיטליסט היהודי- נצלן, שהצליח לאגור הון רב ע”י ניצול התמימות של הפועלים.
דמוקרטיזציה-
הרחבת זכות הבחירה, הכרעת הרוב ומתן חופש ביטוי לכל, הגביר באופן משמעותי את האנטישמיות; פרסום ביטויים אנטישמיים בטלוויזיה, בעיתונות וברדיו, והקמת התארגנויות ומפלגות אנטישמיות רבות.
הצלחה כלכלית-
הצלחתם המהירה של היהודים עוררה קנאה עזה בקרב הסוחרים שהתערמו על מתחריהם החדשים.
הגניוס היהודי- “טבע שנותן להם להצליח”.

ביטויי דחייה:

מפלגות אנטישמיות-
· בסוף המאה ה-19 עד מלה”ע ה-1 היו בגרמניה 10 מפלגות אנטישמיות. מהבולטות הייתה “מפלגת הפועלים הנוצרים סוציאליסטים” שבראשה עמד אדולף שטקר אשר טען שהקפיטליזם היהודי הורס את האדם הקטן.
· המפלגות האנטישמיות בגרמניה יזמו ב-1882 הפיטיציה (עצומה) אנטישמית, עליה חתמו כ-250 אלף איש, שקראו לממשלה לבטל את זכויות היהודים.
· כמו כן ארגנו המפלגות האנטישמיות קונגרסים אנטישמיים בגרמניה, שחלקם עסקו באיום היהודי על החברה הגרמנית ובצעדים שיש לנקוט כדי למנוע את הסכנה היהודית.
· הקמת מועדונים חברתיים הסגורים בפני היהודים (קלאבים).
אנטישמיות ממשלתית-
בשנות ה- 90 כשעלה כוחן של המפלגות השמרניות- נסגרו האוניברסיטאות בפני היהודים ונמנע קידומם בשירות הציבורי, צירים בפרלמנט השמיעו נאומים חריפים כנגד יהודים (כמו: היהודי אינו גרמני-” סוס שנולד ברפת אינו פרה.”-יהודי שנולד בגרמניה אינו גרמני).
פרסומים-
הפצת ספרות ועיתונים אנטישמיים כמו למשל:
א)טריישקה 1879 (היסטוריון) אשר טבע את הסיסמה שהפכה לקריאת הקרב של האנטישמיים: “היהודים הם אסוננו”. היהודים מעורבים יתר המידה בתרבות הגרמנית.
ב)ריכרד וגנר: מוסיקאי 1850- “היהודים משחיתים את המוסיקה ויש לשלול מהם את זכות האזרח”. המוזיקה של היהודים היא מוזיקת בית כנסת המשחיתה את התרבות הגרמנית- הפולק הגרמני.
ג) קרל מרכס: “אלוהים הרוחני של היהודי הוא הכסף!” פולחן הכסף והמסחר. האמנסיפציה האמיתית היא להשתחרר מן היהודים.
ד)יוסטון צ’מברליין: כתב את “יסודות המאה ה-19” – תורת הגזע במאה ה-19 – הוא דיבר על מאבק בין הגזע היהודי לבין הגזע הגרמני.
אפליה שאינה מעוגנת בחוק-
א. הגבלה בקבלת משרות – עוד בתקופת ביסמרק בהישענותו על מפלגות השמרניות- נמנעה קליטתם של יהודים בשרות הממשלתי והציבורי, משרות במערכת המשפט ובמערכת החינוך כמורים.
ב.עיכוב בקידום צבאי – סירוב למנות לקצינים- צמרת הצבא “היונקרית” לא רצתה לראות יהודים כשווים.
ג.חסימת מינויים באוניברסיטאות – יחס עוין באקדמיה מביא לחסימת מינויים כמרצים מן המניין.
דחייה חברתית-
האנטישמיות חידדה את הניגודים בין היהודים לשאר עמי אירופה (היהודים הרגישו זרים בכל מקום ובכל זמן).
יהודי מערב אירופה זנחו את המסורת הדתית (היהודית) וניסו להשתלב בחברה האירופית, אך ללא הצלחה!
מדיניות ממשלתית-
1. חוקי מאי:
“תחום מושב”- תחום המושב היה המקום בו היהודים הורשו לגור ולחיות, בתחום המושב נכללו אותם שטחים שבהם חיו היהודים בפולין שלפני החלוקה, וכן האזורים דלי האוכלוסין של דרום רוסיה, שאותם רצה השלטון הרוסי ליישב בכל מחיר, גם אם זה על ידי יהודים. תחום זה השתרע על פני כמיליון קמ”ר- מן הים הבלטי בצפון עד לים השחור בדרום. בתחום המושב חיו כ 5- מיליון יהודים שזה כ95%- מכלל יהודי רוסיה (היהודים שחיו מחוץ לתחום המושב לא התיישבו בצורה חוקית והיו צריכים להסתתר).
2. גירוש היהודים ממוסקבה:
בשנת 1891 גורשו כ- 20 אלף יהודים ממוסקבה תוך חודשים ספורים. היהודים שישבו במוסקבה היו בעלי השכלה, בעלי מלאכה ותעשיה, פקידים, סוחרים ובעלי אומנויות חופשיות.
3. פרעות:
“סופות בנגב”- לאחר הרצחו של הצאר אלכסנדר השני במרץ 1881, העיתונאות האנטישמית רמזה באופן די ברור שהיהודים הם אלו שרצחו את הצאר, הופצו כרוזים רבים ותעמולות רבות הטיפו בממשלה להכות את היהודים על שרצחו את “הצאר הגואל”, משחרר האיכרים. לאחר שישה שבועות מהרצח, החלו להתעורר פרעות בדרום רוסיה במשך שלוש שנים ופרעות אלה כונו “סופות בנגב”.
פרעות אלה כנראה היו בהשראת השלטון מאחר והגופים הממשלתיים כגון המשטרה, הצבא וכו’ לא טיפלו בעניין ונתנו למעשי הרצח, השוד וההרס להמשיך.
פרעות אלה גרמו ליהודים לדאוג שוב בקשר לעתידו של העם היהודי, והעם התחיל לחשוב על הגירה אך הבעיה הייתה מקום היעד.
בעקבות פרעות אלה הוקמה תנועה בשם “חיבת ציון” והיא זו שדחפה את התחלתה של העלייה הראשונה.
“פוגרום קישינוב”- 1903:
הממשלה הפיצה האשמות כלפי היהודים כדי להשכיח את המהפכנים, היא טענה שהם הגורמים למהפכות ובשנת 1903 פרץ בעיר קישינוב פוגרום.
לפני חג הפסחא נמצאה גופת ילד נוצרי והופצו כרוזים שאומרים שזאת אשמת היהודים ושהממשלה מרשה לפגוע כמה שרוצים ביהודים, בימי החג עקב הרצח.
רק לאחר שלושה ימים התערבו השלטונות ועקב זה נהרגו 45 יהודים, רבים נפצעו והנזק לבתים ולבתי עסק היה עצום.
4. עלילות דם:
· *עלילות בייליס-1911:
באביב של שנת 1911 נמצאה גופת נער נוצרי ליד מפעל יהודי.
העיתונות האנטישמית מיהרה לתלות את כל ההאשמות על היהודים בעלילת דם. יהודי בשם מנחם מנדל בייליס הואשם ברצח של נער זה (שהיה בן 12) למטרות פולחן דתיות לקראת הפסח.
למרות שהמשטרה עלתה על הרוצח האמיתי האנטישמים החריפים מצאו אנשים שיעידו שהיה זה בייליס שרצח את אותו נער.
ממשלת רוסיה היססה בתחילה אך לאחר רצח ראש הממשלה סטולפין על ידי צעיר, נכד ליהודי הועמד בייליס לדין.
הממשלה עבדה שנתיים על התיק וניסתה להוכיח שהוא באמת הרוצח ושהיהודים באמת מקיימים פולחנים דתיים שכאלו.
בייליס לא נכנע ולבסוף נמצא חף מפשע.
· בכסאנטן (מקום בגרמניה) 1881- שוחט יהודי נאשם במות ילד בן חמש- זוכה מחוסר ראיות.
· בברוניץ 1900- יהודים מואשמים ברצח נער בן 16- נוצרו מהומות עד שהיה צורך להיעזר בצבא ולהכריז על מצב חירום על מנת להחזיר את הסדר- הנאשם זוכה מחוסר ראיות.

דוגמאות מפורטות:משפט דרייפוס:
קפיטן (סרן) אלפרד דרייפוס (1935-1859), ששירת בצבא צרפת, נידון על בגידה בנוכחות קהל רב, שהתפרץ בקריאות בוז אנטישמיות, וב5- בינואר 1895 הורד בפומבי והוגלה גלות עולם לאי-השדים שליד חופי אמריקה הדרומית.
דרייפוס, בן למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת, התגייס לצבא בתור מהנדס, והיה היהודי היחיד במטה הכללי. בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי, שמסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לנספח הצבאי של השגרירות הגרמנית בפאריס. כל העדויות הצביעו על המאיור פרדינאנד אסטראהזי,
קצין ממוצא הונגרי, שקשר קשרים עם הגרמנים, אך לממסד הצבאי הצרפתי, ובפרט למאיור אנרי מהשירות החשאי, נוח היה להטיל את האשמה בדרייפוס היהודי. לאחר משפט בבית דין צבאי חשאי הורשע כאמור דרייפוס, וזאת על סמך עדויות בלתי- מספיקות, הורד בדרגה והוגלה. משפחתו של דרייפוס נאבקה בכל כוחה לביטול פסק הדין. כשהחל לייטנאנט קולונל ז’ורז’ פיקאר לכהן בתור ראש השירות החשאי בצרפת, התעורר בו חשד, שלא הכל היה כשורה במשפט, ומהעדויות החדשות שהובאו לפניו הסתבר לו, שאסטרהזי היה סוכן גרמני אך מאיור אנרי זייף מסמכים כדי לתת יתר תוקף לפסק-דינו של בית- הדין הצבאי, ופיקאר פוטר ממשרתו והוצב לשירות באפריקה.
לפני שיצא מפאריס גילה פיקאר לכמה מידידיו את דעתו על הפרשה, וכעבור זמן מה הצהיר הסינאטור אוגיסט שוירר-קסטנר בגלוי שדרייפוס חף –מפשע והאשים בגלוי את אסטרהזי. אך הממשלה הימנית סירבה להתחשב בעדויות החדשות. אסטרהזי נשפט ויצא זכאי, ופיקאר נידון למאסר 60 יום.
נקודת- המפנה בפרשת דרייפוס הייתה ב13- בינואר 1898, כאשר פירסם הסופר אמיל זולא את מכתבו המפורסם, “אני מאשים”, בעמוד השער של העיתון “ל’אורור” שבעריכתו של ז’ורז’ קלמאנסו.
האשים זולא את שופטיו של דרייפוס בהוצאת-דיבה בזדון. המאמר עשה רושם כביר: 200,000 עותקים של העיתון נמכרו בפאריס. בפברואר נמצא זולא עצמו אשם בהוצאת דיבה.
עתה גברו קולות המחאה ונשמעו מכל עבר ולדרייפוס נערך משפט נוסף בשנת1899-שוב נמצא דרייפוס אשם בבגידה, אך עונשו הומתק לעשר שנות מאסר בשל “נסיבות מקילות”. דרייפוס הסכים לא לערער על פסק הדין, ולבסוף קיבל חנינה מידי נשיא הרפובליקה הצרפתית. ב1904- כשעלתה לשלטון בצרפת ממשלה שמאלית, תבע דרייפוס חקירה חדשה ובשנת 1906 הכריז בית הדין לערעורים שדרייפוס חף מפשע. דרייפוס שב לשרת בתור מאיור, ובמלחמת העולם הראשונה גויס והועלה לדרגת לייטינאנט קולונל.
פרשת דרייפוס זיעזעה את צרפת, פילגה את הליברלים ואת השמרנים והעלתה את האנטישמיות מעל לפני השטח. הצעת החוק להפרדת הדת מהמדינה הועלתה גם כתוצאה מפרשה זו, והאנטישמיות בקרב מעמד הפועלים פחתה. יתר על כן פרשת דרייפוס עשתה רושם כביר על יהדות העולם כולו. היהודים הזדעזעו מכך שצרפת “מולדת החירות”, יכלה לטפח דעות קדומות מאין אלו נגד היהדות. אחד האנשים שהושפעו ממנה עד עמקי נפשו היה העיתונאי האוסטרי המתבולל, תיאודור הרצל. בהיותו עד להורדתו בדרגה הפומבית של דרייפוס ובשמעו את הסיסמאות האנטישמיות, שבקעו מפני ההמון, התבצרה בו אמונתו בהכרח שבהקמת מדינת- היהודים.
“הפרוטוקולים של זקני ציון”:
אחד מכתבי השטנה האנטישמיים הרוסיים המפורסמים ביות, שהשפעתו הייתה חזקה ואורכת טווח יותר מכל פרסום אנטישמי אחר. ה”פרוטוקולים” נכתבו בפריז ע”י סוכנים של המשטרה החשאית הצארית ופורסמו ברוסיה ב-1903.
הם מתארים ממשלה עולמית של “זקני היהודים”, הזוממת בחשאי את השתלטות היהודים על העולם כולו.
היה זה זיוף של פרסום צרפתי נגד הקיסר נפולאון ה-3.
פרסום זה סיפק להמונים סיבה משכנעת לשנאת היהודים ורדיפתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

צ\'אט
  • Daniel
    Daniellllllll
    29 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    17 April 2019
  • Lihiuat
    Lliihhggf
    15 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
  • דני
    אפיון דמות נורי מהספר סופה בין הדקלים
    11 April 2019
  • דני
    ofekbakshi502@gmail.com
    11 April 2019
  • Idan
    שמע 127
    25 February 2019
  • מיכל
    ...
    13 January 2019
  • my name is jeff
    אני צריך דברים גדולים שאפשר לתלות על סירה מנייר
    2 October 2018
  • מיקמק
    גלכחלכגכ
    30 April 2018
Your Shout