אליהו – במקרא ובמסורת היהודית
אליהו במקרא
במקרא מצטייר אליהו כדמות קפדנית הפועלת בנחישות, ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם. עיקר פעולותיו מצויים בספר מלכים, כשהמעשים המרכזיים הם: התוכחה שהטיח באחאב על שחמד את כרמו של נבות היזרעאלי, הרג המוני של נביאי העבודה הזרה ועלייתו בסערה השמימה.
חלק ממעשיו של אליהו נראים במבט ראשון כאכזריים במיוחד, כך למשל שריפתם באש מן השמיים של שרי החמישים הבאים לעוצרו בפקודת המלך אחזיהו. תכונתו של אליהו היא קנאה עזה לאל ומאבק עיקש במפרי דברו; דוגמה לתכונה זו ניתן לראות בסיפור הגעתו של אליהו לחורב (הר סיני) ודו השיח שהוא מקיים עם ה’ שם. לאחר שלן במערה בקרבת הר סיני, ה’ שואל את אליהו “מה לך פה אליהו”, ואליהו מגיב בתשובה המביעה קנאה לה’:
קַנֹּא קִנֵּאתִי לה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
— מלכים א’, יט’ פ”ס י’
בתגובה לתשובתו של אליהו, ה’ מצווה אותו לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מעביר לפניו את מלוא כוחו כדי להראות לו כי דרכו – הדרך הקפדנית והקנאית אינה הנכונה למקרה זה:
וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה’, וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה’, לֹא בָרוּחַ ה’; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה’. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה’; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה
— מלכים א’ , פ”ס יא’
אולם, גם לאחר מכן, כשה’ שואל אותו שוב את שאלתו הראשונית – “מה לך פה אליהו”, אליהו עונה את תשובתו הראשונית. אז, כשראה ה’ כי לא שיפר את דרכו הקנאית, הכין אותו להכשרת מחליף – אלישע.
אליהו במסורת היהודית
במסורת היהודית מוזכר שמו של אליהו במוצאי שבתות, בליל הסדר ובברית המילה. המסורת רואה בו את המבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו הנביא מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח.
אליהו במקרא
במקרא מצטייר אליהו כדמות קפדנית הפועלת בנחישות, ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם. עיקר פעולותיו מצויים בספר מלכים, כשהמעשים המרכזיים הם: התוכחה שהטיח באחאב על שחמד את כרמו של נבות היזרעאלי, הרג המוני של נביאי העבודה הזרה ועלייתו בסערה השמימה.
חלק ממעשיו של אליהו נראים במבט ראשון כאכזריים במיוחד, כך למשל שריפתם באש מן השמיים של שרי החמישים הבאים לעוצרו בפקודת המלך אחזיהו. תכונתו של אליהו היא קנאה עזה לאל ומאבק עיקש במפרי דברו; דוגמה לתכונה זו ניתן לראות בסיפור הגעתו של אליהו לחורב (הר סיני) ודו השיח שהוא מקיים עם ה’ שם. לאחר שלן במערה בקרבת הר סיני, ה’ שואל את אליהו “מה לך פה אליהו”, ואליהו מגיב בתשובה המביעה קנאה לה’:
קַנֹּא קִנֵּאתִי לה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
— מלכים א’, יט’ פ”ס י’
בתגובה לתשובתו של אליהו, ה’ מצווה אותו לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מעביר לפניו את מלוא כוחו כדי להראות לו כי דרכו – הדרך הקפדנית והקנאית אינה הנכונה למקרה זה:
וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה’, וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה’, לֹא בָרוּחַ ה’; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה’. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה’; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה
— מלכים א’ , פ”ס יא’
אולם, גם לאחר מכן, כשה’ שואל אותו שוב את שאלתו הראשונית – “מה לך פה אליהו”, אליהו עונה את תשובתו הראשונית. אז, כשראה ה’ כי לא שיפר את דרכו הקנאית, הכין אותו להכשרת מחליף – אלישע.
אליהו במסורת היהודית
במסורת היהודית מוזכר שמו של אליהו במוצאי שבתות, בליל הסדר ובברית המילה. המסורת רואה בו את המבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו הנביא מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח.
